כשנשאל על היחסים עם סין, ראש תכנון מדיניות של מחלקת המדינה האמריקאית קירון סקינר הכריז שארצות הברית נמצאת ב"מאבק" עם "ציוויליזציה אחרת". לאחר מכן היא הוסיפה, "זו הפעם הראשונה שיהיה לנו מתחרה כוח גדול שאינו קווקזי".
השורה הזו לא הייתה פליטת לשון, ויש לה טביעות אצבעות של המהותיות הגזעית של סטיב באנון. סקינר לא רק הקשיב למלחמה הקרה ולמאבקים הגיאו-פוליטיים של שנות החמישים, מפחיד עד כמה שהסיכוי הזה יכול לקבל את הטכנולוגיות המשופרות להרוס חיים. ההתייחסות שלה למאבק עם ציוויליזציה "לא קווקזית" הקשיבה לחרפת הפחד של "הסכנה הצהובה" ששטפה את ארצות הברית במאה התשע-עשרה. הדחף הזה להציג את האסיאתים כאיום תרבותי הוביל לחוק ההדרה הסינית משנת 1950 שהפך את ההגירה מסין לבלתי חוקית (והגביל מאוד את ההגירה ממזרח אסיה).
סקינר המשיך והציע שבגלל שסין היא ציוויליזציה זרה ביסודה, טיעונים לזכויות אדם שעבדו כאשר ארצות הברית התעמתה עם ברית המועצות "לא באמת אפשריים עם סין". דבריו של סקינר הדהדו את נאומו הידוע לשמצה של הסנאטור אלברט בוורידג' בפני הסנאט ב-1901:
לא נוותר על חלקנו במשימה של הגזע שלנו, נאמן תחת אלוהים, של הציוויליזציה של העולם... סין היא הלקוח הטבעי שלנו. הפיליפינים נותנים לנו בסיס בפתח המזרח... הואשם שההתנהלות שלנו ב(מלחמת אמריקה הספרדית) הייתה אכזרית. סנאטורים, זה היה הפוך. סנאטורים, זכרו שאין לנו עסק עם אמריקאים או אירופאים. יש לנו עסק עם מזרחים.
האזהרה שסקינר ובאנון מציעים לאמריקאים אינה קשורה כלל לעקרונות של סחר חופשי, או אפילו של דמוקרטיה ושלטון החוק, אלא היא של איום ממערכת ערכים חייזרית שאין לה מרפא.
הנאום שנשא נשיא סין שי ג'ינפינג בוועידת הדיאלוג של תרבויות אסיה בבייג'ין ב-14 במאי נועד כתגובה ברורה לדבריו של סקינר (והערות דומות של סטיב באנון).
שי נמנע מלגנות ישירות את ארצות הברית, והציע דווקא שסין, וכל אזרחי כדור הארץ, צריכים לשמור על מוח ש"יכול לשלוט במימי מאה נהרות כמו האוקיינוס". שי השתמש בביטוי "החלפה ולמידה הדדית בין ציוויליזציות" כדי לתאר את התהליך שבו האנושות מתקדמת, מה שמרמז על אוניברסליות בחוויה האנושית החורגת ממערכת ערכים ושיטות מערבית שלאחר ההארה. הוא סירב בפירוש להקצות כל היררכיה התפתחותית לתרבויות.
לא היה ברור כמה עמוק שינוי מרמזים מדבריו של שי, אבל השימוש החוזר במונח "דיאלוג שווה" הצביע על כך שבין אם זה עניבות והמבורגרים, חישובי צמיחה כלכלית ופסיכולוגיה פרוידיאנית, יש להחליף את הסמכות המוחלטת של ציוויליזציה אחת. על ידי דיאלוג מתמשך. הנאום היה מילוי גרנדיוזי, אך הציע ביקורת רצינית על הסדר התרבותי האירוצנטרי.
שי עקב אחר הציוויליזציה האסיאתית אל העמים שקמו לאורך נהר החידקל במסופוטמיה, נהרות האינדוס בהודו והנהרות היאנגצה והצהוב בסין. הוא מנה הישגים באדריכלות, בציור ובפילוסופיה, בהתייחסו ליצירות מופת של ספרות כמו הרומן היפני סיפורו של ג'נג'י, אוסף השירים ההודי העתיק הריגוודה, ואוסף הסיפורים הקצרים בערבית אלף לילה ולילה.
שי הציע שלושה תנאים הדרושים לאסיה למלא תפקיד מרכזי בדיאלוג של ציוויליזציות וארבעה עקרונות התומכים ב"קהילת הגורל המשותף" המדומיינת שלו לכדור הארץ.
שלושת התנאים לדיאלוג באסיה הם שהאסייתים צופים לאסיה שלווה ויציבה, הם מתכוננים לאסיה של שגשוג הדדי, והם מתכוננים לאסיה פתוחה כלכלית.
ארבעת העקרונות לשיתוף פעולה עתידי הם 1) לשמור על כבוד הדדי ולהתייחס זה לזה כשווים; 2) להכיר בכך שיש שלמות בכל הציוויליזציות ושהן יכולות להתקיים במקביל; 3) לשמור על סביבה פתוחה ומקבלת ללמידה הדדית; 4) להמשיך להתקדם באמצעות חדשנות בהתאם לזמנים המשתנים,.
בעוד שממשל טראמפ שואב את השראתו מ"התנגשות הציביליזציות" הריאקציונרית של סמואל הנטינגטון ומכתבי הקסנופוביים של המאה התשע-עשרה, ניתן לייחס את המסורת של דיאלוג של ציוויליזציות ששי מתאר ליאו טולסטוי. אנו יכולים למצוא תקדימים בדיאלוג הבין-תרבותי של אונסק"ו משנת 1974 ובהכרזתו של קופי אנאן משנת 2001 כשנת הדיאלוג של האו"ם בין הציביליזציות. ברית הציוויליזציות שהשיקו טורקיה וספרד ב-2005 מקדמת חזון דומה.
שי דיבר על התרבות הסינית במונחים של סדרה של חילופי דברים עם תרבויות אחרות לאורך ההיסטוריה: עם בודהיזם מהודו ונפאל, עם האיסלאם ועם התרבות האירופית בתקופה המודרנית. הוא הזכיר את המרקסיזם כחלק מהשפעת הציוויליזציה האירופית, אך חוץ מזה נמנע הנאום מהמונח סוציאליזם (אם כי היו כמה רמזים למאמרו של מאו דזה-דונג "על סתירות" בטיעוניו).
השתתפתי באירועים רבים בסין שהציגו את התרבות הסינית כפסגת ההישג האנושי והדגישו היררכיה של מעמד בין מדינות. דאגתי להיעלמותם של עיתונים וספרים מהחברה הסינית ומהצמיחה בערים הגדולות שלה של חברת צרכנות רעבתנית, מהיחס לעובדים סינים במפעלים ומהכוח ההולך וגובר של השלטון המרכזי, כולם מגמות עולמיות. נו.
אף על פי כן, המורכבות האינטלקטואלית של הנאומים בדיאלוג הציביליזציות, הקריאה הפתוחה לנקודת מבט בינלאומית (להבדיל מגלובליסטית), וההנחה שכל הציוויליזציות שוות ביסודן היוו חלופה משכנעת ל"התנגשות הציביליזציות". רטוריקה שמתדרדרת במהירות לשנאת זרים חסרת מחשבה בארצות הברית. הנאומים ששמעתי בבייג'ין הזכירו לי את המורכבות האינטלקטואלית שנמצאה פעם בנאומים של פוליטיקאים אמריקאים כמו פרנקלין רוזוולט ועדלאי סטפנסון. כשמדובר בפילוסופיה שיכולה להציל את העולם, הפתגם הישן של ex oriente lux (האור מגיע מהמזרח) נראה ששוב חל.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו