מקור: הפרוגרסיבי
איגודי עובדים ציינו את יום העובדים הבינלאומי ב-1 במאי בצעדות ברחבי מרכז אמריקה. אלפי מפגינים הגיעו במדינות שונות ברחבי האזור, למרות שבחלק מהמקרים התמודדו עם תנאי דיכוי, כדי להנציח את מאבק העבודה המאורגן ולדרוש שיפור בתנאי העבודה. אך בעוד שהמחאות גררו תמיכה המונית, איגודי העובדים מתמודדים עם איומים שיטתיים והידרדרות תנאי העבודה.
עובדים ברחבי מרכז אמריקה מתמודדים עם אתגרים ואלימות קיצוניים. ברחבי האזור, עובדים מתמודדים עם תנאי עבודה עגומים ושכר נמוך שמקשים על החיים.
"המצב של העובדים ברמה הכללית הידרדר, ויותר מכך עם המגיפה", אומר לואיס פואנטס, הרכז הלאומי של מרכז הסולידריות AFL-CIO בגואטמלה. הפרוגרסיבי. מארגני עבודה, במיוחד בגואטמלה, מתמודדים עם סטיגמה על ניסיונותיהם לארגן עובדים וכתוצאה מכך עובדים רבים עובדים עד שבעים ושתיים שעות שבועיות ולעיתים קרובות אפילו לא מקבלים את שכר המינימום.
לקראת הצעדה באחד במאי באל סלבדור, העובדים התמודדו עם איומים במעצר במסגרת מצב החירום במדינה בגלל "היו קשורים לכנופיות". הכרזת מצב החירום השנויה במחלוקת נגד חברי הכנופיה, בתחילה מאושר על ידי האסיפה הלאומית בסוף מרץ, היה מחודש לעוד שלושים יום ב-24 באפריל.
"זה מדאיג וזה חמור כי הם מגבילים את הזכות שלנו, את חופש האיגוד שלנו, והם מפחידים את האוכלוסייה יותר כדי שלא יוכלו להתאגד", אומרת אנג'לינה, עובדת מאקילה שביקשה שם בדוי מחשש לפעולות תגמול. הפרוגרסיבי. "המסר הזה שהשיק שר העבודה מפחיד יותר אנשים שעדיין לא מאוגדים".
אנג'לינה לא צעדה מפחד. רוב האיגודים שצעדו, היא אומרת, היו תומכים ובני ברית של הנשיא נאיב בוקלה. היא אומרת שמשרד העבודה דורש מהם לתת את תמיכתם לשר הנאבק, אוסקר רולנדו קסטרו, שהיה רשום בארה"ב. רשימת אנגלס של פקידים מושחתים.
"הם התקשרו אלינו וביקשו שנתמוך בשר", היא אומרת. "הם מבקשים מהאיגודים המקצועיים להתיישר כדי להגן עליו. אם לא תתיישר איתם הם לא יוציאו אישורים [לאיגוד]".
היא מוסיפה, "הם למעשה מפרקים את האיגודים".
הם סירבו לגבות את השר.
גם עובדים ברחבי מרכז אמריקה ממשיכים להתמודד עם אתגרים ואלימות קיצוניים. ברחבי האזור, עובדים מתמודדים עם תנאי עבודה עגומים ושכר נמוך שמקשים על החיים.
הקונפדרציה הבינלאומית של איגודי הסחר שמה את הונדורס כאחת מהן עשרת המסוכנים ביותר מדינות בשנת 2020. לפחות שלושים ושישה פעילי איגוד נהרגו בהונדורס בין 2009 ל-2019. על פי דו"ח הקונפדרציה, "חסור מעונש שררה מאחר שהממשלה לא הצליחה לספק הגנה בזמן והולם לאנשי איגודים מקצועיים שקיבלו איומי מוות ולא הצליחו לחקור ולהעמיד לדין פשעים נגד איגודים".
הממשל של נבחר לאחרונה נשיא הונדורס, שיומרה קסטרו, נקט צעדים קלים כדי לשפר את המצב. הקונגרס של הונדורס בוטל חוק שנוי במחלוקת, שאושר במרץ 2014, המכונה ליי דה אמפלאו דה הורה. החוק התיר לעסקים לסווג אנשים כחלקיים וזמניים עם חוזים שבהם העובד קיבל שכר עבור שעות עבודה, במקום התעריף היומי. החוק הפר לעתים קרובות את זכויות העובדים, ולעתים קרובות עובדים נכשלו בחידוש החוזים שלהם, מה שתרם לחוסר ביטחון בעבודה.
גואטמלה מבקשת ליישם תוכנית דומה, שלטענת פואנטס היא הפרה של זכויות העובדים ושוללת מהם ביטוח לאומי.
המצב חמור עוד יותר בגואטמלה. הפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים הכריזה על גואטמלה אחת מעשר המדינות המסוכנות ביותר לחברי האיגודים ולארגון האיגודים בשנת 2014 ושוב בשנת 2017. המדינה ראתה את ההידרדרות השיטתית הגדולה ביותר בנוכחות עבודה מאורגנת בשנים שחלפו מאז סיום הסכסוך המזוין הפנימי ב-1996.
באותה שנה, איגודי עובדים מיוצג בסביבות 12 אחוז מהעובדים בגואטמלה, אך מאז זה ירד ל-1.2 ל-2 אחוזים. רוב האיגודים הללו הם במגזר הציבורי. לדברי פואנטס, ישנם רק שלושים איגודי עובדים המייצגים עובדים במגזר הפרטי, והפרות של זכויות עובדים לעתים קרובות מדי אינן נחקרות.
במשך עשרות שנים, המאמצים לארגן עובדים בהונדורס נתקלו בטקטיקות כבדות משקל, כולל מסעות הפחדה, פיטורים ואפילו סיכול ממוקד. לטענת פואנטס, עובדים שמנסים להתארגן מתמודדים גם עם הכנסתם לרשימה שחורה, מה שמונע מהם למצוא הזדמנויות עבודה חדשות.
"התגובות שליליות", אומר פואנטס. "יש פעולות תגמול מכל הסוגים, החל מפיטורים ועד אפילו רשימות שחורות שמתבצעות בהן עובדים שמנסים להתארגן באיגוד נכנסים למאגר מידע שבו הם מנועים מלעבוד בחברות אחרות על הפעולה הפשוטה של יוזמה לארגון איגוד. ”
הגבלת זכויות העובדים להתאגד היא חלק מהניסיון לשמור על הסטטוס קוו.
ביוזמות מדיניות החוץ שלה, ממשל ביידן התמקד בעיקר בהשקעות כאמצעי לבלום את ההגירה המסיבית מהאזור. בגואטמלה, מאמצים אלה הובילו ליצירת 70,000 מקומות עבודה חדשים במגזרי מפתח, על פי הבית הלבן.
רבים ממקומות העבודה הללו נוצרו באזורים, במיוחד במגזר החקלאות, שבהם לעובדים אין שכר מחיה. התוכנית של הבית הלבן מכוונת לחוף הדרומי של גואטמלה, אומר פואנטס, שם אין איגודי עובדים המייצגים עובדים במטעים המייצרים קני סוכר, בננות, קפה ושמן דקלים אפריקאי.
בינתיים, ההגירה נמשכת - ועבור רבים, אחד הגורמים המרכזיים הוא ששכר המינימום אינו יכול לכסות את יוקר המחיה העולה, בעוד שחברות רבות לא משלמות אפילו את שכר המינימום.
"שכר המינימום במדינה הוא באמת השכר המקסימלי", אומר פואנטס. "יש מחקרים שמצביעים על הפרת שכר המינימום ב-75% במדינה".
לפי הבנק המרכזי של גואטמלה, שכר המינימום עבור עבודה מסורתית, מתחיל ב-2,825 קצאלים לחודש, או 365 דולר; אחרים בעבודת חקלאות מרוויחים 2,742 קצאלים, או כ-355 דולר; ועבודת maquilla מרוויחה רק 2,581 קצאלים בחודש, או 334 דולר. העלות המינימלית במדינה של פריטי מזון חיוניים בשווי חודש עומדת כיום על 3,100 קצאלים, או 403 דולר.
עלות המחיה המינימלית הכוללת למשפחה בת חמש נפשות - כולל חינוך ושירותי בריאות - גבוהה בהרבה. נכון לעכשיו, עלות המחיה המינימלית הזו היא בסביבות 7,000 קצאלים, או 918 דולר לחודש.
אל סלבדור עומדת בפני אתגר דומה, במיוחד כשהמחירים עולים. "הכל מאוד יקר", אומרת אנג'לינה.
מלבד אוכל, אומר פואנטה, "אנחנו גם רוכשים בגדים, משלמים על הסעות ודואגים לחינוך הילדים שלנו. המשמעות היא ששכר המינימום אינו מכסה אפילו 50 אחוז מיוקר המחיה הזה".
ג'ף אבוט הוא עיתונאי עצמאי המבוסס כיום מגואטמלה. "האמריקנים האחרים" הוא טור שנוצר על ידי אבוט עבור "הפרוגרסיב" על הגירת בני אדם בצפון ומרכז אמריקה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו