מקור: ג'רוזלם פוסט
נראה שרוב הישראלים והפלסטינים יסכימו שפתרון שתי המדינות אינו עוד פתרון בר-קיימא לסכסוך הישראלי-פלסטיני. נראה גם ברור שאין פתרון אחר שהוצג שנראה בר קיימא. לא פחות בר-קיימא הוא הסטטוס קוו של המציאות הדו-לאומית הלא-דמוקרטית הכוללת את הכיבוש הצבאי של הגדה המערבית והמצור על עזה, שכולא בעצם יותר משני מיליון בני אדם. בתוך השטח שבין נהר הירדן לים התיכון, מחצית מהאוכלוסייה מגדירה את עצמה פלסטינית והמחצית השנייה מגדירה עצמה כיהודית-ישראלית. בבסיס הסכסוך הזה עמד רוב האנשים משני הצדדים שדרשו את הזכות להשיג ביטוי טריטוריאלי לזהותם הקולקטיבית. דרישה זו באה לידי ביטוי בעיקר בשימוש בכוח ובאלימות כדי להשיג זכות זו, וגם לשלול את זכותו מהצד השני.
היו גם זמנים בעשורים האחרונים שבהם נראה היה שרוב קטן משני הצדדים מוכן להכיר בזכויות הלאומיות הקולקטיביות של הצד השני, בעוד שמיעוטים משמעותיים בשתי הקהילות התעקשו שלא קיימת זכות כזו. אני לא יודע מה הפתרון לסכסוך הזה, ואני גם לא מתיימר או תומך בביצוע מסוים של פתרון. הגעתי לסכסוך הזה כבוגר תנועת נוער ציונית. עליתי לארץ כשהייתי בן 22, כבר אז הכרתי שיש שני עמים שחיים בארץ הזאת.
בשנת 1978, השנה הראשונה שלי כישראלי, התחלתי בחיפושי אחר שוויון ושלום. ביליתי את השנתיים הראשונות שלי בישראל בהתנדבות כעובד קהילתי בעיירה הישראלית-פלסטינית כפר קרא. ידעתי שכדי שיהיה פתרון לסכסוך, צריכה להיות הכרה הדדית בזכויות לאומיות קולקטיביות. שלילת קיומו של אחד העמים והנרטיב הלאומי שלהם מובילה להמשך הסכסוך ולחוסר יכולת לשוחח במטרה לחפש שיטות כיצד לחיות על האדמה בשלום בין הנהר לים.
הכרה בנרטיב המנוגד לא מחייבת בהכרח קבלתו כאמת ומתן לגיטימציה לו בשלמותו. פירוש הדבר הוא להציב אמת מידה ולקבל את קיומו של העם האחר וכי גם לעם האחר יש זכות להגדרה עצמית על הארץ. מריאם-וובסטר מגדירה הגדרה עצמית כ"קביעה על ידי האנשים של יחידה טריטוריאלית לגבי מעמדם הפוליטי העתידי". ישנן הגדרות של הגדרה עצמית הכוללות ריבונות, אך לריבונות צורות רבות, ומושג הריבונות התפתח במשך מאות שנים וקיבל מציאויות פוליטיות שונות.
עבור יהודים-ישראלים ופלסטינים שסבלו יותר ממאה שנה של סכסוך חריף על השליטה בארץ, צורה כלשהי של הגדרה עצמית וריבונות חיונית, ואף אחד מהצדדים אינו מוכן לוותר על זכותו לשלוט בגורלו. לשני הצדדים יש צורך להבטיח את זהותם ולספק ביטחון לעמם ולאדמתם. שום פתרון לסכסוך לא יכול להתקיים שימנע או יגביל הזדמנויות לצמיחה כלכלית, שגשוג, שוויון ותנועה חופשית.
הפערים הכלכליים בין הצדדים כיום הם פונקציה של הסכסוך, והשליטה הישראלית על השטחים וכלכלת הפלסטינים. מניעתה מצד ישראל לאפשר לפלסטינים לנצל את אדמתם ומשאביהם באופן מלא, בלתי מתקבלת על הדעת בכל פתרון אפשרי. היעדר היכולת להגיש תביעות על קרקעות ונכסים שהיו בבעלותם של פלסטינים הוא גם משהו שיש לטפל בו במציאת פתרונות לסכסוך, במיוחד בעוד שליהודים יש זכות לתבוע אדמות ונכסים במזרח ירושלים ובמקומות אחרים מלפני 1948.
פתרון שתי המדינות באוסלו התבסס על הנוסחה לפיה הפלסטינים יקימו מדינה על 22% מהקרקע בעוד שישראל תוכר על 78% מהקרקע. נוסחת החלוקה הבלתי פרופורציונלית נוצרה מכיוון שהפלסטינים לא קיבלו את החלטת החלוקה של האו"ם בשנת 1947. עלות אי ההכרה על ידי הפלסטינים הייתה איבוד של כמות גדולה משטח הקרקע שהם יכלו לקבל במסגרת האומות המאוחדות. פתרון הבעיה. על פי תוכנית האו"ם, שגם היא לא פרופורציונלית והעניקה למספר הקטן של יהודים חלק גדול יותר מהאדמה, בשתי המדינות היו מיעוטים גדולים של העם האחר במדינתן.
בהיעדר פתרון שתי המדינות, ובעקבות הכישלון של אוסלו, ייתכן שהפרמטרים הטריטוריאליים השתנו, וייתכן שיהיה צורך להשלים עם התפלגות האוכלוסין 50:50 וההיבטים הטריטוריאליים של גדול אוכלוסיות פלסטיניות בתוך הקו הירוק בגליל, במשולש הקטן ובנגב. אין הכוונה בהכרח לתיחום של גבולות מדינה קשים בקווים שונים, אלא בהגדרה מחדש של המושג הגדרה עצמית וזכויות קולקטיביות. במודל פדרלי, כל תושבי הטריטוריה כולה יכולים להחזיק ביותר מסוג אחד של תיעוד זהות כולל "אזרח המדינה הפדרלית" ו"אזרח של תת-יחידה-אוטונומית" בתוך המדינה הפדרלית. ניתן ליצור אזורים אוטונומיים למחצה שבהם זמינים ביטויי זהות תרבותיים הנתמכים על בסיס שוויוני, וגופים ייצוגיים בעלי שלטון עצמי נבחרים לספק שירותים.
בהסדר קונפדרלי, יכולות להיות גם מספר אפשרויות לסוגים שונים של תיעוד זהות. It could be based on a two-states model on the June 4, 1967, lines, in which there could be a possibility to hold citizenship of both states which could be relevant for the Palestinian citizens of Israel and the Jewish citizens of Palestine. נקודת ההתייחסות הראשונה לאזרחות תהיה המגורים הפיזיים של הפרט, ולאחר מכן אפשרות שנייה לבקשת להחזיק באזרחות של המדינה השנייה. כל האזרחים יכולים להיות אזרחי מדינת הקונפדרציה באותו אופן שבו אזרחים של 27 מדינות האיחוד האירופי מחזיקים בדרכוני מדינת הלאום שלהם שהם גם דרכוני האיחוד האירופי.
הנושאים הללו חשובים, אבל בסופו של יום השאלות החשובות ביותר נוגעות לבקרה ואבטחה. מהו מקור הסמכות, ולמי הזכות לגייס ולנצל כוח פיזי? כאן אין פתרון שאינו כולל מנגנונים בבעלות ובהפעלה של שני הצדדים יחד. זה גם הבסיס למציאת פתרונות שיאפשרו חיים בשלום יחסי על הארץ הזו - אפשר לעשות זאת רק ביחד עם כל הצדדים היחסיים ליד השולחן. תהליך היציאה מקופסת הפתרונות הכושלים הוא מייגע ומאתגר, אבל הוא כזה שעלינו לעסוק בו, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
הכותב הוא יזם פוליטי וחברתי שהקדיש את חייו למדינת ישראל ולשלום בין ישראל לשכנותיה. כעת הוא מנהל את אג"ח ההשקעות של ארץ הקודש.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו