האם מושל קליפורניה ג'רי בראון, מתנגד לכל החיים לעונש מוות, ייקח אחריות על מותם של שובתי רעב בבידוד בבתי הכלא של המדינה? זו שאלה מתנשאת כאשר שביתת הרעב נכנסת לשבוע הרביעי שלה והמושל והמחוקקים הבכירים חוזרים מחופשת הקיץ שלהם.
נראה כי פקידי הכלא בקליפורניה עוסקים בניהול חדשות אגרסיבי כדי למנוע מודעות ציבורית רבה יותר למשבר. הם לא יאשרו את מותו בשבוע שעבר של שובת רעב, ככל הנראה בתלייה לוס אנג'לס טיימס, לא עד שכתב קיבל הודעה מסנגורי אסירים.
לפחות 600 אסירים נותרו בשביתה, אך המספרים המשתתפים בפעולה כוללים יותר מ-10,000 במתקנים רבים ברחבי המדינה. לעיתונות נאסר לראות, לראיין או לצלם אף אחד מהאסירים, שרבים מהם נמצאים בבידוד במשך עשרות שנים.
לאות דחיפות, פקחים שמונו על ידי בתי המשפט הפדרליים נשלחו למספר בתי כלא כדי לחקור את הסיכון למוות של אסירים. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע כי משבר הצפיפות בקליפורניה מהווה הפרה של האיסור של התיקון השמיני על ענישה אכזרית וחריגה. בינואר, הכריז בראון כי "משבר הכלא הסתיים בקליפורניה", וערער על ההחלטה הפדרלית.
הציבור נמצא בצד של בראון בכל הנוגע לסגירת פושעים מורשעים אלימים. אולם, הרמת מסך ברזל בקליפורניה תאפשר לציבור ולנבחרי הציבור להבין מה גרם לאלפי אסירים להסתכן בענישה גדולה יותר, באיומים על בריאותם ואפילו על חייהם. כמו העצורים בגואנטנמו, שובתי הרעב בקליפורניה מאותתים שמצבם כל כך חסר תקווה שהמוות הפך לאופציה בת קיימא.
אם מסך הברזל יוסר, דרישות שביתת הרעב היו מתגלות כפשוטות, קונקרטיות ואנושיות. הם רוצים הגבלה של לא יותר מחמש שנים בבידוד. הם מתנגדים לצורות של קיפוח המוכרות לרשויות הרפואיות כגורמות לנזק חמור. הם רוצים לבצע שיחות מדי פעם ולערוך ביקורי משפחה. הם רוצים אוכל בריא, פעילות גופנית וגישה לטלוויזיה על בסיס מוגבל. נקודת התורפה היא שהמדינה מתעקשת היסטורית שהם "תחקר" - כלומר יזהו את חברי הכנופיה בשמם - כתנאי לכל הקלה. הדרישה שהאסירים "סניץ'" מסכנת את חייהם ומביאה ראיות שרחוקות מלהיות מושלמות. מאז שביתת הרעב של 2011, פקידי המדינה עשו התקדמות סמלית בלבד לקראת התמודדות עם הדרישות, כפי שמוצג בשביתת הרעב הגדולה ביותר בתולדות הכלא.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו