ב-5 ביוני, כותרות בכל מקום דיווחו על תקרית בהרטפורד, סיינט, שבה גבר בן 78 נפגע בפגיעה וברח, ובמשך כדקה וחצי עוברי אורח לא עשו דבר כדי לעזור. כדי להחמיר את המצב, כל זה תועד בווידאו.
מה שבאה אחר כך היה סדרה של התנשפויות וגינויים לחוסר המעש. בתור ה AP דיווחה, התקרית עוררה את העיתון הגדול בעיר שנשא את הכותרת, "כל כך לא אנושי", ואת מפקד המשטרה דריל רוברטס קרא: "אין לנו יותר מצפן מוסרי", ו"אין לנו יחס אחד לשני". פעיל הקהילה, הכומר הנרי בראון, זועם אף הוא, אמר: "זה היה אחד הדברים הנתעבים ביותר שראיתי על ידי בן אדם אחד לאחר. אני כבר לא מבין את הלך הרוח. זה סוג של מטריף נפש. אנחנו אמורים לעזור אחד לשני. אתה רואה מישהו נופל, אתה רוצה להושיט יד לעזרה".
ברור שזה היה אירוע מצער - הקשיש שנפגע, כמו גם חוסר התגובה מצד הצופים. עם זאת, אני שואל אם האירועים באותו יום סימנו שבירה נקייה עם המוסר, כפי שמפקד המשטרה היה רוצה שנאמין. כמו כן, האם רמת חוסר הפעולה הייתה "בזוי" באופן מונומנטלי וצורת החשיבה בלתי מובנת, כפי שאומר הכומר בראון?
במבט מבודד, אפשר לומר שגם מפקד המשטרה רוג'רס וגם הכומר בראון צודקים. עם זאת, לעשות זאת יהיה חוסר אחריות וחסר כל הקשר בחיים האמיתיים. למרות שקל יותר להיות בהכחשה, הצופים באותו יום גורלי היו בדיוק בקנה אחד עם כמה מהנורמות החברתיות המונצחות של החברה. נורמות שרוב האנשים בשכונת הפועלים בהרטפורד היו קורבנות, בעצמם, על ידי פשעים שיטתיים שבוצעו על ידי בעלי השלטון.
אני בשום אופן לא מתכוון לעשות ניתוח סוציו-אקונומי מעמיק של הרטפורד, אבל הנה כמה נתונים שכדאי ללעוס עליהם נפשית. לפי מפקד האוכלוסין של שנת 2000, 31% מהארטפורד חיים בעוני, כאשר האוכלוסיות השחורות והלטינו נפגעות בצורה הקשה ביותר, מה שהופך אותה לעיר הענייה ביותר בקונטיקט; לפי סקר הקהילה האמריקאית (ACS) של לשכת מפקד האוכלוסין האמריקאית, הרטפורד מדורגת במקום השישי בגובהו במדינה בילדים החיים מתחת לעוני, 43.4%; בשנת 2003, לפי ה-FBI, להרטפורד היה שיעור רציחות פי ארבעה מהממוצע הארצי; ולהרטפורד שיעור חסרי בית גבוה פי שלושה מכל עיר בקונטיקט. על הנקודה האחרונה, ראוי לצטט מתוך חוסר בית בהרטפורד 2000 להגיש תלונה, מאיר הרבה יותר מהנושא של חסרי בית:
"בסקירת ההיסטוריה של חסרי בית ב-Hartford, Glasser and Zywiak (2000) מציעים שהרטפורד, יחד עם ערים רבות אחרות בארה"ב, הלכו בדרך של הפיכתה לעיר 'פוסט-תעשייתית', שהבסיס הכלכלי שלה עבר מייצור לתעשיות שירות ומשרות דורשים רמה גבוהה של השכלה. מערכת הכבישים המהירים שהוקמה בשנות ה-1950 אפשרה יציאה לפרברים ותנועת ההתחדשות העירונית של שנות ה-1960 וה-1970 הביאה להרס של רבים מהדיור בר השגה של הרטפורד, כולל בתי המלון לתפוסת חדרים בודדים (SRO's). שיכן את הרווקים והעניים. במהלך עשרים השנים האחרונות ראתה הרטפורד גם את תנועתם של חולים מבתי חולים פסיכיאטריים אל הקהילה. בנייתה של Constitution Plaza באמצע שנות ה-1960 הביאה לכך שמתחם משרדים החליף אזור מגורים משגשג בעבר (אך עני) ב- ליבת מרכז העיר (Ferrucci 1999). בשנות ה-1990 כונתה הרטפורד "סיפור על שתי ערים" כאשר מגזרי הביטוח, הפיננסים והחברות העשירים עומדים בניגוד חד לשכונות העניות המורכבות מאפרו-אמריקאים ולטיניים (Simmons 1998) ."
מה שאנחנו רואים כאן היא עיר שנשארה מאחור על ידי מערכת כלכלית שמעריכה רווח פרטי על פני צורך אנושי; מערכת פוליטית שגלגלה לאחור את רשתות הביטחון החברתיות; ומערכת של גזענות ופטריארכיה שהבטיחה שבני צבע ונשים יקבלו את הגרוע שבגרוע מכל. כל המערכות הללו שלובות ופועלות יחד לרעת רובן ולטובת מעטים. כאן אבד "המצפן המוסרי", אם אי פעם היה ברשותו מלכתחילה.
אם ניקח דוגמה נוספת מקונטיקט, היכן הייתה שאלת המצפן המוסרי של סנטור קונטיקט ג'ו ליברמן כאשר תמך, וממשיך לתמוך, בפלישה ובכיבוש של אפגניסטן ועיראק בהנהגת ארה"ב? מלחמה שהרגה למעלה ממיליון עיראקים ולמעלה מארבעת אלפים חיילים אמריקאים. האם המלחמות הבלתי חוקיות הללו בולטות כדוגמאות מובילות לאנושיות, אכפתיות וסולידריות? כמה פגע וברח בוצעו על ידי טנקים אמריקאים?
בסביבה ובתפאורה חברתית זו, זה צריך להיות יותר "מבלבל" לראות אנשים מתנגדים לנורמות האלה, מאשר להיכנע להן. וכל יום, בלי הרטפורד, אנשים עושים זאת. בין אם זה הגל הידידותי לדואר, התנדבות במרכז הצעירים הקהילתי, או נאבקים לארגן איגוד, אנשים מתנגדים לנורמות האנטי-חברתיות הללו מדי יום. אכן, עצוב לראות אותם מנצחים, כפי שעשו באותו יום; עם זאת, זו הייתה רק הצצה לאוכלוסייה שנאבקת בעיר שהייתה קורבן של אותה מערכת שכל כך מיהרה לגנות אותם.
והעובדה שאנשים אכן מצאו את אירועי אותו היום מצערים היא סימן לכך שאנשים כמהים למערכת חברתית שתואמת את המצפן המוסרי שלהם - כזו הכוללת התחשבות ואמפתיה כלפי בן האזרח - בניגוד למערכת שהמשטרה הצבועה צ'יף מקיים. אז בואו נבטל את זה ולא נהיה עוד צופים מהצד, ונהפוך לסוכנים חברתיים פעילים של שינוי. ובעודנו, תתחילו לחשוב מה אנחנו רוצים להחליף אותו.
ג'ון ג'יי קרונאן ג'וניור מתגורר בעיר ניו יורק, שם הוא עובד ומארגן במסעדות. הוא מארגן עם סטודנטים למען חברה דמוקרטית (SDS), כמו גם עם איגוד עובדי תעשייתי העולם (IWW) Food and Allied Workers IU 460/640. ניתן להגיע אליו ב [מוגן בדוא"ל]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו