כפי ש-FAIR ציינה במשך שנים, אחת התפקידים האידיאולוגיים העיקריים של התקשורת הארגונית בארה"ב היא לשמור על המיתולוגיה לפיה ארה"ב היא מגינה אצילית של הדמוקרטיה ופוסקת זכויות אדם. כאשר עובדות מהותיות - כמו מלחמות תוקפנות, משטרי ריגול מאסיביים, מימון וחימוש מיליציות ימין והתיישנות של דיקטטורים - מפריעות למיתולוגיה הזו, התגובה של רוב המומחים היא לנפנף את חוסר העקביות הללו (FAIR.org, 2/1/09), התעלם מהם לגמרי (FAIR.org, 8/31/18) או סובב אותם כדברים שהם באמת טובים (FAIR.org, 5/31/18).
עם זאת, ישנו עוד טיפוס לא מוערך כדי לתמוך במיתולוגיה הזו: שהמעמד הפוליטי בארה"ב עושה דברים רעים, לא בגלל שדברים רעים משרתים את האינטרסים האימפריאליים של ארה"ב, אלא בגלל שהם מושחתים על ידי שחקנים זרים מרושעים.
כמו מידע נוסף על וושינגטון פוסט הרצח החצוף של בעל הטור ג'מאל חשוקג'י בידי ממשלת סעודיה מתגלה, חלק בעיתונות האמריקנית מציבים את סעודיה כבעלת "פגום" וושינגטון - כפי שהעורך של חאשוקג'י עצמו קונן טויטר שבוע שעבר. זהו נרטיב מרגיע, וככל הנראה יגדל יותר ויותר פופולרי בשבועות הקרובים: הסעודים "השחיתו", "שיחקו" או "לכדו" ממשלה אמריקאית, המבוססת על ערכים, מיטיבה אחרת.
אמנם זה מרענן שחלקם מתחילים לקרוא תיגר על הברית הגרוטסקית של ארצות הברית עם המלוכה התיאוקרטית הסעודית, אבל חשוב לציין שזה לא תוצר של בוגימן זר, אלא הליבה של הפרויקט האימפריאלי של ארה"ב. מבחינה היסטורית, ארה"ב לא אימצה משטרים רודניים למרות אופיים המדכא, אלא בדיוק בגלל זה.
בדו"ח על הסיבה שהרצח של חאשוקג'י לא היה סביר שישנה מהותית את מערכת היחסים בין ארה"ב לסעודיה, חדשות NBC (10/17/18) זרק כלאחר יד את הטענה הניתנת לערעור:
אדם קוגל, חוקר במזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, אמר שהקשרים הכלכליים והביטחוניים ארוכי השנים עם סעודיה אילצו את ארה"ב לסבול הרבה התנהגות סעודית מפוקפקת.
קשה לדעת אם המילים הנאמרות הן של קוגל או NBC הכתבים רחל אלבאום, יוליה טלמזן ודן דה לוס, אבל הקורא נשאר עם אותה אפקט נטו: בגלל "קשרים כלכליים וביטחוניים" איכשהו מחוץ לשליטתה, המדינה החזקה ביותר בתולדות העולם "נאלצת" "לסבול" מה שנקרא התנהגות "מוטלת בספק" - ביטוי שגורף יחד את ההרס הסיטונאי של תימן, עריפת ראשים של מתנגדים, היעלמותן של נהגות נשים ורצח אכזרי של חאשוקג'י. (במקרה של תימן, "לסבול" פירושו, בין צורות רבות אחרות של תמיכה אקטיבית, מתן הוראות מיקוד עבור מסע תקיפה אווירית אכזרית.)
אפשר לדמיין חדשות NBC או חוקר של Human Rights Watch שאי פעם אמר, "הקשרים הכלכליים והביטחוניים ארוכי השנים של רוסיה עם סוריה אילצו את פוטין לסבול הרבה התנהגות מפוקפקת מצד אסד"? זוהי בנייה נטולת סוכנות, ללא אשם, השמורה רק לארצות הברית. בדומה לאופן שבו ארה"ב אף פעם לא בוחרת לצאת למלחמה, אלא כל הזמן "מועדת" לתוכה (FAIR.org, 6/22/17), וושינגטון תמיד מתכוונת לטוב, אבל לא יכולה שלא לעסוק באלימות ממוכנת בקנה מידה גדול ומתוחכם.
קוֹלשל מאט איגלסיאס (10/19/18) הצטרף לרוויזיוניזם, וכתב, "המציאות של הפוליטיקה של המלחמה הקרה גרמה לנו להיות מעורבים בשיתוף פעולה עמוק וארוך טווח עם מדינה סעודית שאינה שותפה טבעית אחרת של ארצות הברית." לא משנה מה השותפות של ארה"ב/סעודיה קדומים המלחמה הקרה ב-15 שנה בערך, הרעיון שרודנים או משטרים עדתיים במזרח התיכון אינם "שותפות טבעיות של ארצות הברית" - במיוחד במהלך המלחמה הקרה - הוא בדיוני מוחלט.
חבל השחיתות הזרה של האימפריה התמימה, כמובן, קדם למותו של חאשוקג'י. קוֹלמקס פישר (3/21/16) התעקש במרץ 2016 שסעודיה "כבשה" את וושינגטון, וזו הייתה הסיבה ש"אנחנו" סטינו מ"הערכים שלנו".
המאמר התייחס לברית ארה"ב/סעודית כאל סוג של תעלומה, במקום פועל יוצא לוגי של אימפריה צינית שאינה מונעת על ידי זכויות אדם אלא משתמשת בהן למיתוג. "ממסד מדיניות החוץ של אמריקה יישר קו עם דיקטטורה אולטרה-שמרנית שלעתים קרובות פועלת בניגוד לערכי ארה"ב", התעקש פישר. אילו "ערכים" הם אלה? הוא אף פעם לא ממש הסביר, אבל המשיך:
מה מסביר את הקונצנזוס בוושינגטון לטובת אוטוקרטים ווהאביסטים שלעתים קרובות פועלים בניגוד לערכים ואינטרסים אמריקאים? חלקם בממשל אובמה, בהתבסס על מה שהם אמרו האוקיינוס האטלנטי (ובשיחות שלי עם פקידי ממשל), נראה שאני מאמין שהתשובה היא כסף: שסעודיה ומדינות ערביות עשירות אחרות בנפט קנו נאמנות והשפעה.
פקידי ממשל אובמה שתומכים בפשעים סעודיים ומוכרים להם מיליארדי נשק אינם אשמים; זה איזה לובי סעודי מעורפל, מתעקשים בכירי ממשל אובמה, עם כסף שאיכשהו אין להם כוח להתנגד לו.
ברור שלכסף הסעודי - כמו כסף פרו-ישראלי - יש השפעה סביב השוליים (אחרת, מניחים, שהם לא יוציאו אותו), אבל הרעיון שארה"ב לא תתמוך בדיקטטורות אלימות אם היא לא הייתה מושחתת על ידי לאיזה שחקן זר מרושע אין בסיס היסטורי או אמפירי. הגיבוי של ארה"ב לסעודיה קדם בעשרות שנים את מכונת יחסי הציבור הנוכחית שלה, מכונה שקיימת במידה רבה כדי להשפיע על היקף ועומק הברית של ארה"ב/סעודיה, ולא על העובדה שלה.
פישר אפילו מכיר בכך במעורפל ("אף אחד לא מצווה על ידי מממנים זרים להביע נקודת מבט מסוימת. במקום זאת, הם תיארו תפקיד עדין יותר, שבו כסף מגביר נורמות והרגלים קיימים שמעדיפים קונצנזוס פרו-סעודי"), אבל זה מערער את שלו. התזה לחלוטין - שסעודיה מערערת איכשהו את "ערכיה" של אמריקה ולא מבטאת אותם. אבל נראה שפישר לא מנסה ברצינות להבין את טבעה של הברית הזו; נראה כי מוטלת עליו המשימה, במקום זאת, לשפר את הדיסוננס הקוגניטיבי, לשמר את מיתולוגיית זכויות האדם של ארה"ב על ידי התייחסות אליה כאל אנומליה שמקורה בזר, במקום הרחבה טבעית של אימפריה גלובלית אלימה ושרירותית ברובה. ואז מגיע הבועט:
ארה"ב עדיין מספקת תמיכה ישירה לפעולות סעודיות המערערות את היציבות האזורית שארה"ב חפצה בה, למשל על ידי גיבוי במלחמת תימן נגד שיפוטם הטוב של האמריקאים.
איזה אמריקאים? איפה? הבית הלבן של אובמה בזמן, כפי שמציין פישר בפסקה הבאה, תמכה לחלוטין במלחמה. אז מי הם האמריקאים המסתוריים האלה ש"שיפוטם" הוא נגד מלחמת תימן? הוא אף פעם לא אומר. האמריקאים הטובים והבריאים האלה שמאמינים ב"ערכים" של ארה"ב הם איכשהו אף פעם לא אחראים, אבל עם זאת תמיד מושחתים על ידי שחקנים זרים מופרעים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו