מקור: בזמנים אלה
הציפיות גבוהות מהממשל הנכנס של ג'ו ביידן, לא בגלל שהנסיבות הפוליטיות טובות, וגם לא בגלל ביידן עצמו, אלא בגלל שהצרות שלנו כל כך גדולות.
עשרות מיליוני אמריקאים מובטלים. מספר ההרוגים מקוביד-19 בארצות הברית עכשיו בראש 300,000. מפולת של פינויים ועיקולים בדרך. וזה נוסף על המשבר הפוליטי המתמשך שלנו: מיעוט עיקש של מצביעים מסרב להכיר בתוצאות הבחירות, בעוד שרבים מתומכיו של הנשיא טראמפ אינם מוכנים לשמור על אמצעי בטיחות אלמנטריים כדי לצמצם את המשך התפשטות הנגיף. בוושינגטון הבירה בשבוע שעבר, המון משתולל של פשיסטים תקף עוברי אורח אקראיים והשחיית כנסיות שחורות - לכאורה כדרך להראות נאמנות לטראמפ. בלשון המעטה, אמריקה במצב רע.
חלק ניכר מהיכולת של ממשל ביידן להגיב למשברים הבריאותיים והכלכליים העומדים בפנינו תלויה בתוצאה של ינואר 5 בחירות חוזרות בג'ורג'יה שיקבעו איזו מפלגה שולטת בסנאט. אבל גם עם ניצחונות בשני הגזעים הללו, הדמוקרטים המרכזיים בקונגרס ימשיכו להתנגד למדיניות פרוגרסיבית מרכזית. והרוב הדחוק של הדמוקרטים בבית (ואם יתמזל מזלנו, בסנאט) יקשה על הנשיא ביידן להוציא כמה שיותר כסף.
עם זאת, יש הרבה הוצאות חדשות שאנחנו צריכים, והעלאת סדרי העדיפויות הדחופים ביותר היא משימה פוליטית חשובה: היא מפעילה לחץ על פקידים דמוקרטיים נוכחיים, כולל הנשיא עצמו, ומחנכת ומניעה אנשים שיכולים להצביע בעד חדש, יותר הקונגרס הפרוגרסיבי ב 2022.
להלן ארבעה מהעדיפויות העליונות:
1. שלח כסף עכשיו! כשזה מגיע לגירוי, תמיד יש מטרות כפולות: חיזוק הכלכלה ומתן הקלות למי שזקוקים לו ביותר. שליחת צ'קים לכולם, הארכת דמי אבטלה וחילוץ עסקים קטנים שנפגעו כבר הוכחו כיעילים. המיתון והמגיפה רחוקים מלהסתיים, ולכן המדיניות הזו צריכה להימשך. הפשרה הרזה שאולי יתרחש בקונגרס מספק לא יותר מהפוגה קטנה. כדי לזרז את החזרה לבריאות כלכלית, הצעד הראשון הוא הימנעות מלשקוע עמוק יותר בתלם הנוכחי.
חשוב לא פחות הוא מתן הקלות לממשלות המדינה והמקומיות, המספקים שירותים בעלי חשיבות חיונית לאנשים עובדים. ממשלות אלה מעולם לא ממש התאוששו מהמיתון הגדול של 2007 - 2008. הם מחויבים לאזן את התקציבים שלהם, כך שבניגוד לממשלה הפדרלית, יכולת ההלוואות שלהם מוגבלת. הפגיעה המשולשת באוצר המדינה והמקומיים - הפחתת הכנסות ממסים, תוספת הוצאות הקשורות למיתון והוצאות נוספות הקשורות לנגיף - דלדה את הרזרבות שלהם.
2. השקעות ציבוריות והניו-דיל הירוק: עשו הכל. מיתון הוא תמיד זמן מתאים להגביר את ההשקעות הציבוריות באופן קבוע. אפשרויות רבות יתחרו על המימון. יש לזכור שתי זוויות חשובות.
הסוג המסורתי של השקעה ב"תשתית" - כבישים, גשרים, מבני בתי ספר, שדות תעופה ומערכות רכבת - הוזנחה במשך עשרות שנים. התעוררות, לעומת זאת, צריכה להיעשות דרך עדשת המודעות לשינויי האקלים. בין היתר, משמעות הדבר היא העדפה לתחבורה ציבורית, המונים ולא לכבישים; שדרוג מתקנים ציבוריים (כולל מערכות רכבת) במטרה להפחית את פליטת הפחמן; והמודרניזציה של רשת החשמל של המדינה.
השיקול השני הוא לקחת ברצינות את מה שאפשר לכנות תשתית טיפול: עובדים ומתקנים המוקדשים למגורים ולטיפול באלה שאינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם, לרבות מובטלים מתמשכים, קשישים מעוטי יכולת, בעלי יכולת שונה, בעלי בריאות נפשית כושלת, חסרי דיור, כלואים ומהגרים נצורים.
3. דיבידנד השלום. נכון לעכשיו, התקציב הפדרלי מקדיש $697 מיליארד להגנה הלאומית. כשזה מגיע לממשל הפדרלי שעושה בפועל דברים מלבד שליחת המחאות בדואר ליחידים ולספקי טיפול רפואי - מה מסווג כ"הוצאות שיקול דעת" - ההגנה לוקחת כמעט מחצית. הרבה מהכסף הזה מוקדש לתמיכה ביכולת לנהל מלחמה, ועלינו לשאול, נגד מי? ההתערבויות בעיראק, סוריה, לוב ותימן לא עלו יפה, בלשון המעטה.
אפשר להפריז באיזו מהירות אפשר לגרש דיבידנד שלום מתקציב הביטחון. לא ניתן לפטר עובדים וצבא במדים על הסף - הם יזדקקו לסיוע במעבר. לא ניתן לבטל באופן מיידי חוזי חומרה של כרטיסים גדולים שנקבעו לתקופה של שנים. למרות זאת, ישנה הזדמנות להפנות כמות גדולה של מימון למטרות שאינן ביטחוניות.
4. תשכחו מהחוב הלאומי. במיתון, הכלכלה מפסידה יותר ממה שהיא מרוויחה בכך שהיא לא מצליחה להגביר את הוצאות הגירעון הפדרלי. כמובן, הרפובליקנים הראו את עצמם כצבועים קומיים בכל הנוגע לדאגות לגבי גירעונות. למרבה הצער, כמה דמוקרטים משפיעים עשויים להאמין לשטויות כאלה. כדאי להם לקרוא מאמר אחרון מאת ג'ייסון פורמן, הכלכלן הראשי של אובמה, ולארי סאמרס, כלכלן המפלגה הדמוקרטית בכל מקום, שבהם הם בעצם מודים שכל מה שהם נהגו לומר על גירעונות תקציביים היה מופרך ואינו הולם במיוחד בנסיבות הנוכחיות. בכל הנוגע לחשיבה כלכלית עילית, לא אמור להיות מכשול לגידול מסיבי בהוצאות הגירעון שאינן ביטחוניות.
לבידן יהיו גם כלים חשובים שאינם תלויים בקונגרס. טור אחרון מאת דייב רוברטס מספק א סקירה יפה, הן טכניות והן פוליטיות. ביידן יכול להוציא צווים ביצועיים, לבצע מינויים להפסקה של מועמדים שהסנאט מסרב לאשר, לחטא את הטרמיטים של טראמפ מעבודות העץ של שירות המדינה הפדרלי, להסדיר מחדש את מה שהוסר, ולבטל אנשים טובים שהודחו על ידי טראמפ.
טראמפ זלזל בכל מגבלה משפטית ובלתי פורמלית שאפשר להעלות על הדעת על שלטונו, עד לשתיקה המוחלטת של המפלגה הרפובליקנית. הוא נתן לבידן רישיון לעשות את אותו הדבר. שום אמינות לא צריכה ללכת לאף חולצה ממולאת דמוקרטית שפוצחת על החזרת הנורמות. אנשים עובדים נואשים. זו מלחמת מעמדות, אנשים.
מקס בי סוויקי הוא עמית מחקר בכיר במרכז לחקר כלכלה ומדיניות (CEPR.NET). עמודה זו מותאמת מדוח עתידי.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו