בפעם האחרונה שקראנו את חוקת ארה"ב, ההחלטה החמורה להשתמש בכוח צבאי נגד מדינה אחרת הייתה עניין של הקונגרס להחליט - לא "אופציה" עבור נשיא.
ובפעם האחרונה שקראנו את מגילת האו"ם, היא קבעה כי "כל החברים יימנעו ביחסיהם הבינלאומיים מאיום או שימוש בכוח נגד שלמות טריטוריאלית או עצמאות מדינית של כל מדינה."
היינו כאן בעבר. הנשיא בוש השתמש בפחדים מופרכים (כמו ענני פטריות מעל ערים אמריקאיות) והונאות (כמו אורניום דמיוני מסוג "עוגה צהובה") כדי לשטות בעם האמריקני לתקוף את עיראק. עכשיו אנחנו והעם העיראקי משלמים את המחיר.
כשהצבא האמריקני שקוע במה שסגן גנרל ויליאם אודום, מנהל הסוכנות לביטחון לאומי בפיקודו של רונלד רייגן, מכנה "האסון האסטרטגי הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית", ועם רוב העם האמריקני אומר. ארה"ב קיבלה החלטה שגויה בהפעלת כוח צבאי נגד עיראק, אולי קשה להאמין שממשל בוש באמת שוקל הרפתקאות נוספות.
אבל משטרים העומדים בפני מבוכה צבאית ידועים לשמצה בהרחבת תיאטרון המלחמה - עדים להתרחבותו של ניקסון של מלחמת וייטנאם לתוך קמבודיה. ואותן הזיות שהכניסו אותנו לעיראק - מאיומים דמיוניים של נשק בלתי חוקי ועד לחלומות קבלת פנים מצד המונים מריעים - חוזרות על עצמן לגבי איראן וסוריה.
המלחמה עם סוריה כבר קרובה בצורה מסוכנת. סדרה של עימותים בין חיילים אמריקאים וסוריים הרגו סורים, ולפי גורמים אמריקאים בהווה ובעבר, מעלים את הסיכוי שפעולות צבאיות חוצות גבולות עלולות להפוך לחזית חדשה ומסוכנת במלחמת עיראק. לפי דיווחים בעיתונות, כוחות ארה"ב חצו את הגבול לסוריה, לפעמים בטעות, לפעמים בכוונה. פגישה ב-1 באוקטובר של בכירי בוש בבית הלבן שקלה "אפשרויות", כולל "מבצעים מיוחדים" נגד סוריה. פקידי ממשל בוש כבר מניחים את התשתית להתקפות עם ההצדקות שבהן השתמשו כדי ללכוד את ארה"ב בעיראק.
נראה שממשל בוש מאמין שלנשיא יש את הכוח להפעיל מלחמה על כל מי שהוא בוחר מבלי להתייעץ אפילו עם הקונגרס. הסנאטור צ'פי ציין בפני השר רייס, "לפי החלטת המלחמה בעיראק, הגבלנו כל פעולה צבאית לעיראק." ואז הוא שאל, "אז האם תסכים שאם משהו יתרחש על אדמת סוריה או איראן, היית צריך לחזור לקונגרס כדי לקבל את האישור הזה?״ תשובתה של רייס? "סנאטור, אני לא רוצה לנסות ולהגדיר את סמכויות המלחמה הנשיאותיות. ואני חושב שתבינו היטב שהנשיא שומר על הסמכויות הללו במלחמה בטרור ובמלחמה בעיראק.
הוראות החוקה המגבילות את כוחו של הנשיא לבצע מלחמה נועדו בחוכמה להגן על תושבי ארצנו בדיוק מסוג המלחמה המפוקפקת שממשל בוש ניהל נגד עיראק - ושהרוב הגדול של האמריקאים כעת להאמין שזו טעות. באופן דומה ההגבלות על מלחמה תוקפנית באמנת האו"ם מגנות לא רק על מדינות שעלולות להיות מותקפות, אלא גם על תושבי מדינות שמנהיגיהן עלולים להתפתות לבצע התקפות כאלה. שום דבר לא יכול לעשות יותר לביטחון הלאומי של אמריקה כיום מאשר חיזוק מחדש של המגבלות הללו על הרפתקנות צבאית.
בעוד אנו מתלבטים כיצד להיחלץ מהביצה שלנו בעיראק, הקונגרס והעם האמריקני צריכים להבהיר דבר אחד לגמרי: התקפה על איראן, סוריה או כל מדינה אחרת ללא אישור מפורש של הקונגרס האמריקני והאו"ם היא לא "אופציה" עבור הנשיא.
כמו שאומר הפתגם הישן, "תבלבל אותי פעם אחת, תתבייש לך; תטעה אותי פעמיים, תתבייש לי!†הקונגרס והעם האמריקני אפשרו לנשיא בוש להטעות אותנו למלחמה עם עיראק. תתביישו לנו אם נאפשר לו לעשות זאת שוב בסוריה, באיראן או בכל מקום אחר!
(חוקר המשפט ברנדן סמית' ([מוגן בדוא"ל]) וההיסטוריון ג'רמי ברכר הם העורכים, יחד עם ג'יל קטלר, של IN THE NAME OF DEMOCRACY: AMERICAN WAR Crimes IN IRAQ AND BEYOND (Metropolitan/Holt, 2005).
[מקורות: אן גירן, "רייס: ארה"ב עשויה עדיין להיות בעיראק בעוד 10 שנים", AP, 19 באוקטובר 2005./ אוון להמן, "גנרל בדימוס: הפלישה לעיראק הייתה 'אסון אסטרטגי'," לואל סאן, 30 בספטמבר 2005/ פרינסטון סקר מחקר Associates/Pew Research Center for the People and the Press, ראיונות שנערכו 6-10 באוקטובר, 2005./ James Risen and David E. Sanger, “G.I’s וסורים בעימותים מתוחים על הגבול העיראקי, ניו יורק טיימס, 15 באוקטובר 2005./ CQ Transcriptions, 19 באוקטובר 2005.]
>
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו