ירושלים - לאחרונה הסכימה ישראל להסיג את כוחותיה מבית לחם ומאזורים פלסטינים מאוכלסים ברצועת עזה בזמן שהרשות הפלסטינית לוקחת על עצמה את האחריות של שיטור התושבים שם. חיילים וטנקים ישראלים עברו לפאתי בית לחם, ואיפשרו
התושבים שחל עליהם עוצר כבר תשעה שבועות לעזוב את בתיהם.
אבל המצור הצבאי ההדוק סביב העיר נמשך, ומנתק אותה מחלקים אחרים של הגדה המערבית. בית לחם הפכה לאי.
אבל גם למחווה הקטנה הזו, שיזם שר הביטחון הישראלי, בנימין בן אליעזר, אין קשר לדאגתו לפלסטינים, ש-2 מיליון מתוכם כלואים בבתיהם במשך קרוב ל-70 יום. אדרבא, נראה שהופעתו של ראש עיריית חיפה עמרם מצנע בזירה הפוליטית - כמועמד להובלת מפלגת העבודה בבחירות הארציות הבאות - גרמה למר בן אליעזר סוף סוף לנהל משא ומתן עם הפלסטינים. למר מצנע, שהוא חלק מהאגף היוני של העבודה, יש, על פי הסקרים, יתרון של 60 אחוז על מר בן אליעזר.
בעוד שראש הממשלה אריאל שרון לא התנגד ליוזמתו של מר בן אליעזר, יש לו כמה רעיונות משלו.
ב-20 באוגוסט, שעות בלבד לאחר שהכוחות הישראלים והפלסטינים החלו ליישם את תוכנית הנסיגה הראשונה מעזה-בית לחם, הוא אישר את
מעצרו של מוחמד סעדאת, אחיו של אחמד סעדאת, שהוא המנהיג הנוכחי של החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP). היחידה הצבאית המובחרת שנשלחה לעשות את העבודה הרגה את מוחמד, האח הצעיר.
עם התפשטות הידיעה על מותו של מר סעדאת, האלימות שוב התלקחה בשטחים הכבושים לאחר כמעט שבועיים של שקט יחסי.
ה-PFLP גם נשבע לנקום את ההתנקשות, ואם העבר הוא אינדיקציה כלשהי לעתיד, היא תקיים את הבטחתה.
מר שרון, לעומת זאת, אינו אדם שמקבל החלטות שרירותיות. הריגת מר סעדאת הייתה רק חלק מהניסיון המתמשך שלו להכניע את הפלסטינים.
הסגרים והעוצר לא פעלו, וגם לא ההוצאות להורג מחוץ למשפט, הריסת בתים וגירוש בני משפחה. אז אולי מעצר והריגת אחים של מנהיגים פוליטיים - "כאמצעי הרתעה פוטנציאלי" - יעשה זאת.
אבל מה המטרה של מר שרון?
לאחר שמטוס F-16 הטיל פצצה במשקל טון על אזור מגורים צפוף בעזה ב-22 ביולי, הרג 17 בני אדם - תשעה מהם ילדים - ופצע יותר מ-140 אחרים, אמר מר שרון כי התקיפה הייתה אחת מהתקיפות. "ההצלחות הגדולות ביותר" של ישראל.
למרות הביקורת הבינלאומית הקשה, מר שרון נותר ללא תשובה.
העיתונות הישראלית העלתה כי זעקת הניצחון שלו קשורה פחות למטרה הפורמלית של המבצע - הוצאה להורג מחוץ למשפט של מנהיג חמאס סלאח שחאדה - מאשר להרס המוצלח של הסכם הפסקת אש חד-צדדי שנסגר רשמית על ידי פלגים צבאיים פלסטיניים שונים ביום. לפני הטבח.
כצפוי, הפסקת האש בוטלה ובעקבותיה סדרה של התקפות חמאס, נהרגו כמעט 30 בני אדם ופצעו רבים נוספים. ביניהם הייתה הפצצת קפיטריה של האוניברסיטה העברית, בה נהרגו תשעה בני אדם, בהם חמישה אמריקאים.
לא בניגוד להפצצת עזה, הריגת מר סעדאת ערב יישום עזה-בית לחם תחילה נועד להוסיף שמן לאלימות. עדיין מוקדם לדעת כמה ישראלים ימותו הפעם.
שוב ושוב, מר שרון בחר בשדה הקרב כזירת פעולה, משום שאינו מאמין בפתרון דיפלומטי לסכסוך הישראלי-פלסטיני העקוב מדם.
אולם מטרתו הכוללת היא לא לחסל את הרשות הפלסטינית, כפי שנראה שחלק מהפרשנים מציעים, אלא לשנות בכוח את תפקידה.
ללא קשר לשאלה אם יאסר ערפאת יישאר באחריותו, אם מר שרון יקבל את דרכו, רשות פלסטינית "רפורמית" לא תשמש עוד כנציגה הפוליטית של מדינה עצמאית.
במקום זאת, היא תפעל כקבלן משנה של ממשלת ישראל - מינהל אזרחי מסוגו, האחראי על חינוך, בריאות, ביוב
ואיסוף אשפה, ולשיטור הרחובות, כפי שנראה שעזה-בית לחם תחילה.
האסטרטגיה ברורה: העניקו לפלסטינים את התפקיד היקר של ניהול החיים האזרחיים, אך ביטול חירויותיהם הפוליטיות תוך שליטה בהם מרחוק. דרום אפריקאים קראו להם בנטוסטנים.
כדי להגשים את החזון הזה, מר שרון צריך לשבור את רוחו של העם הפלסטיני, בתקווה שבשלב מסוים הוא ישתחווה. זה, כך נראה, בדיוק מה שהוא ניסה לעשות. תוכנית עזה-בית לחם ראשונה אינה מערערת את מטרתו משום שהיא מאריכה את החנק וההשפלה של הפלסטינים, גם בזמן שהיא מאפשרת להם לעזוב את בתיהם.
נווה גורדון מלמד פוליטיקה באוניברסיטת בן-גוריון בישראל. ניתן להגיע אליו ב [מוגן בדוא"ל].
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו