נסענו לוושינגטון כדי לעזור להשיק את אגודת הנשים האפגנית האמריקאית שהוקמה לכבוד חיים שלמים של הישגים הומניטריים על ידי סימה וואלי. יצאנו עם תמונה ברורה שלנשות אפגניסטן ימשיכו להשמיע קול חזק, ברור ובלתי מתפשר בוושינגטון. בהקשבה לנשים של השותפות האפגנית/אמריקאית הזו היו ברורים שני דברים: 1. לא משנה מה יקרה עם מדיניות החוץ האמריקאית, נשים אפגניות/אמריקאיות לא חוזרות לחורבנות שפקדה עליהן מערכת פוליטית מטורפת מתאוות הבצע והאיכות שלה. חלומות על כיבוש. 2. נשים אפגניות/אמריקאיות לא ילכו שולל יותר על ידי פוליטיקאים שמבטיחים דמוקרטיה ושיקום אבל מספקים ריבונות ושחיתות.
הביקור שלנו היה גם הזדמנות לעדכן ממקור ראשון מה חדש ושונה במדיניות AfPak של הממשל ממה שהיה קודם. וושינגטון הוציאה הרבה כסף באפגניסטן. חיילים ואזרחים אמריקאים מתים שם. אוקטובר השנה היה הגרוע ביותר שתועד. אבל הוויכוח, המעוגן ככל שהוא בצרכים ובתפיסות של וושינגטון ולא באפגניסטן, ממשיך להקיף את הנושאים הקריטיים ביותר מבלי לנחות על פתרונות שעשויים להביא לסגירה משביעת רצון.
ארה"ב נמצאת במלחמה באפגניסטן כבר שמונה שנים. אבל 9 חודשים לתוך הממשל החדש וושינגטון ממשיכה לחרוש יחד עם תוכנית משחק מפסידה והיעדר הבנה לגבי אופי המלחמה, איך לסיים אותה, או אפילו איך להילחם בה.
החלק הגדול ביותר של הבעיה איתה מתמודד וושינגטון הוא וושינגטון עצמה. כעת ברור יותר מתמיד שהמדיניות הנוכחית של וושינגטון נובעת מאג'נדה צבאית ולא אזרחית. למעשה, ייתכן שעכשיו זה בלתי אפשרי עבור וושינגטון לחזור לאסטרטגיה מתוזמרת ממשלתית של בניית אומה בכל מקום לאחר שלושים שנה של מדיניות חוץ מופרטת והצטברות צבאית שהעדיפה תוכניות פיתוח מונעות רווח על חשבון החברה האזרחית. תעשייה שלמה קיימת כעת כדי לעודד כל מאמצים להפוך את המגמה, לשנות את הסטטוס קוו או אפילו לתת דין וחשבון לקבלנים פרטיים על כספי משלם המסים שהם מקבלים. ספר חדש מאת אליסון סטנגר, שכותרתו "One Nation Under Contract", מתאר את מימדי הבעיה שבה המגזר הפרטי הפך ל"ממשלת צללים" הפועלת מחוץ לחוק עם מיליארדי דולרים פדרליים, אך מעט או ללא דין וחשבון כיצד או היכן מוציאים את הכסף.
בפנטגון הבעיה עמוקה עוד יותר. מדינת הביטחון הלאומי שנבנתה במהלך המלחמה הקרה נועדה להגן על ארה"ב והמערב מפני איום סובייטי. התפיסות שנוצרו כדי להעביר את אשליות הכוח והאי-פגיעות הפכו למציאות חלופית שכל האחרים נמנעו ממנה. עם הזמן, מלחמה "קרה" הפכה לא חדש נורמלי, לעתים רחוקות מאותגר על ידי אותו נורמלי אחר שנקרא מציאות. אבל בבסיסו, הנורמלי החדש היה אשליה, המבוססת על מלחמה מזויפת ונתמכת על ידי האמונה הקהילתית שזה טוב יותר מהמחיר והאימה של מלחמה אמיתית שתילחם ואולי תאבד.
מדינת הביטחון הלאומי שלאחר המלחמה הקרה שעליה מבוססת גישתה של אמריקה לאפגניסטן לא חזרה למציאות לאחר שהמלחמה הקרה הסתיימה. למעשה, האשליה כל כך ריגשה את בעלי הכוח; הם לא יכלו לחזות את קריסת ברית המועצות ולא להשלים עם מותה. אבל האמונה העיוורת של וושינגטון בנורמלית החדשה הסתירה את אופיו הפגום, וכאשר ממשלי קלינטון ובוש בנו על כוחה ההזוי, הבמה הייתה מוכנה לכישלון.
הכישלון הזה התרחש סוף סוף באפגניסטן וההשלכות יהיו הרסניות ובכל זאת וושינגטון ממשיכה באובך חלומי, ומצמצמת את הטיעון לקלישאות פשטניות של עידן וייטנאם בעוד העולם ממשיך בלעדיה. על פי מקורות יודעי דבר, הממשל דחף את חמיד קרזאי לבחירות הסיבוביות מתוך אמונה שזה יתן לגיטימציה לשלטונו כדי שהגנרל מק'קריסטל יוכל לגרום לחיילים שלו להמשיך בלחימה. מה שזה מתעלם מהעובדה שממשלה מושחתת וחסרת כישורים עם מפקדי מלחמה טג'יקיים מתועבת לכולם באפגניסטן - פשטונים וטג'יקים כאחד.
המדיניות הנוכחית של וושינגטון עשויה להוביל למלחמת אזרחים מוחלטת בין רוב האוכלוסייה הפשטונית לבין שרידי הברית הצפונית של שבטים טג'יקים, הזארה ואוזבקים. אם זה נועד כהקדמה מכוונת לחלוקת אפגניסטן ולציור מחדש של מפת מרכז אסיה נותר לראות. אך תהיה אשר תהיה התוצאה הסופית של הבלבול לכאורה של וושינגטון בנוגע למדיניות באפגניסטן, תהיה לה הצלחה מועטה עד שהעם האפגני ואוכלוסיית השטחים המערביים של פקיסטן יובאו פוליטית לקבלת ההחלטות. העצמת תושבי האזור לחפש שינוי חיובי תבטל את כוחם של הטליבאן ותשנה את המשחק. לנשיא אובמה עדיין יש את האמינות לעשות זאת, אבל חלון ההזדמנויות שלו נסגר במהירות.
פול פיצג'רלד ואליזבת גולד, צוות בעל ואישה, החלו את הניסיון שלהם באפגניסטן כשהיו העיתונאים האמריקאים הראשונים שקיבלו אישור להיכנס מאחורי הקווים הסובייטיים ב-1981 עבור CBS News והפיקו סרט תיעודי, אפגניסטן בין שלושת העולמות, עבור PBS. ב-1983 הם חזרו לקאבול עם מנהל פרויקט המשא ומתן של הרווארד, רוג'ר פישר, עבור ABC Nightline ותרמו לשעת החדשות של MacNeil/Lehrer. הם המשיכו לחקור, לכתוב ולהרצות על ההרצה ארוכת הטווח שהובילה לפלישה האמריקנית לאפגניסטן. הם מוצגים בסרט תיעודי עטור פרסים מאת סמירה גוטשל. כותרת, טוראי בן לאדן משלנו אשר מתחקה אחר יצירת המיתולוגיה של אוסאמה בן לאדן באפגניסטן וכיצד נעשה שימוש במיתולוגיה זו כדי לשמור על גישת "המלחמה בטרור" של ממשל בוש. ההתמקדות בת שלושת העשורים שלהם באפגניסטן מתוארת ב היסטוריה בלתי נראית: סיפור לא ידוע של אפגניסטן בהוצאת City Lights Books, www.citylights.com.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו