גל גדות של צביעות בירך את גילויה של תלמידת בית הספר הירוקה מבית הספר והכלה של איזיס שמימה בגום במחנה פליטים במזרח סוריה. פוליטיקאים בולטים כמו סאג'יד ג'וויד, שר הפנים, אומרים שהם יעשו הכל כדי למנוע ממנה לחזור לבריטניה ואולי יבקשו להעמיד אותה למשפט כטרוריסט אם תחזור.
זהו סימפטום של הפרוכיאליזם של החיים הפוליטיים הבריטיים שהוויכוחים משתוללים על גורלה של בגום ושותפותה האפשרית לפשעי דאעש. אבל אין כמעט מילה של דיון מושכל על תפקידן של הממשלות הבריטיות וממשלות מערביות אחרות ביצירת הנסיבות שבהן הצליח דאעש ליצור מדינה חזקה דה פקטו בלב המזרח התיכון.
תפקידם של הלוחמים הזרים בדאעש היה חשוב אך נוטה להיות מוגזם בגלל הקסם הציבורי המובן מאנשים שיעזבו את לונדון או פריז כדי לצאת להילחם למען כת ג'יהאד רצחנית ומוזרה בסוריה ובעיראק.
הייתי פעם בקשר עם לוחם דאעש לשעבר, בעצמו סורי, שדיבר עם מתנדבים זרים שהוא מתח ביקורת עליהם מאוד, ואמר שהם לא מעודכנים לגבי האיסלאם והמנהגים המקומיים. הוא חשב שרבים הגיעו לסוריה בגלל חיי בית אומללים או שעמום פשוט ולא היו שימושים רבים בשום דבר מלבד תעמולה - המראה שדאעש היא תנועה עולמית - או כמחבלים מתאבדים.
הסיבה לכך שרבים מהזרים שימשו בתפקיד האחרון הייתה חסרי הכשרה צבאית. אחרת הייתה שדאעש היא תנועה פרנואידית עמוקה שרואה מרגלים ובוגדים בכל צעד ושוכנעה שחלק מהמתנדבים מחו"ל הם למעשה סוכנים זרים ולכן היה זהיר לפוצץ את עצמם בהקדם האפשרי.
קשה לגלות אהדה רבה כלפי הג'יהאדים הזרים ואוהדי דאעש שמצאו שסוריה שונה מאוד ממה שציפו. אבל הם לא היו לבד באי הבנתם את מהות המלחמה ואת תוצאותיה הסבירות.
עלייתו של דאעש הפתיעה רבים, אך היא לא הייתה בלתי צפויה או בלתי ניתנת למניעה ורבים באזור חזו אילו דברים נוראים יגיעו שנים לפני שלוחמי דאעש יכבשו את מוסול ב-2014 וייסדו את הח'ליפות.
ביליתי זמן רב בבגדד אחרי 2011 ואני זוכר שמנהיגים פוליטיים עיראקים אמרו לי שוב ושוב שאל-קאעידה בעיראק (AQI) תקום לתחייה אלא אם כן מלחמת האזרחים בסוריה תופסק במהירות. הם אמרו את אותו הדבר לדיפלומטים מערביים ונאמר להם שהם מגזימים.
אבל אותם פוליטיקאים עיראקים צדקו כשמעצמות המערב, בתמיכת טורקיה, ערב הסעודית והמונרכיות במפרץ, תמכו בהתקוממות הערבית הסונית בסוריה. המטרה הראשונית של מדינות מערביות כמו בריטניה ב-2011 ו-2012 הייתה להפיל את בשאר אל-אסד, וכשהתברר שהדבר קשה יותר ממה שחשבו במקור, להחליש אותו - אם כי לא במידה שיריביו הג'יהאדיים ישתלטו עליו. .
פוליטיקאים עיראקים לא היו לבדם שחזו את האסון שהיה בפתח. סוכנות הביון ההגנה של הפנטגון (DIA) הכינה טיוטת דו"ח באוגוסט 2012 המהווה רזומה מדויק להפליא של המתרחש בסוריה וההסתברות שהוא יתפשט לעיראק.
"הייתה נסיגה של AQI במחוזות המערביים של עיראק במהלך השנים 2009 ו-2010", אומר הדו"ח שנכתב בסגנון בירוקרטי מעוות למדי. "עם זאת, לאחר עליית המרד בסוריה, המעצמות הדתיות והשבטיות [בעיראק] החלו להזדהות עם המרד העדתי".
כותב הדו"ח פירש בצדק את המאבק בסוריה ובעיראק כמאבק שהיה בעצם סכסוך בין סונים לשיעים. הוא אומר: "אם המצב יתפרק ישנה אפשרות להקים נסיכות סלפית מוצהרת או לא מוכרזת במזרח סוריה". יתרה מכך, הוא או היא צפו את "האווירה האידיאלית עבור AQI לחזור לכיסיה הישנים במוסול ורמאדי, ותספק תנופה מחודשת בהנחה של איחוד הג'יהאד בין עיראק וסוריה הסונית (sic)". דו"ח ה-DIA ממשיך ומציע כי התוצאה של המהומה הזו עשויה להיות הכרזה על "מדינה אסלאמית" בסוריה ובעיראק.
המטרה של ציטוט ממושך של דו"ח DIA היא להראות שממשלות מערביות היו בעמדה לדעת מה המצב האמיתי ב-2012 ולעשות משהו כדי למנוע אסון כזה על ידי עשיית מאמצים גדולים יותר לסיים את המלחמה.
למרבה הצער, כאשר פורסם הדו"ח המוסר, הוא נקלע לגורלם של גילויים רבים כאלה, שנועדו לתדלק תיאוריות קונספירציה המטילות את ממשלת ארה"ב. העובדה שקצין מודיעין אחד או יותר ידעו מה קורה לא אומרת שהידע הזה היה משותף לבית הלבן ולפנטגון.
קל מספיק לומר שבגום וחבריה תלמידי בית הספר היו צריכים לקבל מושג על מה מדובר במדינה האסלאמית כשהם יצאו לסוריה ב-2015. אם הם לא ידעו מתי הם עזבו, אז הם היו צריכים ללמוד על הזוועות שלה. זמן קצר לאחר הגעתם.
תמכו בעיתונות של חשיבה חופשית והירשמו ל-Independent Minds אין ספק שהם צריכים לעשות זאת, אבל כך גם הממשלות הבריטיות ומדינות מערביות אחרות צריכות כשהן שיחקו שוליה של מכשף בסוריה ובסופו של דבר לא הצליחו להיפטר מאסד אלא יצרו את סוג הכאוס שבו דאעש יכול לפרוח.
יש כיום חרדה רבה באירופה ובמקומות אחרים לגבי לוחמי דאעש לשעבר ומתנדבים שחוזרים למולדתם. אבל אותן ממשלות הראו מעט מאוד דאגה לפני חמש שנים לגבי עשרות אלפי זרים שנסעו בכיוון השני כדי להצטרף למלחמה בסוריה. הם זרמו ללא הפרעה את הגבול הטורקי מבלי ששאר העולם הביע דאגה רבה.
תמיד הדהים אותי הניגוד בין הזעם על כך שטוני בלייר הוביל את בריטניה למלחמה בעיראק ב-2003 לבין חוסר העניין באשמה של הממשלה הבריטית בהתעסקות באפגניסטן ומאוחר יותר בלוב ובסוריה. התפקיד הבריטי בשלושת הסכסוכים הללו היה מצומצם יותר מאשר בעיראק אך הוא לא היה מבוטל. כולם התבררו כאסונות עבור תושבי המדינות הללו וכל מה שחשבה ממשלת בריטניה שהיא עושה בהחלט הסתיים בכישלון, כפי שהוסבר בפירוט רב בדיווחים ובבירורים שונים. מה שמתגלה בכולן הוא שלממשלות בריטיות עוקבות היה מעט יותר מושג מה הן עושות מאשר לבגום וחבריה המתבגרים בדרך לסוריה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
"מצטט בהרחבה את דו"ח DIA" צריך לכלול לפחות את המשפט הבא שצוטט במאמר, ולא רק את החלק הראשון: "אם המצב יתפרק ישנה אפשרות להקים נסיכות סלפית מוצהרת או בלתי מוכרזת במזרח סוריה, וזה זה בדיוק מה שהמעצמות התומכות באופוזיציה רוצות, כדי לבודד את המשטר הסורי...". אז מניעת האסון הייתה אולי לא העדיפות הראשונה של ממשלות המערב.