מקור: בזמנים אלה
עבודתה של גלוריה כעובדת בית הייתה קשה מספיק לפני שהמגיפה פגעה.
"נאלצנו לנקות את הרצפות על הברכיים. זה גרם לי להרגיש מושפל", אומרת גלוריה, א 36מהגרת אקוודורית בת שנה שהגיעה לפני שש שנים לניו יורק, שם היא עובדת כמנקה. (גלוריה אינה מתועדת; In These Times משתמשת בשם בדוי כדי להגן על זהותה.)"הצרכים הכלכליים אילצו אותי לבצע עבודה שלא ציפיתי למצוא כאן".
בסופו של דבר גלוריה סירבה לכרוע ברך כדי לנקות את הרצפות, למרות החשש שלה מפוטרים מהעבודה ומחסומי השפה. כעת, המגיפה הטילה נטל נוסף על עובדי יום כמוה. עובדי משק הבית וסנגוריהם אומרים שמשבר קוביד גרם לירידה בשכר ולעבודה להתייבש, והותיר עובדים פגיעים כבר חשופים עוד יותר לניצול.
המגיפה גרמה לירידה מיידית בשכרה של גלוריה. עם עבודה מסוכנת אפילו יותר מבעבר, היא נאלצה לקבל שכר נמוך יותר. לאחר שהרווחת $13 או $14 לשעה לפני פגיעה בקוביד, אומרת גלוריה,"אנחנו צריכים לעבוד עכשיו עבור שכר זעום, עבור $10,$11,$12 לשעה, למרות שהתפקיד שלנו קשה ונחשב חיוני".
גלוריה עובדת בדרך כלל עבור משפחות יהודיות חסידיות בברוקלין, שחלקן סירבו ללבוש ציוד מגן בנוכחותה, לפחות במהלך תחילת המגיפה. היא לא קיבלה ציוד מגן בעצמה.
כעובדת יום בניו יורק, לגלוריה אין מנוס משפטי להוקיע התעללות. היא רחוקה מלהיות לבד: בניגוד לעובדים אחרים שללא קשר למעמד ההגירה, מוגנים על ידי חוקים פדרליים ומדינתיים, הרוב המכריע של אמריקה 2.5 מיליון עובדי בית נותרים בפירוש מחוץ להגנות אלו.
"עובדי הבית חיים במורשת העבדות, והמורשת הזו ממשיכה לעצב את המגזר גם היום", אמרה אליסון ג'וליאן, מנהלת שותפה של מרכז ניו יורק. אנחנו חולמים בשחור וחבר מייסד של ברית עובדי הבית הלאומית (NDWA), במהלך חודש אוגוסט 13 ועידת וידאו לציון יום השכר השווה של נשים שחורות.
"מנהיגי ממשלה חרגו בכוונה את עובדי הבית והחווה" מכל חוק שיכול להגן על זכויותיהם, הוסיף ג'וליאן.
עובדי הבית היו לא נכלל מחוק יחסי העבודה הלאומי, חוק הבטיחות והבריאות בעבודה וחוק תקני עבודה הוגנים בגלל שהסנטורים הדרומיים סירבו להעניק הגנה שווה לכוח עבודה המורכב ברובו מנשים שחורות. המורשת הזו חיה וקיימת היום.
עובדי בית זכאים לשכר מינימום פדרלי של $7.25 שעה, אבל אין להם את הזכות להקים איגודים ואינם מכוסים על ידי חוקים פדרליים נגד אפליה. מעסיקים אינם מחויבים לספק תנאי עבודה בטוחים או ציוד מגן לעובדים.
לתשע מדינות ולעיר סיאטל יש גרסאות של"כתב הזכויות של עובדי הבית", למרות שלרובם אין מסגרות אכיפה, לפי ל-Polaris, עמותה המפעילה קו חם לאומי לסחר בבני אדם, עורכת מחקר ומקדמת שינויי מדיניות.
בניו יורק יש חוק עובדי בית, אבל אנשים שעובדים פחות מ 40 שעות בשבוע לא יכולים לגשת להטבות שלו. עובדי יום כמו גלוריה, שמתקבלים לעבודה ביום או לפי שעה, הם דומים לא נכלל מהטבות החוק, וכך גם אנשים לא מתועדים.
עובדי משק שחורים וחסרי מסמכים הושפעו באופן לא פרופורציונלי מההדרות הללו, יחד עם מצב החירום הבריאותי הנוכחי והמיתון הכלכלי הנובע מכך.
A סקר שנערך בחודשים מאי ויוני במסצ'וסטס, מחוז מיאמי-דייד וניו יורק על ידי המכון לחקר מדיניות ו-NDWA מצאו כי בעקבות המשבר, 70% מעובדי הבית המהגרים השחורים שנשאלו איבדו את עבודתם (45%) או קיבלו שעות מופחתות ושכר (25אחוזים. עובדים שחורים לא מתועדים היו בסבירות גבוהה כמעט פי שניים להפסיק לעבוד מאשר עובדים מתועדים (64% בהשוואה ל 35אחוזים.
ניתן לראות את מצוקתם של עובדי הבית בכל בוקר בפינה בוויליאמסבורג, ברוקלין, שם מתאספים עשרות מהם כדי לקבל עבודה לאותו יום."זה קטע קטן של המציאות שמתמודדות נשים מהגרות עבודה במדינה הזו", אומרת ליגיה גואלפה, מנכ"לית משותפת של פרויקט הצדק של העובדים (WJP), ארגון עממי.
לפני המגיפה, 40 ל 50 פועלות הופיעו כל בוקר. כעת, אומר גואלפה, המספר הזה טיפס בין 70 ו 80. "אתה יכול לדמיין שלמעסיקים יש כעת יתרון גדול יותר. הם יודעים שהצורך בעובדים גדול יותר", היא אומרת. "חוץ מהתחרות על העבודה איתם 80 פועלים אחרים, הנשים הללו נאלצות כעת לקבל את כל מה שהמעסיק מציע -$10 או $8 לשעה."
הסחר עולה
הרוב המכריע של עובדי הבית הם מהגרים, מה שהופך אותם לפגיעים במיוחד לניצול ועבודה סחר - כאשר עובדים נאלצים להישאר בעבודה באמצעות איומים, אלימות או צורות אחרות של כפייה, או מובאים למדינה באמצעי הונאה.
אנדריאה רוחאס, מנהלת יוזמות אסטרטגיות בפולריס, אומרת שזו צורה של עבדות של ימינו. המצב הזה, היא מוסיפה"מעביר את המסר המסוכן מאוד שמכיוון שהעובדים הללו הוצאו מהגנות שניתנו לקטגוריות עבודה אחרות, הם פחות בעלי ערך".
פולאריס נרשם 8,000 סחר בעבודה מקרים בארה"ב מ 2007 ל 2017, המספר הגבוה ביותר שבהם היה כרוך בעבודות ביתיות. המגיפה חלה במקביל לעלייה בהפניות לארגון.
מספר מקרי הסחר (הן מסחר במין והן בסחר בעבודה) שטופלו במוקד של פולריס גדל ב- יותר מ 40% בחודש שאחרי הנעילה בארה"ב בהשוואה לחודש הקודם - בערך 60 ל 90.
מדינת ניו יורק חוותה מגמה דומה. תהליך הפניית קורבנות סחר במדינת ניו יורק מעובד177 הפניות בין ינואר ליוני, א 70% עלייה לעומת אותה תקופה ב 2019.
עובדי הבית נותרו פעמים רבות לנפשם ולחסדי המעסיקים.
"אנחנו מדברים על עובדים זרים שלרוב לא יודעים את השפה, שהם מבודדים וללא רשתות הבטיחות שלהם", מסביר רוחאס. יש גם חוסר איזון כוחות, היא מוסיפה, כשפועלים בשכר נמוך עובדים בבתים של אנשים עשירים.
אפילו עובדים המגיעים לארה"ב עם ויזות כמטפלות או או-פאר מקבלים"חוברת "דע את זכויותיך" שגורמת להם להיות אחראים אם הם הופכים לקורבנות סחר בעבודה, לפי לפולריס.
ללא הגנות משפטיות, קבוצות בחברה האזרחית וארגונים בינלאומיים השיקו יוזמות לצמצום ניצול העבודה המקומי. פולאריס וה-NDWAלקדם קוד התנהגות למעסיקים ותכנית להכשרת כל מי שמעסיק עובד חוץ זר בפעם הראשונה.
השמיים WJP מציע למעסיקים את ההזדמנות להעסיק עובדי בית בתנאים מאובטחים עבור שני הצדדים. לפי Guallpa, התנאים כוללים $20 שכר מינימום לשעה ודרישה שמעסיקים יתנו לעובדיהם ציוד מגן.
ללא התוכניות הללו, והנדיבות של כמה מעסיקים, גלוריה אומרת שהיא לא תוכל לנווט את המשבר הנוכחי.
"אנחנו משלמים את המסים שלנו אבל לא נכללנו מכל סיוע ממשלתי", היא אומרת."אנחנו צריכים להמשיך לסכן את חיינו תמורת מעט מאוד כסף".
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו