האם ברני סנדרס סוציאליסט?
"סוציאליסט מתואר בעצמו" ... כמה פעמים כולנו קראנו את המונח הזה ביחס לסנאטור ורמונט ברני סנדרס? אבל האם הוא באמת סוציאליסט? או שהוא "סוציאל דמוקרט", כך הוא נקרא באירופה? או שהוא "סוציאליסט דמוקרטי", שהיא המפלגה האמריקאית שבה היה חבר (DSA - Democratic Socialists of America)? והאם זה באמת משנה מי הוא? כולם סוציאליסטים, לא?
מדוע אדם שגדל בחברה קפיטליסטית הופך לסוציאליסט? זה יכול להיות בגלל הורה או הורים שהם סוציאליסטים מחויבים ומגדלים כך את ילדיהם. אבל זה בדרך כלל בגלל שהאדם ראה את הקפיטליזם מקרוב במשך שנים רבות, הוא כבוי ממנו, ולכן הוא פתוח לאלטרנטיבה. כולנו יודעים איך נראה הצד המכוער של הקפיטליזם. הנה רק כמה מאינספור דוגמאות שנלקחו מהחיים האמיתיים:
- בעקבות רעידת אדמה או אסון טבע אחר, עסקים מעלים את המחירים עבור צרכים בסיסיים כמו סוללות, גנרטורים, משאבות מים, שירותי פינוי עצים וכו'.
- לנוכח הצרכים הרפואיים הנרחבים, מחירי התרופות והרפואה מזנקים, בעוד שפרוצדורות כירורגיות ורפואיות חדשות מוגנים בפטנט.
- עלות השכירות עולה ללא הרף ללא קשר להכנסות השוכרים.
- עשרת אלפים סוגי הונאה כדי להפריד את האזרחים מגילם שהרוויחו קשה.
מה משותף לדוגמאות הללו? זה הכוח המניע שלהם - מניע הרווח; הרצון למקסם את הרווח. כל שיפור במערכת צריך להתחיל במחויבות חזקה לריסון קיצוני, אם לא ביטול מוחלט, של מניע הרווח. אחרת שום דבר בעל משמעות לא ישתנה בחברה, ובעלי ההון שבבעלותם החברה - והמתנצלים הליברליים שלהם - יכולים להשמיע לשון הרע אחד אחרי השני כשהנהג שלהם מסיע אותם לבנק.
אבל לסוציאל-דמוקרטים ולסוציאליסטים דמוקרטיים אין רצון להיפטר ממניע הרווח. בנובמבר האחרון נשא סנדרס נאום באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון על השקפתו החיובית על סוציאליזם דמוקרטי, כולל מקומו במדיניות הנשיאים פרנקלין ד' רוזוולט ולינדון ב' ג'ונסון. בהגדרת המשמעות של סוציאליזם דמוקרטי עבורו, אמר סנדרס: "אני לא מאמין שהממשלה צריכה להשתלט על המכולת ברחוב או להחזיק באמצעי הייצור". (1)
אני אישית יכול לחיות כשהמכולת השכונתית נשארת בידיים פרטיות, אבל מוסדות גדולים יותר מהווים תמיד איום; ככל שהם גדולים ועשירים יותר, כך מפתים וקל להם יותר לשים את הרווח לפני רווחת הציבור, ולרכוש פוליטיקאים. שאלת הסוציאליזם אינה ניתנת להפרדה משאלת הבעלות הציבורית על אמצעי הייצור.
השאלה העומדת אפוא בפני "סוציאליסטים" כמו סנדרס היא זו: כאשר כל החזונות האידיאליסטיים שלך לחברה אנושית יותר, צודקת יותר, שוויונית יותר ורציונלית יותר, רצים ראש ראשון לתוך חומת האבן של מניע הרווח... מי מהשניים נותן דֶרֶך?
החלופה המוצעת הנפוצה ביותר לשליטה ממשלתית או פרטית היא קואופרטיבים בבעלות עובדים או מפעלים בבעלות ציבורית המנוהלים על ידי עובדים ונציגי צרכנים. סנדרס הביע את תמיכתו במערכות כאלה ואכן יש הרבה מה לומר עליהן. אבל הבעיה שאני מוצא היא שהם עדיין יפעלו בתוך חברה קפיטליסטית, שמשמעותה תחרות, הישרדות של החזקים ביותר; מה שאומר שאם אינך יכול למכור יותר מהמתחרים שלך, אם אינך יכול להרוויח מספיק רווח נקי על המכירות שלך, סביר להניח שתיאלץ לצאת מהעסק; וכדי למנוע גורל כזה, ייתכן שבשלב מסוים תיאלץ לעשות דברים לא חוקיים או לא מוסריים נגד הציבור; כלומר חזרה להווה.
ביטול מניע הרווח בחברה האמריקאית ייתקל בהרבה פחות התנגדות ממה שניתן היה לצפות. במודע או שלא במודע כבר מביטים בו מלמעלה במידה רבה על ידי אינדיבידואלים ומוסדות השפעה רבים. לדוגמה, שופטים לעתים קרובות מטילים עונשים קלים יותר על פורעי חוק אם הם לא ממש הרוויחו כספית ממעשיהם. והם אוסרים על אחרים להרוויח מפשעיהם על ידי מכירת זכויות ספרים או סרטים, או ראיונות. הסנאט של קליפורניה עיגן זאת בחוק ב-1994, כזה שמורה שכל הכנסה כזו של פושעים שהורשעו בפשעים חמורים תוכנס לקרן נאמנות לטובת קורבנות הפשעים שלהם. עוד יש לזכור שהרוב הגדול של האמריקאים, כמו אנשים בכל מקום, לא עובדים בשביל רווח, אלא בשביל משכורת.
ייתכן שהאזרחים נסחפו עוד יותר מהמערכת ממה שכל זה מעיד, שכן נראה שלחברה האמריקאית יש יותר אמון וכבוד לארגונים "ללא מטרות רווח" מאשר לסוג שוחר רווחים. האם הציבור היה כל כך נדיב בהקלה על אסונות אילו הצלב האדום היה עסק שמניב רווחים רגיל? האם מס הכנסה יאפשר לו להיות פטור ממס? מדוע הדואר נותן תעריפים זולים יותר לעמותות ותעריפים נמוכים יותר עבור ספרים ומגזינים שאינם מכילים פרסום? לבדיקת איידס, האם אנשים מרגישים בטוחים יותר ללכת לשירות הבריאות הציבורי או למעבדה מסחרית? מדוע אין בטלוויזיה "חינוכית" או "ציבורית" פרסומות רגילות? מה יחשבו האמריקאים על מתנדבי חיל השלום, מורים ביסודי ובתיכון, אנשי דת, אחיות ועובדים סוציאליים שדרשו הרבה יותר מ-100 אלף דולר בשנה? האם הציבור רוצה לראות כנסיות מתחרות זו בזו, עם מסעות פרסום המוכרים אלוהים חדש ומשופר?
בכל הגישות הללו, ומושמעות לעתים קרובות, קיימת הסתייגות חריפה מתאוות בצע ואנוכיות, תוך סתירה בוטה למציאות שחמדנות ואנוכיות מהוות את הבסיס הרשמי והאידיאולוגי של המערכת שלנו. זה כמעט כאילו אף אחד כבר לא זוכר איך המערכת אמורה לעבוד, או שהם מעדיפים לא להתעכב על זה.
נראה שלפחות ברמת הבטן, האמריקאים הצליחו עד כאן עם יוזמה חופשית. האירוניה הגדולה של כל זה היא שהמוני העם האמריקני אינם מודעים לכך שהעמדות השונות שלהם מהוות פילוסופיה נגד ארגונים חופשיים, ולכן נוטים להמשיך ולהאמין בחוכמה המקובלת שממשלה היא הבעיה, שממשלה גדולה היא הבעיה הגדולה ביותר, ושהישועה שלהם מגיעה מהמגזר הפרטי, ובכך ניזונה ישירות לאידיאולוגיה של פרו-מפעלים חופשיים.
כך זה שאותם פעילים לשינוי חברתי המאמינים שהחברה האמריקאית מתמודדת עם בעיות כל כך מרתיעות שאף תאגיד או יזם לא יפתרו אותן ברווח נושאים בנטל לשכנע את העם האמריקאי שהם לא באמת מאמינים במה. הם חושבים שהם מאמינים; ושהמחשבה המשלימה של הציבור - שהממשלה אינה מתאימה למגזר הפרטי בביצוע יעיל של דברים גדולים וחשובים - מופרכת באותה מידה, שכן הממשלה בנתה מכונה צבאית מדהימה (מתעלמים כרגע למה היא משמשת) , הנחיתו אנשים על הירח, יצרו סכרים גדולים, פארקים לאומיים נפלאים, מערכת כבישים בין-מדינתיים, חיל השלום, ביטוח לאומי, ביטוח פיקדונות בנקים, הגנה על קרנות פנסיה מפני שימוש לרעה תאגידים, הסוכנות להגנת הסביבה, המכונים הלאומיים לבריאות , הסמיתסוניאן, ה-G.I. ביל, ועוד הרבה הרבה יותר. בקיצור, הממשלה הייתה די טובה בלעשות את מה שהיא רצתה לעשות, או במה שפועלים ותנועות אחרות גרמו לה לעשות, כמו קביעת תקני בריאות ובטיחות עובדים ודרישה מיצרני מזון לרשום מידע מפורט על מרכיבים.
הפעילים צריכים להזכיר לעם האמריקני את מה שהם כבר למדו אבל נראה ששכחו: שהם לא רוצים יותר הממשלה, או פחות מֶמְשָׁלָה; שהם לא רוצים גדול הממשלה, או קטן מֶמְשָׁלָה; הם רוצים ממשלה בצד שלהם. פרק זמן.
סנדרס צריך להבהיר את דעותיו. למה בדיוק הוא מתכוון ב"סוציאליזם"? מה בדיוק התפקיד שימלא מניע הרווח בחברה העתידית שלו"?
מארק בז'ז'ינסקי, בנו של זביגנייב, היה מלומד פולברייט לאחר המלחמה הקרה בוורשה: "ביקשתי מהתלמידים שלי להגדיר דמוקרטיה. בציפייה לדיון על חירויות הפרט ומוסדות שנבחרו באופן אותנטי, הופתעתי לשמוע את תלמידיי מגיבים כי מבחינתם, דמוקרטיה פירושה חובה ממשלתית לשמור על רמת חיים מסוימת ולספק שירותי בריאות, חינוך ודיור לכולם. במילים אחרות, סוציאליזם". (2)
אסור לנו לשכוח לעולם
האומה המודרנית, המשכילה, המתקדמת של עיראק הצטמצמה למצב כושל וירטואלי... ארצות הברית, החל מ-1991, הפציצה במשך חלק ניכר מ-12 השנים הבאות, עם תירוץ מפוקפק אחד אחרי השני; אחר כך, בשנת 2003, פלשו, אחר כך כבשו, הפילו את הממשלה, עינו ללא עכבות, הרגו בחוסר רצון... אנשי הארץ האומללה ההיא איבדו הכל - בתיהם, בתי הספר שלהם, החשמל שלהם, המים הנקיים שלהם, הסביבה שלהם, השכונות שלהם, שלהם המסגדים, הארכיאולוגיה שלהם, עבודתם, הקריירה שלהם, אנשי המקצוע שלהם, המפעלים המנוהלים על ידי המדינה, בריאותם הפיזית, בריאותם הנפשית, שירותי הבריאות שלהם, מדינת הרווחה שלהם, זכויות הנשים שלהם, הסובלנות הדתית שלהם, ביטחונם, בטחונם, ילדיהם, הוריהם, העבר שלהם, ההווה שלהם, עתידם, חייהם... יותר ממחצית האוכלוסייה או הרוגים, פצועים, טראומטיים, בכלא, עקורים פנימיים או בגלות זרה... האוויר, האדמה, המים, הדם, וגנים שטופים באורניום מדולדל... המומים המולדים הנוראיים ביותר... פצצות מצרר שלא התפוצצו מחכות שילדים יאספו אותם... נהר של דם זורם לצד הפרת והחידקל... דרך מדינה שאולי לעולם לא תוחזר שוב... " זה פזמון נפוץ בקרב עיראקים עייפים במלחמה", דיווח העיתון וושינגטון פוסט ב-2007, שהמצב היה טוב יותר לפני הפלישה בראשות ארה"ב ב-2003". (3)
ארצות הברית לא שילמה שום פיצוי לעיראק.
ארצות הברית לא התנצלה בפני עיראק.
מדיניות חוץ היא נושא רגיש אפילו יותר בארצות הברית מאשר עבדות של העם השחור ורצח עם של האינדיאנים. ארה"ב התנצלה על אלה פעמים רבות, אך למעשה מעולם לא על פשעי מדיניות החוץ האמריקאית. (4)
בשנת 2014, ג'ורג' וו. בוש, האיש האחראי ביותר לשואה הזו, חי חיים שקטים בטקסס, עם התמקדות בציוריו. "אני מנסה להשאיר משהו מאחור", אמר. (5)
כן, הוא בהחלט עשה את זה - הרים של הריסות, דבר אחד; הריסות שפעם היו ערים ועיירות. מורשתו כוללת גם את המדינה האסלאמית המקסימה. אה, אבל ג'ורג'י בוי הוא אמן.
אנו זקוקים למשפט כדי לשפוט את כל אלה שנושאים באחריות משמעותית למאה הקודמת - הרצחנית וההרסנית ביותר מבחינה אקולוגית בהיסטוריה האנושית. נוכל לקרוא לזה בית הדין לפשעי מלחמה, אוויר ופשעים פיסקאליים ונוכל לשים פוליטיקאים ומנכ"לים ובעלי תקשורת גדולים ברציף עם אוזניות כמו אייכמן ולגרום להם להקשיב לראיות כיצד הם הרגו מיליוני אנשים וכמעט רצחו את כדור הארץ. גרם לרובנו להיות הרבה יותר אומלל ממה שהיינו צריכים להיות. כמובן, לא היה לנו זמן לרדוף אחריהם אחד אחד. נצטרך לגייס בנקאי השקעות בוול סטריט בניסוי אחד, את המועצה ליחסי חוץ במשפט אחר, וכל בוגרי בית הספר לעסקים של הרווארד או ייל במשפט שלישי. אנחנו לא צריכים את זה בשביל גמול, רק בשביל חיזוק. אז לא יהיה עונש מוות, אלא גירוש למפעל של נייקי מעבר לים עם נדר של שתיקה תמידית. - סם סמית' (6)
ב-2 במרץ 2014 מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי גינה את "מעשה התוקפנות המדהים" של רוסיה באוקראינה. "אתה פשוט לא במאה ה-21 מתנהג בצורה של המאה ה-19 על ידי פלישת מדינה אחרת באמתלה מופרכת לחלוטין".
עיראק 2003 הייתה במאה ה-21. העילה התבדתה לחלוטין. הסנאטור ג'ון קרי הצביע בעד. סמכות מוסרית יפה יש לך שם, ג'ון.
באותה הזדמנות, בנוגע לאוקראינה, הנשיא אובמה דיבר על "העיקרון שלפיו אין לאף מדינה הזכות לשלוח חיילים למדינה אחרת ללא התגרות". (7) האם למנהיגים שלנו אין זיכרון או שהם חושבים שכולנו איבדנו את שלנו?
האם אובמה נמנע מלהעמיד לדין את כנופיית בוש-צ'ייני משום שהוא רוצה לקבל את אותן הזכויות לבצע פשעי מלחמה? התירוץ שהוא נותן לחוסר המעש שלו כל כך צולע שאם ג'ורג' וו. היה משתמש בו אנשים לא היו מהססים לצחוק. בחמש הזדמנויות בערך, בתשובה לשאלות מדוע ממשלו לא העמיד לדין כמו בוש, צ'ייני, רמספלד, וולפוביץ ועוד. על רצח המוני, עינויים ופשעי מלחמה אחרים, הפרופסור למשפטים לשעבר אובמה הצהיר: "אני מעדיף להסתכל קדימה ולא אחורה". דמיינו נאשם בפני שופט המבקש להימצא חף מפשע על רקע כזה. זה פשוט הופך חוקים, אכיפת חוק, פשע, צדק ועובדות ללא רלוונטיים. דמיין את צ'לסי מאנינג וחושפי שחיתויות אחרים משתמשים בטיעון הזה. דמיינו את התגובה לכך של ברק אובמה, שהפך לרודף חושפי שחיתויות המוביל בהיסטוריה האמריקאית.
נועם חומסקי ציין: "אם חוקי נירנברג היו מיושמים, אז כל נשיא אמריקאי לאחר המלחמה היה נתלה".
נראה שהעם הגרמני והיפני ויתרו על התרבות האימפריאלית ועל הלך הרוח שלהם רק כאשר הופצצו בחזרה לתקופת האבן במהלך מלחמת העולם השנייה. משהו דומה עשוי להיות התרופה היחידה לאותה פתולוגיה המוטבעת במרקם החברתי של ארצות הברית. ארה"ב היא כעת חברה פתולוגית מלאה. אין תרופת פלא אחרת להתמודד עם דלקת אמריקאית חריגה.
הערות
- הסנאטור ברני סנדרס על סוציאליזם דמוקרטי בארצות הברית, נובמבר 19, 2015
- לוס אנג'לס טיימס, ספטמבר 2, 1994
- וושינגטון פוסטמאי 5, 2007
- ויליאם בלום, Rogue State: מדריך למעצמת העל היחידה בעולם, פרק 25
- ניו יורק טיימס, ספטמבר 16, 2014
- סם סמית ממיין, לשעבר וושינגטון הבירה
- רויטרס, מרץ 3, 2014
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
2 תגובות
פעולות טרור יומיומיות? גם אני קראתי את הדו"ח של ביל נגד האימפריה לפני יום או יומיים. קראתי שממשלת ארצות הברית "סייעה וסייעה" למעשי הטרור של סדאם. הם אפילו שמרו על התקשורת האמריקאית "בתור" אם ביקרו את סדאם. לדעתי, ממשלת ארצות הברית הייתה הטרוריסט לא פחות מסדאם.
שגיאות ושקרים
פול קרוגמן
http://www.nytimes.com/2015/05/18/opinion/paul-krugman-errors-and-lies.html?_r=0
שתיים עשרה שנים מאוחר יותר, התקשורת בארה"ב עדיין לא מצליחה להגדיר את סיפור ההרס העיראקי
את יירוט
יאן שוורץ
https://theintercept.com/2015/04/10/twelve-years-later-u-s-media-still-cant-get-iraqi-wmd-story-right/
נועם חומסקי - סדאם חוסיין ועיראק
יולי 24, 2008
https://www.youtube.com/watch?v=hzeZMxJlEdA
https://www.youtube.com/watch?v=hzeZMxJlEdA
מקס
קנדה
ב-1991 לעיראק היה הכל מסתדר חוץ מחופש ממעשי הטרור היומיומיים שמבצעת ממשלתה. חופש מר בלום. מה עוד יש שם?