In תגובה למתקפה על ספרה ב- וושינגטון פוסטאנטוניה ג'והאש הסבירה, "המטרה שלי בכתיבה עריצות הנפט היה להציע ניתוח שחסר מאוד בספרות האמריקאית מאז פרסום ספרו הקלאסי של אנתוני סמפסון ב-1975, שבע האחיות: ביקורת מעמיקה ורצינית בלתי מתנצלת וחיונית על המצב הנוכחי של תעשיית הנפט האמריקאית, אשר מעלה גם את קולם של אלה שלא נשמעים בקביעות בתוכניות חדשות ליליות, בפרסומות בטלוויזיה ובספרים".
ג'וחאש הצליח במטרה זו ועוד קצת. עריצות הנפט הוא סקירה כתובה בקפידה על עלייתו של Big Oil, ממקורותיו בתפיסת הכוח של המאה ה-19 של ג'ון ד' רוקפלר ודומיו ועד עלייתם של מגה-תאגידי הנפט. ברור שעולם קונצרני הנפט תמיד היה אכזרי למדי. פרק מוקדם מצטט את רוקפלר שאמר: "הדרך להרוויח כסף היא לקנות כשדם זורם ברחובות". אבל Juhasz מראה שמשטר בוש, עמוס עד הזימים עם וטרינרים בתעשיית הנפט, לקח את החיבור הגדול של מתחם הנפט/תעשיית הצבאי לרמה חדשה. היא מצטטת את קווין פיליפס, שמתאר את "אימפריאליזם הבנזין" של בוש המאפשר את "הפיכתו של צבא ארה"ב לכוח גלובלי להגנה על נפט".
הספר מתחיל בחלק על העיתונאית החוקרת החלוצית אידה טרבל ומסע הצלב שלה בתחילת המאה ה-20 נגד סטנדרד אויל. חשיפתו של טרבל עוררה את הכעס הציבורי על Standard Trust וסייעה לסלול את הדרך לחקיקה שפירקה את Standard Oil בשנת 1911. אף על פי שהרכיבים הנפרדים של הנאמנות הוקמו מחדש מאוחר יותר, Juhasz מציג את מסע הפרסום המוצלח שסייע טרבל לניצוץ כדוגמה מאלפת עבור הפעילים של היום.
ענקיות הנפט, ללא ספק התאגידים הרווחיים ביותר שהיו אי פעם, מוציאות סכומי עתק על שטיפת יחסי ציבור. עם זאת, המחקר של Juhasz מראה שרובם מוציאים 1 עד 4 אחוזים מצערים מסך הוצאות ההון על חלופות אנרגיה ירוקה. בנוסף לחשיפת וניפוי נתוני חברות הנפט, ג'והאש עשתה כמיטב יכולתה לראיין פעילי ביג אויל. למרות שנמנעה שוב ושוב גישה לרוב הפקידים הללו, היא כן דיברה עם ג'ון פלמי, הכלכלן הראשי של איגוד הסחר המוביל בתעשיית הנפט. פלמי הודה שבין "טכנולוגיות האנרגיה המתעוררות" נמצאות השקעות ב"פחמימנים חזיתיים" כמו חולות זפת ופצלי שמן, אותם מתאר ג'וחאש כ"שיטות להפקת נפט שמזיקות ומסוכנות אף יותר מבחינה סביבתית משיטות מסורתיות".
יתר על כן, Big Oil הרחיבה מאוד את קידוח האוקיינוס במים עמוקים מ-500 רגל. קידוח ים עמוק כזה משחרר מתאן, גז חממה חזק פי 20 לפחות מפחמן דו חמצני.
תקווה פסיבית שהחברות האלה יעזרו לנו להיגמל מההתמכרות שלנו לנפט כשהן מציבות שלטי חוצות של טיפוסים רציניים שאומרים דברים כמו "אני אצרוך פחות" היא לא בדיוק אסטרטגיה מבריקה. ג'והאש גם מודע היטב לסכנות שבתקווה שהדמוקרטים יעשו את העבודה הקשה להרחיק את העולם המפותח מכלכלות מבוססות נפט. אבל יש לה השקפה ניואנסית של מה שאפשר באמצעות פעולה של אזרחים והיא מדגישה את הצורך להמשיך בלחץ על הקונגרס ועל ממשל אובמה.
היא אמנם לא מפטישת את מחאת הרחוב ככלי האקטיביסטי הראוי היחיד בערכת הלקח הפתגמית, אבל חלק ניכר מההתמקדות של ג'והאש נשארת בצדק חברתי עממי ובפעולות אנטי-מלחמתיות שמתמודדות עם Big Oil.
מכיוון שג'והאש מתגוררת בסן פרנסיסקו, הגיוני שהמטרה העיקרית של המחקר שלה היא חברת Chevron Corp שבסיסה בסן רמון. ענקית הנפט הזו קצרה רווח של 18.7 מיליארד דולר ב-2007. היא גם שחקן מפתח באינטרסים של חברות מערביות להרוויח ממנה אספקת הנפט של עיראק. שברון היה מראשוני המקבלים חוזי שיווק לאחר הפלישה לעיראק ב-2003 וכעת משווקת כמויות משמעותיות של נפט עיראקי.
שברון תרוויח מאוד מהעברת חוק הנפט בעיראק שעדיין דוחפת על ידי ממשלת ארה"ב וקרן המטבע הבינלאומית. החוק, שטיוטתו נמסרה למנהלי חברות הנפט הבינלאומיות ולקרן המטבע הבינלאומית לבדיקה לפני שייראה על ידי חברי פרלמנט עיראקים, יפריט את תעשיית הנפט של עיראק, וישאיר לפחות שני שלישים מהנפט בעיראק פתוח לשליטה של חברות זרות במסגרת חוזים נמשך יותר מעשור.
שאלתי את ג'והאש על הקמפיין המתמשך שלה נגד שברון. היא שלחה לי דוא"ל: "במשך החודשים האחרונים, עבדתי עם קבוצה חסרת תקדים של קהילות, פעילים וארגונים המודאגים לגבי שברון מרחבי המפרץ, המדינה ומכל העולם. בעוד הדו"ח השנתי של שברון ל-2008 בעלי המניות שלה הם חגיגה מבריקה המבשרת את השנה הרווחית ביותר של החברה בתולדותיה, היא לא מספרת לבעלי המניות שלה את העלות האמיתית ששולמה עבור התשואות הפיננסיות הללו: החיים שאבדו, המלחמות שנלחמו, הקהילות הרוסות, הסביבות הרוסות, הפרנסה הרוסה וקולות פוליטיים. מושתק. כך הכנו דו"ח שנתי חלופי עבור שברון שכותרתו 'העלות האמיתית של שברון'". ג'והאש ואחרים העבירו את הדו"ח לשברון ולבעלי המניות שלה באסיפת בעלי המניות השנתית של החברה בסן רמון ב-27 במאי, בעוד כמה מאות אנשים התייצבו. מחאה בשערי החברה של החברה.