במהלך ביקור ממלכתי ב
קנדה לפני מספר שנים, הנשיא קלינטון היה
שאל על השעות הנוספות הארוכות רבות בארה"ב ו
עובדי רכב קנדיים נאלצים לעתים קרובות לעשות זאת
עֲבוֹדָה. הוא ענה בקול רפרוף: "מאיפה אני בא,
הם קוראים לזה בעיה ברמה גבוהה" והמשיכו
להציע שהעובדים צריכים להיות אסירי תודה
את השעות הנוספות.
קריאת הנשיא של
מצב הרוח הציבורי השתנה בעונת הקמפיין
התקרב. ביולי האחרון הוא הבטיח לחפש
הרחבת חוק חופשת משפחה ורפואה,
מה שמאפשר כיום לעובדים לקחת שתים עשרה
שבועות של חופשה ללא תשלום לטיפול בחולה
קרוב משפחה. הנשיא שמר על זה לאחרונה
מבטיחה על ידי בקשת הקונגרס לתקן את המעשה על ידי
לחייב מעסיקים להעניק לעובדים א
24 שעות נוספות של חופשה ללא תשלום בשנה
לטפל בכל עניין משפחתי. הנכונות של
מר קלינטון, שמאמץ את מדיניות המרכז/ימין
קונצנזוס בכל כך הרבה תחומים, להעלות את הנושא הזה
צריך לתת לנו הפסקה כאן. האם יש כאן פחות
ממה שנראה לעין?
ברור שבעיות כמו
שעות עבודה וזמן לחיי משפחה אכן ראויים
שידור בשפע. עובדים במשרה מלאה בארה"ב עובדים כעת
בממוצע חודש יותר בשנה ממה שהם עשו
לפני דור. ניו יורק טיימס
דיווח בקיץ שעבר כי מספר המשפחות
לא יכול לקחת שום חופשה השנה גדל
ל-38 אחוז לעומת 34 אחוז בשנה הקודמת.
עם תשומת לב חדשה זו ל
עובדים ומשפחות לחוצים, זה כן
חשוב להסתכל על ההשפעות של
מאמצי חקיקה קודמים בנושא חופשת משפחה ו
שעות עבודה. מהקול והזעם של ה
ויכוח, אפשר היה לחשוב שהראשית
חוק חופשת המשפחה היווה את השינוי הגדול ביותר
הכלכלה שלנו מאז יחסי העבודה הלאומיים
פעולה. הליברלים בקונגרס העלו סיפורים
של משפחות אומללות שינצלו על ידי כאלה
חֲקִיקָה. לוביסטים עסקיים עשו נורא
תחזיות לגבי אובדן התחרותיות בארה"ב
שיזרום מ"קשירת הידיים" של
ניהול.
מהר קדימה ארבע שנים ו
הסיפור נראה שונה לגמרי. אני יודע על לא
מחקר מקיף של נוהלי חופשת משפחה,
אבל נראה ברור שיחסית מעט אמריקאים
העובדים ניצלו את החוק. ו
ברור שרמת הלחץ שחווית
על ידי רוב המשפחות העובדות אינו מתכווץ. אני
חושדים כי היעדר ההשפעה המוחשית של
חוק חופשת משפחה הוא סיבה מרכזית לכך
הלובי העסקי לא לחץ על בוב דול לעשות את שלו
לבטל חלק מרכזי אחד של הקמפיין שלו.
למרבה הצער, בדיוק כמו
לפני, כל תיקונים למשפחה הנוכחית
מדיניות העזיבה עולה מהקונגרס ה-105, ה
מתקפה רטורית צפויה שוב
מעידים על שיפור מועט מאוד ביום יום
חייהם של רוב האזרחים העובדים. הבעיה כאן
חורג מהדילמה הטקטית של יצירת א
רוב בקונגרס בעד רפורמות משמעותיות.
ההסתמכות הבלעדית על ממשלתית גורפת
למנדטים יש מגבלות אסטרטגיות גדולות. עובדים
לא צפויים להרוויח יותר חופש, יותר כלכלי
אבטחה, או גמישות רבה יותר בשימוש בהם
זמן עד שהם ישיגו יותר כוח בעצמם
מקומות עבודה.
בצע אינטלקטואל
לְנַסוֹת. (או אולי אתה חי את זה
ניסוי.) אתה טכנאי ברמה זוטר או
מזכירה במפעל או בחנות קמעונאית. שֶׁלְךָ
בן הזוג פיתח זה עתה טיפול רפואי רציני
מצב ויכול להשתמש בעזרה ברחבי הבית עבור
כמה חודשים. גם אם יש לך מזל מספיק
תוכל להסתדר בלי המשכורת שלך, יהיה
אתה מבקש מהבוס שלך את החופש? או לאיים
הבוס עם תביעה אם בקשתך תידחה?
העובדים מספיק חכמים
לדעת שהם במרחק צמצום אחד מה-
אובדן מקום עבודה וכי הרשומה שלהם ב
עיני ההנהלה יקבעו אם הם ישרדו
הארגון מחדש הבא. אני חושד שברוב
עובדים שיוצאים כעת לחופשה הם כך
הכרחי שמעסיקים לא ירצו להסתכן
להרחיק אותם או לעבוד עבור אחד מאותם מעטים
תאגידים שבהם יש לעובדים ולהנהלה
ניהל משא ומתן על הסכמי שיתוף פעולה אמיתיים בנושא
נושאים כאלה. עובדים אלו לרוב
הייתה זוכה לחופשה ללא החוק.
אני לא מנסה להתווכח
שהחוק חסר אונים לטפל בבעיות חברתיות.
אני תומך בחוק חופשת משפחה. אבל חוקים כן
לעתים רחוקות יותר מרשימות משאלות אם כן
לא פועל יוצא של שורשי עשב ומעמד
תנועות חברתיות המחויבות להן
חקיקה ויכולים ליהנות מתפקיד כלשהו בהם
יישום ואכיפה. המעסיק
קרן מדיניות, מעסיק נתמך חושב
טנק, שהוערך לאחרונה כי העובדים יקבלו
עשרים מיליארד דולר נוספים בשנה אם
עסקים הפסיקו להפר את הוותק
תקנות גמול שעות נוספות. חוקים פדרליים
ההגנה על העובדים הופכת כמעט חסרת משמעות
אלא אם כן אנחנו מוכנים להמשיך באחד משניים
קורסים. אנחנו יכולים לממן נרחב וחודרני
מנגנוני אכיפה. או שנוכל לעצב א
מגרש שווה באמת ברצפת החנות
כך שכללים מפורטים פחות נחוצים ו
תגמול נגד מי שמדווח על התעללות חמורה
או להנהלה או לממשלה זה פחות
סָבִיר. אנחנו לא ממשיכים עם אף אחד מהמסלולים
בהתייחס למגוון רחב של שעות ותעסוקה
חוקי הבטיחות.
המפורט ביותר
מחקר של מקומות עבודה בארה"ב, הפדרלי
נציגות העובדים של הממשלה ב-1994 ו
סקר השתתפות, הראה שכמעט שניים
שליש מהעובדים רוצים יותר דעה במקום העבודה
החלטות. העובדים האלה רוצים משהו יותר מ
תיבות הצעות בחסות המעסיק או
"מעגלי איכות" שבהם ניהול
בוחרת נציגי מעסיקים ומגבילה את
נושאים בדיון. שמונים וחמישה אחוזים של
העובדים רוצים לבחור את הנציגים שלהם
לוועדות ניהול עובדים ויותר מ
שלושה רבעים מכוח העבודה סבורים כי א
קול עובד פעיל ועצמאי בעובד
הדרכה, בחירת טכנולוגיה ומדיניות בטיחות
ישפר את הביצועים הארגוניים. גם זה לא
רק משאלת לב מצידם. לימודים
גם במדינה הזו וגם בעולם
שנים רבות מצביעות על כך שכאשר לעובדים יש א
נתח רחב יותר ברווחיות התאגיד וא
הם גם קול עצמאי במדיניות החברה
יותר יעיל.
נעדר יותר דמוקרטי
היחסים ברצפת החנות, אנחנו צפויים לעשות זאת
יש מעט יותר מאשר ריבוי של תחושה
חוקים טובים ואחריהם התפכחות או
מחלוקות אינסופיות סביב פולשניות,
מצבים מפורטים, ולעתים קרובות יקרים ולא יעילים
של רגולציה ממשלתית. בפועל, פולשני
ואחריו מאמצי אכיפה מפורטים
קורא לרפורמה ברגולציה. בנוכחי
אקלים, "רפורמה רגולטורית" פירושה
פשוט להפחית את המאמצים ליצור מקומות עבודה
בטוח יותר או מזהם פחות לטובת
הגדלת רווחי המעסיק. נוטש מאמצים ל
להפוך את מקומות העבודה שלנו לבטוחים ואנושיים יותר הוא גם וגם
קצר רואי ומיותר. אינטרסים עסקיים
מרבה לנבל על גבולות המפורט,
גישות בירוקרטיות ויחידות שמתאים לכולם
הסוגיות הללו. עד נקודה מסוימת, יש להם נקודה.
אבל אם הם באמת מתעניינים בצורות של
גמישות שאינה מסתכמת רק ב
נטישת העובד, הם יצטרפו לעבודה
וקבוצות פרוגרסיביות התומכות ביותר
קול עצמאי לעובדיהם בחנות
קוֹמָה. כרגע, למרבה הצער, רוב החברות
לוחות לא צפויים לנוע בכיוון זה. ל
לעשות זאת יסתכם בשיתוף חסר תקדים של
עושר וכוח, סביר שלא יתבצע
אפילו באינטרסים של פרודוקטיבי יותר ו
כלכלה אנושית.
הנשיא קלינטון
זקוק נואשות לבעיה כדי להראות שכן
אמפתי עם הדאגות של עבודה ממוצעת
משפחות הכיתה. חיזוק חופשת המשפחה היא א
תיקון מהיר עבורו. זה מאפשר לו לבטא את זה
דאגה מבלי לאתגר את הכלכלה הארגונית
זה יוצר את הבעיה מלכתחילה.
קבוצות נשים, איגודים ופרוגרסיביים אחרים
כוחות לא צריכים לתת לו להתחמק מזה
ביצועים. על ידי חיבור דאגות מסורתיות
עם שכר וזכויות עובדים לשאלת
זמן משפחה ואיכות חיים, הם יכולים להעלות את
לפני ההתנגדות העממית חייב הנשיא
לְהִתְעַמֵת. הם צריכים ללחוץ על קלינטון להילחם
עבור לא רק חופשה משפחתית נאותה ושעות נוספות
מדיניות אבל תנועת איגודים עצמאית מסוגלת
לארגן את מקום העבודה בתמיכה כזו
סֵדֶר הַיוֹם. חקיקה להחלפת חלוץ, אושרה
אבל מעולם לא דחף במהלך השניים הראשונים של קלינטון
שנים, וייעול נהלי NLRB כך
מעסיקים לא יכולים לעכב מאמצי הסמכה
ללא הרף, יהיה מקום טוב להתחיל בו.
אג'נדה מדיניות כזו תיצור בו זמנית
עוד עבודות בשכר טוב לעניים ולשפר
איכות חיים לעובדים במשרה מלאה לחוצים.
כחברה אנחנו משלמים יותר
ממה שאנו מבינים כאשר לעובדים אין כוח רב,
קול עצמאי ודמוקרטי בתוכם
מקומות עבודה משלו. אם מנהיגים פוליטיים של אחד מהם
הצדדים באמת מודאגים לגבי שני העסקים
יעילות ואיכות חיי המשפחה, ה
הקונגרס הבא יהפוך את חוסר האונים הזה שלו
חשיבות עליונה.
ג'ון ביואל הוא פוליטי
כלכלן המתגורר בסאות'ווסט הרבור, מיין. שֶׁלוֹ
הספר האחרון, שנכתב בשיתוף עם טום דלוקה, הוא
דמוקרטיה בת קיימא: אינדיבידואליות וה
פוליטיקה של איכות הסביבה. (מרווה)