מפגין מלחמה עם איראן
מאת Johnny Silvercloud/Shutterstock.com
כמעט 1,000 מאיתנו התאספו בשיקגו מתחת למבנה המדאיג של "מגדל טראמפ" בשיקגו. הגנרל האיראני קאסם סולימאני נרצח באכזריות יום קודם לכן בעיראק, עם כמה ממקורביו; וההפתעה המבורכת של תגובתה המדודה יחסית של איראן הייתה עדיין כמה ימי חופש. נדמה היה כי התלקחות כלל אזורית בדיוק על סף בלע אולי מיליוני חיים, ותכלה, גם כן, חלק ניכר מהזמן שנותר ותשומת הלב של המין הדרושים כדי להתמודד עם האיומים הקשים ביותר שלנו: עם המלחמה החדשה נוכל לחשוש מהמשך השיתוק במדינה פרצוף של קריסת אקלים מתגלגלת, מלחמה קרה חדשה ומחרידה (עכשיו עם טילים היפרסוניים), ותחייה מחודשת של הימין הקיצוני העולמי המונעת על ידי אי שוויון ואלימות מזעזעים.
הייתי באיראן שנה קודם לכן עם שרה בול של Voices במשלחת של CODEPINK, ובפנייה לקהל חשבתי על כמה מעט תשומת הלב מקבלים כעת הפשעים הגרועים ביותר של טראמפ, פשעי המלחמה שלו, ממבקריו בשתי הצדדים. תהיתי בקול אם המגמה הימנית שהפכה את טראמפ למפקד העליון אינה, כפי שנטען לעתים קרובות, תגובת נגד של האמריקאים העניים ביותר נגד אותו סוג של התעלמות מבזה שהכוח האמריקאי מראה גם על כבודם וביטחונם של העם של איראן.
באופן טראגי, ב"מלחמות הנצח" שלה, ארצות הברית מגנה בעקביות את הסמכותיות והדתיות בקרב העניים בעולם, אבל רק כתירוץ להרחיק באלימות את תושבי אותן מדינות מביטחון, דמוקרטיה ושלום. ארה"ב מגנה את העניים העולמיים שהיא טוענת בלהט כל כך להגן עליהם, לעתים קרובות מדי כעילה רדודה להכנעה צבאית וכלכלית. האמריקאים, הנכונים להוקיע את המשטר התיאוקרטי של איראן, מתעלמים ממה שהאיראנים ממהרים להכיר, שהאויב הגרוע ביותר של איראן נותר לא ממשלתה שלה, אלא זו של ארצות הברית.
ביום הראשון שלנו בטהרן, שר החוץ הרפורמיסטי, מוחמד ג'וואד זריף, נפגש איתנו וסיפר שאיראן סוטה ימינה בכל פעם שנץ המלחמה ג'ון בולטון נמצא ליד מנופי הכוח של ארה"ב. היום נראה היה שהבית הלבן זז ימינה לעמדתו תחת בולטון, בעוד שאויביו של טראמפ בשתי המפלגות מברכים באופן מדאיג על בולטון כבעל ברית במסע שלהם לכתר את רוסיה - בעלת בריתה הגדולה ביותר של איראן. כצפוי, אם באופן טרגי, דתיים קשוחים סחפו את הבחירות לפרלמנט באיראן, בעזרת משטר טהרן בטוח כמו שלא היה מעולם, בידיעה שעם הקשוחים האמריקאים משתוללים, אין לאיראנים לאן לפנות. המתנגדים האמיצים של איראן ממהרים בדרך כלל לדחות את כל ביטויי התמיכה של מנהיגי ארה"ב, וממהרים להסכים רק בנקודה אחת עם האיראנים הרבים התומכים בתיאוקרטיה: שארצות הברית (יחד עם החתולים הסעודים והישראלים שלה) נותרה האיום הגרוע ביותר של האיראנים. חייב להתמודד.
אין שום סיבה שמצביעי ארה"ב יניחו שהעוינות של ממשלתם כלפי איראן מכוונת למימוש זכויות האדם של כל אחד. תמיכת ארה"ב נחרצת בדיקטטורה הסעודית האכזרית מציבה את השקר לכל טענה כזו. התמיכה הצבאית של איראן בבנות בריתה האזוריות מתגמדת באופן מסיבי בהשפעה הרסנית מהתפקיד הסעודי, ישירות ובאמצעות שלוחים, בערעור הדמים של האזור. הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 נותרה הפרת זכויות האדם הקשה ביותר של המאה (אם המלחמה בגיבוי ארה"ב של הסעודים בתימן לא תופס אותה). מספר לא ידוע של איראנים שניצבו בפני קשיים כלכליים קשים נרצחו לאחרונה במחאה על תאוות הבצע (אולי יותר מהדת הקפדנית) של האוליגרכים הכמורה של איראן; אבל ארה"ב, באמצעות הסנקציות המוחצות שלה, הטילה את הקושי הזה במכוון ומתוך כוונה מוצהרת לאלץ את האיראנים בקול רם להפיל את המשטר עבורם.
הרעיון ששינוי משטר מונע על ידי ארה"ב, בין אם באמצעות סנקציות או באמצעות מלחמה, עלול לגרום איכשהו לדמוקרטיזציה של איראן הוא פופולרי בארה"ב, אבל זה סיכוי שרק איראנים בודדים ירצו להצביע עבורו. מדענים חברתיים מציבים את איראן בין המדינות הלאומניות ביותר בכדור הארץ, כאשר רבים באיראן מודעים היטב להפיכה המונעת על ידי ארה"ב שריסקה את ההצעה העיקשת של איראן לדמוקרטיה חילונית ב-1953. האיסלמיזם שאיראן המהפכנית אימצה ב-1979 נחשב כהכרח אנטי-קולוניאליסטי. נדרשת "חזרה לעצמנו" כדי להתנגד לשיתוף פעולה ואלימות אמריקאית נוספת. כיום, האיראנים מציינים היטב כי תוכניות שינוי המשטר של מנהיגי ארה"ב נוטות לכלול התקנת, כשליטיה ה"דמוקרטיים" של איראן, קבוצת הטרור האיראנית המפחידה ביותר, "מוג'הדין-א חאלק". בשנת 1988, במהלך מלחמת איראן-עיראק, פלש "MEK" דמוי הכת למעשה לאיראן, מטעמה של עיראק, מאדמת עיראק, ועם כיסוי אווירי של סדאם חוסיין העיראקי. מחוץ לטהרן ביקרתי בבית הקברות הראשי של המלחמה ההיא, מקום מנוחה של מאות אלפים. זו הגדרה מוזרה של "דמוקרטיה" שבמסגרתה אנו מקווים לכפות, באמצעות מלחמה, את המנהיגים הפוטנציאליים שהאיראנים חוששים יותר מכל.
התכנסנו ברגע נורא בחורף הזה מתחת לחלק הארי של מגדל טראמפ בשיקגו, אבל איומים מבשרי רעות הרבה יותר ניצבים באופק שלנו, בין אם ניתן למנוע מלחמה של ארה"ב באיראן או לא. המלחמות הנצחיות שלנו, מסויטות מספיק בפני עצמן, צריכות להפחיד אותנו בגלל המשברים הקיומיים באמת שהם מונעים מאיתנו לטפל.
הפשעים הגרועים ביותר של טראמפ הם פשעי המלחמה שלו, ונראה ששתי המפלגות הפוליטיות של ארה"ב מתמקדות בדחיפה בטראמפ ליותר מלחמה, לא פחות. נראה כי אין צורך בבחירות גרידא אלא בתנועה עממית בהיקף שלא נראתה עד כה, כדי להסיט את ממשלתנו, בשעה מאוחרת זו, הרחק מהאימפריה ולכיוון המטרה של הישרדות אנושית. אבל כדי להצליח, התנועה הזו תצטרך לערב ולהעצים את הבסיסים של שתי המפלגות, כולל רבים ממצביעיו של טראמפ שאסור פשוט לפטר ולהוקיע אותם.
כאשר ארה"ב מסתפקת בגנות איראן, היא דוחפת את איראן ואת העולם עוד יותר לעבר דיקטטורה ואלימות מחסלת. האיומים הדחופים ביותר העומדים בפני המין שלנו אינם אויבים, כמו מדינה או מפלגה פוליטית, שאנו יכולים פשוט להביס אותם, בכל מחיר בלתי מתקבל על הדעת, אלא מועדים קיומיים הגלומים בעושר של האומה שלנו וביהירות המפחידה של האומה שלנו, מועדים שאנו לא יכולים. להיפגש ללא הסיוע המוצע בחופשיות של "אויבינו". נראה שהדרך שעלינו ללכת בתוך ארה"ב היא גם הדרך הישרדותית היחידה שהשאירה ארה"ב שהיא יכולה ללכת בה בחו"ל - כדי לתקן איכשהו את התלונות האמיתיות של שכנינו שכשלונותיהם הבלתי ניתנים להכחשה לא היו צריכים לעוור אותנו לעולם; לבנות תנועה להישרדות מינים שאיש לא יצטרף אליה אם לא נחלוק את העושר שלנו ואת כוחנו; ולהעצים את אלה שבדומה לאיראן, אנחנו נוטים ביותר לגנות - בתקווה נואשת לגבש שלום קשה. ז
שון ריינולדס ([מוגן בדוא"ל]) is a co-coordinator of Voices for Creative Nonviolence (www.vcnv.org) and, in February 2019, travelled to Iran’s Tehran and Isfahan with CODEPINK.