כשמייק קומפטון התחיל לעבוד במרכז הפצה של Walmart בפאתי שיקגו ביולי האחרון, הוא מעולם לא הקדיש מחשבה רבה לאיגודים. לאחר שהסתובב במספר עבודות מחסן באמצעות סוכנויות זמניות, הוא התקבל לעבודה במחסן וולמארט. והוא לא הקדיש מחשבה רבה למוניטין הרע שהיה לוולמארט כמעסיק. "הייתי צריך עבודה," הוא אמר.
כיום, קומפטון מובטל לאחר שפעם אחת פוטר, ואז הוחזר לתפקידו, ואז פוטר שוב, בגלל ניסיון לאחד את חבריו לעובדי המחסן. במהלך חודשים ספורים בלבד, חוסר הכבוד מצד המנהלים, השכר הזעום והשעות הלא עקביות העניקו לו השראה להיות חלק מתנועת העובדים ההולכת וגדלה לדרישת צדק אצל המעסיק הגדול בעולם. בסתיו הזה יציאות מוצאות את מרכז ההפצה הזה ואחד בקליפורניה. עובדים בחנויות קמעונאיות ביצעו יציאות קטנות יותר.
בעוד שהחברה הייתה הטרטור של איגודי עובדים המארגנים את המגזר הקמעונאי כבר שנים, משהו שונה קורה הפעם, והוא משמש אור בהיר עבור תנועת העבודה האמריקאית לאחר כמה שנים של הפסדים מוחצים. המאבק על שכר הוגן וכבוד לעובדים בוולמארט מתרחב מעבר לרעיון של איגודי עובדים במרכזי הקמעונאות, שכן הוא מאיר זרקור על כל חלקי שרשרת האספקה, ממפעלים בחו"ל ועד למדפים ב- Anytown, ארה"ב.
השריפה במפעל בבנגלדש, שסיפק מוצרים לוולמארט, שהרגה יותר ממאה עובדים, הייתה תזכורת צורבת לשריפה של מפעל המשולש Shirtwaist Factory בעיר ניו יורק ב-1911, שבה נהרגו 146 מהגרי עבודה, בעיקר נשים יהודיות ואיטלקיות. . תקרית זו הובילה לרפורמות אדירות בתקני הבטיחות באמריקה ולהתמקדות מחדש בעובדים באופן כללי. זה לא קרה הפעם, אבל הרעיון הוא לבנות לחץ.
זו הסיבה שכאשר פעילי Occupy Wall Street שמעו על ספינה עמוסה בסחורות Walmart מאותה מדינה שנכנסה לנמל ליד העיר ניו יורק, הם ניסו באופן קישוט לחסום את העגינה שלה. משטרת הנמל חתכה את הפעילים מוקדם, אם כי זה סימן שההתקוממות המתמשכת הזו בוולמארט אינה רק מסע עבודה פרוכי, אלא מאבק נגד המערכת העולמית של אי-השוויון בעבודה.
מקרה נקודתי: ב-11 בדצמבר, מנכ"ל Walmart, מייק דיוק, היה בניו יורק, שוחח עם המועצה ליחסי חוץ, לאור השביתות, ההאשמות על מתן שוחד לחברה לפקיד במקסיקו והשריפה הקטלנית במפעל.
"הם כאן כתאגיד כדי לייעץ למי שקובע מדיניות בינלאומית", אמרה המפגינה דבורה טימש.
ואכן, מהזווית הזו, המוניטין של וולמארט של אפליה, שכר נמוך והרס של קהילות מקומיות אינו סימן של תאגיד נוכל אלא הסטנדרט לקפיטליזם עולמי.
סוג זה של טווח רחב לפעילים ומגוון של טקטיקות יכולים, יש לקוות, להוביל להמרצת תנועת העבודה, הן בארצות הברית והן במקומות אחרים. במדינות, איגודים רבים לא רק איבדו חברים והסתפקו בעסקאות שכר זיכיון, ובמקביל איבדו זכויות חוקיות במדינות מסורתיות חזקות בעבודה כמו ויסקונסין ומישיגן. הקמפיין מלמטה למעלה בוול-מארט יכול לשנות את זה. סימן חיובי אחד הוא שאחד הסוכנים המארגנים העיקריים באילינוי הוא United Electrical, Radio and Machine Workers of America, איגוד רדיקלי אך לעתים קרובות מודחק לשוליים, שעובד עם הזרם המרכזי של United Food and Commercial Workers.
אם עובדים במרכז קמעונאי של Walmart מבקשים להתאגד, החברה יכולה פשוט לסגור את החנות. אבל אין להם את האפשרות הזאת עם מרכז הפצה שמשמש כמרכז העצבים של כל החנויות מסביב. כמו שעובדי Longshore הבטיחו את שכרם והטבותיהם בזכות שליטתם בנקודות החנק בשרשרת האספקה הבין-מודאלית, עובדי Walmart תופסים גם את נקודות החנק הללו.
תנועות נגד צנע ברחבי העולם הצביעו על אי השוויון הגובר כשורש המשבר הכלכלי, מעמדה של וולמארט כמעסיק עולמי ומעצב מדיניות גלובלית צריכה להיות במרכז השיחה הזו.
עבור Compton, זה חיבור קל לביצוע. "הם קבעו את הסטנדרט", אמר. 'לא צריך לצפות ליותר מהמעסיק הגדול בעולם?'