משהו נורא קרה בעיירה הקטנה בסוריה תל קלח. לכל היותר היה זה טבח של 40 אזרחים; לפחות יום של ירי חי לתוך מפגינים לא חמושים, עינויים, מעצרים ופאניקה. כמעט מחצית מהאוכלוסייה המוסלמית הסונית ברחה מעבר לגבול הנהר ללבנון, תינוקות בנשק, זקנים בכיסאות גלגלים, נדחפו במים הרדודים של נהר אל-כביר.
אולי 4,000 מהסונים הסורים הגיעו לביטחונם של לבנון כדי לקבל מזון, מחסה ושמיכות על ידי קרובי משפחה ומזרים והם היו שם אתמול - 80 גרים בבית אחד לבד בקושי 20 מטרים מסוריה, נואשים לשבח את טוב הלב של לבנונים, חוששים מהדברים שראו, אכזריים בכעסם על הנשיא שלהם.
אדם אחד, לאחר שתיאר עצורים מהעיירה שחזרו הביתה כשציפורניים קרועים וזקנם נשרף, פרץ בבכי. "לעולם לא נפסיק את המאבק שלנו עד שנפיל את אסד", הוא קרא. "40 שנה לא הצלחנו לנשום".
האחראים להרג בתל קלח היו אנשי חטיבה 4 של צבא סוריה - אותה יחידה בפיקודו של אחיו הקטן של הנשיא בשאר אל-אסד מאהר, המצוררת על העיר דרעא שבדרום המדינה - יחד עם צלפים ממשלתיים ו"שביחה". בריונים מהרי עלאווי. לבושים בשחור, האחרון בילה זמן מה, לטענת פליטות סוריות, בתלוש את הרעלות מעל הבנות ובניסיון לחטוף אותן.
בתל קלח, השוכנת 20 קילומטרים מערבית לעיר המרדנית חומס, היו 28,000 - 10,000 מהם מוסלמים, רובם העלאווי שיא, אותה קבוצה שאליה שייכת משפחת אסד. עוד לפני תחילת הירי ביום רביעי, הצבא והחמושים בלבוש אזרחי בילו זמן מה בהפרדה בין מוסלמים סונים לתושבי העלאווי, ואמרו לאחרונים להישאר בבתיהם - דרך טובה להתחיל מלחמת אזרחים מקומית. בסוריה. אחר כך הם ירו לתוך ההמונים, ירו גם במקלעים מונחי טנק לתוך בתים משני צידי הרחובות הראשיים.
אף אחד מהמבוגרים הסורים לא ימסור את שמם או צילם את התמונות שלו, אבל הם דיברו בזעם על מה שקרה להם לפני שישה ימים. כמה טענו שהמחאות שלהם נגד ממשלת אסד החלו לפני חודשיים - קביעה מסקרנת שמרמזת שהמחאות הכפריות הראשונות בסוריה אולי החלו שבועות לפני שהעולם ידע מה קורה - אבל המפגינים, כולם סונים, היו מוגנים בגלל ההשתדלות של השייח' המכובד של מסגד העיירה, אוסמה אקרי.
אבל ביום רביעי האחרון בבוקר, גברים חמושים תפסו את השייח' מביתו והמוסלמים הסונים של העיר זרמו לרחובות. "צעקנו 'עצמאות - תנו לנו חופש ועצמאות' והם באו בטנקים ופתחו באש, השביחה ירו על הגברים בחזית; כולם התחילו לרוץ אבל הם המשיכו לירות עלינו מהטנקים ואנשים נפלו בכל מקום, "אמר אדם אחד.
"הטנקים הקיפו לחלוטין את העיירה. אנשים ברחו לשדות, התינוקות צורחים, מנסים להגיע ללבנון".
למראה הכפר ארידה שרקיה - בצד הלבנוני של הגבול ומקושר לסוריה באמצעות גשר אבן - נשים וילדים רבים נעצרו במחסום צבאי, אך נראה כי גברים מתל קלח הציתו את המחסום.
במשך שלושה ימים, נמלטו המוסלמים הסונים מעירם, רבים זוחלים מבתיהם בלילה בעוד הירי נמשך מעבר לרחובות - כל המבצע הצבאי גרסה מיניאטורית בדיוק של אותו מצור המשתק את דרעא - ולכמה גברים היה האומץ לחזור. מלבנון עם אוכל למשפחותיהם. אחרים לא העזו. תל קלח - ממש כמו דרעא - לא רק מוקף, אלא כל אספקת החשמל והמים נותקה.
כל כך פחדו אלה שנמנעו מהרציחות שהם הסתתרו בבתיהם במשך יותר מ-24 שעות, מפוחדים מכדי להשתתף בהלוויות המתים. "לא רצינו להסתכן בהרג שוב", אמר אדם אחר, והתנצל על כך שלא יכול היה למסור לי אפילו את שמו הפרטי. "המשפחות הקרובות של ההרוגים הלכו לבית הקברות וכמה זקנים. זה היה הכל".
אחד מ-40 ההרוגים היה מונטסר אקרי, לדבריו, בן דודו של השייח' שנעצר. תושבי הכפר מספרים סיפורים שונים על האירועים. ככל הנראה הירי נמשך יותר מ-24 שעות ורק ביום חמישי חזרו כמה מהגברים שנגררו באוטובוסים ובמכוניות על ידי המשטרה החשאית "מוחבארת".
"לחלקם קרעו את הציפורניים ואלו עם הזקן נשרפו", אמר אדם אחר. "היו כל כך הרבה חיילים ושוטרים בלבוש אזרחי ובריונים שלא יכולנו לברוח. העלאווים לא הצטרפו למחאה שלנו. היינו לבד".
ארידה שוכנת משני צידי הגבול של לבנון - שרקיה פירושו "מזרח" והצד המערבי של העיירה - ארידה גרביה - ניצב במרחק של כמעט 20 מטרים מעבר לנהר, בתוך סוריה.
יחד עם הפליטים, זה גם מרכז הברחה - אכן, ילדים הביאו אתמול חביות של גז פרופאן סורי מעבר לנהר - והיה אפשר לדבר עם סורים מעבר למים. כל כך קרובים לסוריה נמצאים הפליטים, שבזמן שדיברתי איתם, הטלפון הנייד הלבנוני שלי המשיך לעבור למערכת הסלולרית "סיריאטל" בדמשק, ההודעה "פינג" כל הזמן - ומבשר רעות - הסבה את תשומת ליבי למילים "ברוכים הבאים ל" סוריה... למדריך תיירים, חייג 1555. תהנה מהשהייה שלך."
אבל הגברים והנשים - ומאות הילדים - מתל קלח קרעו את המכסה מכל פנטזיה כזו. סוף סוף היו כאן סורים שזה עתה ברחו מעירם, דיברו לראשונה על סבלם, משוחררים מהמוחבארת, והתעללו במשפחת אסד. כמה ניסו לחזור. אישה אחת ששוחחתי איתה הלכה אתמול בבוקר חזרה לתל קלח וחזרה אחר הצהריים, וצעקה שזו עיירה "עוינת" שבה לא ייתכן שהמוסלמים הסונים יחיו. רבים מהגברים אמרו שכל המשרות הממשלתיות ניתנו לאזרחים העלאווי של תל קלח, מעולם לא להם.
יש כמובן מקום להגזים. אף אחד לא יכול להסביר לי למה כל כך הרבה חיילים נהרגים בסוריה למרות שהם אמרו שהמחאות שלהם לא היו חמושים לחלוטין. ירי עדיין נשמע בלילות בצד הסורי של הגבול, תופעה ששכנעה את צבא לבנון לשלוח סיורי לילה דרך המטעים ומטעי הזיתים בצד הלבנוני. רק למקרה שהצבא הסורי יתפתה לרדוף במרדף לוהט אחר הפליטים שלו.
