עברו כמעט חמש שנים עד שיצאו מחקרים גדולים כדי לאשש את מה שרובנו ידענו מזמן על עיראק. המסקנה: השקרים "היו חלק ממסע מתוזמר שעורר למעשה את דעת הקהל ותוך כדי כך הוביל את האומה למלחמה בתואנות שווא מובהקות".
אז עכשיו זה "רשמי" עם שני ארגוני עיתונאים מובילים שמתעדים שהמלחמה בעיראק הוקלה ונמכרה עם עצום של 935 קביעות מטעות. האם אפשר לשאול: למה האמת לוקחת כל כך הרבה זמן לצאת לאור בארץ שטוענת בגאווה שיש לה את התקשורת החופשית ביותר בעולם?
אם זה קרה בעבר הקרוב האם ההונאה יכולה להימשך? אם היו 935 שקרים לקראת המלחמה, כמה יש היום על הכלכלה שלנו ועל המשבר שאנחנו רק מתחילים לחוות?
זכור את הפתגם הישן: האמת עוברת שלושה שלבים. ראשית זה מוכחש. ואז האנשים שמגדלים את זה עוברים דמוניזציה. ולבסוף, כאשר זה בלתי ניתן להפרכה זה מקובל בדרך כלל בתנאי שכולם תמיד ידעו את זה כל הזמן.
זה מה שנראה שקורה היום עם שינוי מדהים לאחרונה בהתבטאויות הפוליטיות והתקשורתיות על הכלכלה. הם עברו מבום לקדרות, מחוסר תשומת לב ל"דאגה עמוקה", מדחף לדאגות לא רק לגבי מיתון - ומומחים רבים אומרים שאנחנו באחד - אלא משהו גרוע יותר. התרסקות? התמוטטות פיננסית? שפל עולמי? "סטגפלציה" כמו יפן?
או זוועות, אם הפה שלי יהיה דומם, האם מישהו יביע פחד מאותה "מילה D" האימתנית, דיכאון?
כאחד שזכה לכינוי "מעורר" לתחזיות שמזהיר מפני "התמוטטות פתאומית" בסרט שלי In Debt We Trust (In Debt We Trust.com) אני יודע שהתקשורת מעדיפה חדשות טובות על רעות, אבל מה עלינו לעשות. עשה מכתבה בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס עם הכותרת "דאגות שהזמנים הטובים היו בעיקר מיראז'", המצביע על כך שייתכן שהטעינו אותנו, או הטעינו את עצמנו, במשך שנים.
זוהי נקודה שמייק אדמס מבהיר בבהירות מדהימה: "כפי שהשווקים סוף סוף מוכיחים היום, נגמרו "התקופות הטובות הכלכליות" שנבעו על ידי עליית מחירי הדיור (ומונעת על ידי שיטות הלוואות מזויפות להדהים על ידי בנקים לא ישרים). יום ההתחשבנות הגיע, וההתפרקות של העושר הכוזב הזה שעמד בתמיכה של כלכלת ארה"ב במשך שנים כה רבות עומדת להשתחרר על העם האמריקאי".
האם בקרוב נקרא מחקרים חדשים המקטלגים את כל השגיאות וההשמטות בהצהרות ממשלתיות, ההייפ בענף והדיווח העסקי שלא חזו או הסתירו את ההצטברות האטית של השפל הכלכלי.
כבר שבועות שהשווקים יורדים או חווים שינויים תנודתיים, עליות וירידות דרמטיות, מה שמצביע על דאגות וחרדה עמוקות יותר. כעת נאמר לנו שמצב הרוח למעלה על פסגת ההר בדאבוס, שם מקיימת אליטת העל של הפורום הכלכלי העולמי את הטקס השבטי השנתי שלה הוא מצב רוח של אימה בלתי מוסתרת.
בקיצור, כפי שלמדנו מכל ההייפ המטעה למלחמה בעיראק, שמומחים אינם כל כך מומחים. למעשה הם טעו ברובם לחלוטין. אנחנו יודעים עכשיו שרוב הפוליטיקאים שלנו, בלי קשר למפלגה, קנו למיתולוגיה ואולי לא מסוגלים לומר את האמת אפילו עכשיו.
הדפוס נמשך כשקולות ביקורתיים על המשק אינם נשמעים בקביעות. העיתונות העסקית עדיין מסתמכת על האנליסטים והמנכ"לים שהמעיטו בבעיות העבר או היו שותפים לבעיות הנוכחיות. אפילו מיליארדרים כמו ג'ורג' סורוס מכוסים יותר באירופה מאשר בארה"ב. הפרשנות האחרונה שלו ב"פייננשל טיימס" הלונדונית נשלחה אליי. זה מצביע על כך שהמשבר הזה, בניגוד למשבר הקודמים, הוא הרבה יותר חמור ומסמן את סיומו של עידן.
וזה רציני:
הוא כותב "המשבר הנוכחי מסמן את סיומו של עידן של הרחבת אשראי המבוסס על הדולר כמטבע הרזרבה הבינלאומי. המשברים התקופתיים היו חלק מתהליך פריחה גדול יותר. המשבר הנוכחי הוא שיאו של סופר-בום אשר נמשך יותר מ-60 שנה".
הוא מסכם: "הסכנה היא שהמתחים הפוליטיים הנובעים מכך, כולל פרוטקציוניזם אמריקאי, עלולים לשבש את הכלכלה העולמית ולצלול את העולם למיתון או גרוע מכך".
שימו לב לביטוי "או גרוע מזה".
מייקל דיקס, ראש מחלקת המחקר בברקליס וולט', אמר ל"אינדיפנדנט": "הסיכון עבור קובעי המדיניות הוא שהם יראו כלא יעילים, והפד כבר הסיק שתוכנית הפחתת הריבית שלו בעבר לא עמדה במשימה. אנו עדיין מודאגים שהתגובה השלילית מדי של השווקים תהפוך יותר ויותר מגשימה את עצמה, ומזהמת יסודות כלכליים".
תרגום: פתרונות התמריצים אינם תרופת פלא והמשבר הזה נמצא מעבר לשליטתו של כל אחד כי הוא מונע מחובות שלא ניתן לפרוע, גירעון המונע מהוצאות מלחמה, חוסר איזון מבני ומחזורי עסקים.
ולמרבה הצער, כפי שמציין ביל בולס, התקשורת שלנו מטשטשת לעתים קרובות את הסיבות לבהלה ובמקום זאת מסובבת את הלמות התופים האופטימיות של הרשמיות על ידי:
"לעולם אל תקרא למיתון מיתון, רק תמשיך לומר שזה 'מעבר לפינה, אולי', תגובה מגוחכת בהתחשב בכך שאנחנו כבר במיתון כפי שכל טיפש יכול לראות.
"השאלה הגדולה היא אם אנחנו רק רואים חודש רע למניות - או שמא זו ההתחלה של שוק דובי שיכול לראות את מחירי המניות יורדים במשך שנים."
אז שאלות נענות עם, ניחשתם נכון, שאלות נוספות."
אבל אולי ל"הם" אין תשובות - כפי שהיינו מצפים מהם - ואולי יש לנו במובן שהציבור וקבוצות ההסברה לא יצטרכו לקבל את המסגור התקשורתי הפגום של הנושאים האלה, שהתבררו כל כך כשגויים במלחמה אז, ומטעה את הכלכלה עכשיו.
אנחנו לא צריכים יותר מחקרים לאחר מעשה אלא, במקום זאת, פעולה חזקה שתהווה תמריץ ליותר הון כלכלי, לא סובסידיות למוסדות שגרמו למשבר מלכתחילה.
מנתח החדשות דני שכטר כתב את SQUEEZED, ספר אלקטרוני המתעד את המשבר וקורא לסיקור תקשורתי טוב יותר. הורד מ- Coldtype.net/debt.html. הערות ל [מוגן בדוא"ל]