איסטנבול, טורקיה: פוליטיקה כרוכה יותר ויותר במניפולציה של עמדות סמליות שנועדו ליצור רושם של עמדה פוליטית קשוחה נגד ישראל ויותר ליברליזציה בבית.
זה בהחלט המקרה כאן בטורקיה, שם הביקורות הרשמיות על ישראל משרתות את המטרה, גם כאשר הביקורות הללו חסרות נשיכה אמיתית ונראות שנועדו להרגיע את דעת הקהל המקומית והאזורית, במקום להרגיז כל עגלות תפוחים או לקדם שינוי אמיתי.
בגיבוי הצעות פלסטיניות לשיפור מעמד האו"ם, טורקיה נראית טוב בעיניים ערביות. אבל כל ההימור הוא יותר סמלי מאשר אמיתי ולא סביר שיעשה שום הבדל אמיתי בסיום הכיבוש הישראלי או יצירת מדינה פלסטינית אמיתית. כולם יודעים שזה משקף את הייאוש הפלסטיני להכרה ולהתקדמות אחרי 60 שנה של אף אחד מהם.
שיפור התדמית הזה עשוי להיות יותר הרחבה של המתקפה הכלכלית של טורקיה בחיפוש אחר שווקים חדשים ועסקאות סחר.
באופן פרדוקסלי, היא עלולה להגביר את בידודה של פלסטין, להקשיח את הקווים הקשים של פוליטיקאים ישראלים מהימין ולאלץ את הנשיא אובמה להטיל עליה וטו בעיקר בגלל התנגדות היסטרית של לובי ישראלי בלתי פוסק בבית.
זהה לדרישת טורקיה להתנצל בתקרית המשט שבה הרגו כוחות ישראליים 9 טורקים בים הפתוח כשהביאו סיוע הומניטרי לעזה. המשט עצמו היה תרגיל בפוליטיקה סמלית. הערה: טורקיה אינה מגישה כתב אישום נגד הגורמים הישראלים האחראים להרג. (זה עשוי להשתנות במקצת עכשיו כשטורקיה מבקשת תמיכה בפנייה לבית הדין הבינלאומי להבטחת גינוי משפטי של המצור על עזה של ישראל. המצור, לא הטבח!)
בבית, הסמליות מטופלת במיומנות כשהממשלה שומרת על שלטון אזרחי על צבא שביצע שלוש הפיכות כדי לכפות את רצונו בתקופה המודרנית.
זה נותן לטורקיה את הפטינה של תדמית מתקדמת כמדינה אסלאמית מתונה שבה, בניגוד לאיראן, המולות נשמרים ברקע. ערכים דתיים נשמרים אך לא ביד קשה.
יחד עם זאת, הגנה על זכויות אדם היא בושה של ממש, במיוחד כשמערבת את הקהילה הכורדית שאומרת כי גם כשהמדינה נראית ליברלית יותר, היא מחמירה חוקים ושיטות דיכוי נגדם ונגד מנהיגיהם, אפילו מתונים מאוד. מנהיג האופוזיציה הכורדית, שסומן כמחבל, מושתק בגואנטנמו טורקי, צינוק באי כמו זה שהחזיק את אותו "טרוריסט", נלסון מנדלה.
אותו הדבר ניתן לומר על חופש הביטוי. לפחות 18 עיתונאים יושבים כאן בכלא, ותפיסת עולם פרו-ממשלתית מתקיימת על ידי מסגרת חוקית ובירוקרטיה גדולה של ניטור ומעקב המצנזרת רעיונות ואינטרנט הכל כמובן בשם הגנה על הציבור, שמירה על זכויותיו של ילדים וכו'.
כשדיברתי בסימפוזיון על חופש האינטרנט ראיתי מצגת מתועדת היטב על היקף הצנזורה המצמרר כאן. שלא כמו במדינות אחרות שבהן הדיכוי מקובל, קמה כאן תנועת המונים שתאתגר את הצנזורים ותביעה להפסיק את מערכת הסינון הרווחת שנכפתה על ידי הממשלה. במאי, 60,000 טורקים צעדו למען חופש האינטרנט, המפגש הגדול ביותר בעולם בנושא זה שאני יודע עליו.
כתבים ללא גבולות מדרג את טורקיה 122 מתוך 175 במדד חופש העיתונות האחרון שלהם ברחבי העולם. כ-3700 אתרי אינטרנט נחסמו על פי OSCE, סוכנות ברחבי אירופה.
יותר מ-50 ארגונים לא ממשלתיים חברו יחד כדי להילחם בהתערבות ממשלתית באינטרנט. הם ניסחו וניסחו "פלטפורמה משותפת נגד צנזורה באינטרנט" (www.sansursuzinternet.org.tr).
אוזגור אוקאן עשה מצגת כוח מושכת על איך זה עובד במדינה שיש בה נוכחות גדולה ופעילה של משתמשי אינטרנט.
זה מציין את זה כזכות, חופש הביטוי מוכר ומוגן על ידי החוקה הטורקית באמצעות סעיף 26,1 ואמנות זכויות אדם מקיפות שטורקיה היא צד להן, אך "טורקיה נמצאה מפרה את סעיף 10 של ECHR על ידי בית המשפט האירופי של זכויות אדם מספר פעמים.
צנזורה נמכרת כדרך לקידום ביטחון הציבור:
הפעם, הביטויים "רשימה שחורה" ו "רשימה לבנה" משמש לאתרים שאינם נגישים למשפחות ונגישים לילדים בהתאמה הוסר. הביטוי "סינון חובה שנעשה על ידי המדינה" רוכך והוא מוצג, כיוון שלא היה קיים. המילה "פילטר" שהייתה אחד המושגים המרכזיים בהחלטה הקודמת סוננה והוחלפה ב"רשימה".
הצנזורה "המוטלת על משתמשי אינטרנט בטורקיה מקבלת לגיטימציה בתואנה של "שירות אינטרנט בטוח". הציבור מטעה בביטוי "שירות אינטרנט בטוח".
יומרה זו שימשה, מתעד הדו"ח הזה, כדי להתערב באופן מסיבי בהפצה חופשית של תוכן אינטרנט. במקרים רבים, לא רק הממשלה עומדת מאחורי זה אלא בתי המשפט שנמצאים בעיצומה של רפורמה שיפוטית ממושכת ולא יעילה.
"מאז, הגישה לכ-3700 אתרים נחסמה על פי חוק מס' 5651 עד דצמבר 2009, וגישה למספר לא מבוטל של אתרים זרים כולל אתרים פופולריים כגון You Tube, Geocities, Daily Motion, Google Sites, ו בחווה נחסמו מטורקיה על פי הוראות חוק זה על ידי צווי בית משפט וצווי חסימה מנהליים שהוצאו על ידי ה-TIB.
באופן דומה, אתרי אינטרנט בטורקית, או העוסקים בנושאים הקשורים לטורקיה, במיוחד אתרי חדשות העוסקים בדרום מזרח טורקיה כגון Özgür Gündem, קדיטור, ו Günlük Gazetesi, בנוסף ל gabile.com ו hadigayri.com אשר בשילוב מהווה את הקהילה הגאה המקוונת הגדולה ביותר בטורקיה עם כ-225,000 משתמשים היו נתונים לצווי חסימה מאז כניסת חוק מס' 5651 לתוקף.
יתר על כן, גישה לשירותים פופולריים מבוססי אינטרנט 2.0 כגון myspace.com, Last.fm, ו Justin.tv נחסמו על ידי בתי משפט ותובעים ציבוריים" משרד בכל הנוגע להפרות קניין רוחני בכפוף לסעיף 4 המשלים לחוק מס' 5846 על יצירות רוחני ואמנות".
הרבה מזה נעשה רציונלי בשם ההגנה מפני גסויות:
"הזכות לפרטיות - פטרנליזם ברגולציה:
• על פי הנתונים האחרונים שסיפק ה-TIB, 390 אתרים נאסרו בגלל שהם מכילים תוכן מגונה, 352 מהם נאסרו על ידי צווי חסימה מנהליים החל מה-01 באוקטובר 2008.
• גסות לא הוגדרה בבירור בחוק הטורקי.
• התוצאה המוזרה של חוק מס' 5651 היא שקבוצת עורכי דין ב-TIB מחליטה מה לא מתאים לקטינים, אך החלטתם השרירותית גורמת גם לחסימת מבוגרים" גישה גם לאתרים אלה, וצווי חסימת הגישה אינם מבדילים בין אוכלוסיית המבוגרים לילדים".
שלא יאשימו אותי בצביעות כאמריקאי המבקר את טורקיה, יש את ההתפתחות המטרידה האחרונה שאי אפשר להתעלם ממנה.
CLG מדווח, "ממשלת ארה"ב אומרת שהאיום של התקפות סייבר הוא אמיתי וכעת נשבעה למקד את האיומים בצורה אגרסיבית יותר. הממשל מבקש לעדכן את חוק הונאה והתעללות במחשב כדי שניתן יהיה לחקור ולהעמיד לדין פשעי סייבר כפשע מאורגן.
הבית הלבן רוצה לקחת את העונש על פשעי סייבר לרמות חסרות תקדים. על פי החוק המוצע, האקרים המסכנים את הביטחון הלאומי יישאו בכלא עד 20 שנה. ההצעה גם תכפיל את זמני המאסר הנוכחיים ותגדיל את הקנסות בכל קטגוריה של עבירות מחשב."
ברור שהגנה על האינטרנט היא אתגר עולמי שמעורבים בו ממשלות וחברות גדולות שלעתים קרובות עושות את הצעתן. הבטחת חופש האינטרנט אינה עניין סמלי.
מנתח חדשות דני שכטר כותב את הבלוג newsdissector.com, ועוסק בנושאי אינטרנט מאז 986. הוא גם כותב בקביעות לאתר אל ג'זירה באנגלית. הערות ל [מוגן בדוא"ל].