האם תהיתם פעם מדוע רדיו מיינסטרים מיותר כל כך? למה אנחנו יכולים לשמוע את אותו השיר כל כך הרבה פעמים ביום אחד? או למה כל כך הרבה מהאמנים נשמעים דומים?
התשובה עשויה להיות בשלוש מילים: תקשורת ערוץ ברור.
במהלך השנים האחרונות, קליר ערוץ, הבעלים הגדול ביותר במדינה של רדיו AM/FM, היה מעורב מספר פעמים בשערוריות הקשורות ל-payola, הנוהג לדרוש כסף בתמורה לזמן אוויר עבור האמנים הנחשקים ביותר של חברת תקליטים.
Payola הוא לא חוקי, וכבר עשרות שנים, אבל Clear Channel ואחרים כמוהו תמיד מצאו איכשהו דרכים לעקוף את זה. תשלומים אלו יכולים להגיע לאלפי דולרים עבור שבוע אחד בלבד של זמן שידור. התוצאה הסופית: רק להקות עם גיבוי של לייבל גדול יכלו להתנגן, ולהקות שלא יכלו להרשות זאת לעצמן נשארו בקור. לפני כמה שנים הנוהג חזר בנקמה כזו, עד שכמה פרשנים וחובבי מוזיקה החלו להתלונן על רשימות ההשמעה הגוועות של הרדיו המיינסטרים. "רדיו מסחרי הפסיק מזמן להיות מקור טוב לגילוי מוזיקה חדשה", לפי בארי וויליס של סטריאופיל במאמר מ-2003. "תחנות רדיו מכללות, שירות DMX של טלוויזיה בכבלים והאינטרנט הם משאבים עשירים בהרבה." ככל הנראה, קליר ערוץ התחיל להרגיש את החום, וניסה לשנות את המנגינה שלו במהירות.
בחודש מאי האחרון, ועדת התקשורת הפדרלית סגרה חקירה ארוכה בעניין. קליר ערוץ ושלושה ענקי תקשורת נוספים שילמו 12.5 מיליון דולר בקנסות (סתם כסף כיס עבורם), והודו שלא עשו עוול. אולי הניצחון הגדול ביותר שיצא ממנו היה הסכם ש-Clear Channel יחייב את התחנות שלו להקדיש 4,200 שעות לאמנים עצמאיים ומקומיים.
בהתאם להסכם, פורסמו טפסים באינטרנט עבור אמנים עצמאיים להגיש בקשה להשמעה. לבסוף, נראה היה שיושג התקדמות בהפיכת הרדיו לתוסס ומגוון יותר. אבל בחודש שעבר, הנעל השנייה נפלה. באפליקציה של DC 101 FM, נחשף כי האמנים נדרשו לחתום על זכויות ההופעה הדיגיטלית שלהם אם Clear Channel יחליט להשתמש בשיר דרך האינטרנט. המשמעות של זה נכתבה בקצרה בהצהרה של קואליציית עתיד המוזיקה: "במילים אחרות, ערוץ קליר מבקש מהאמנים לחתום על זכותו לקבל תשלום תמלוגים כאשר הוא משדר דיגיטלית את היצירה של האמן". שפה דומה נמצאה ביישומים של תחנות אחרות.
ג'ני טומי, מנכ"לית קואליציית עתיד המוזיקה ניסחה זאת היטב: "זה כמו השועל שנתפס בבית התרנגולות בפעם השנייה וטוען שהוא לא צריך להסתבך בצרות כי הוא משאיר את התרנגולות לבד... הוא פשוט היה אוכל את כל הביצים".
עד כאן ליישור מגרש המשחקים.
מה שהופך את זה לגרוע עוד יותר הוא שקליר ערוץ הוא לא רק שחקן מרכזי, הוא גיבור אמיתי. מאז ביטול הרגולציה של הרדיו בחוק התקשורת משנת 1996, החברה השיגה שליטה בשישים אחוז מתחנות הרדיו הקרקעיות.
וכן, זה אותו ערוץ קליר שאסר על דיקסי צ'יקס לאחר שהתבטאו נגד בוש. מי אסר כל שיר פוליטי ישירות אחרי ה-9 בספטמבר, כולל הכל של Rage Against the Machine. ומי עזר לתת חסות לעצרות תומכות במלחמה לקראת הפלישה לעיראק.
אבל יש כאן מגמה רחבה יותר. מה שהשערורייה הזו ממחישה הוא עוד דרך שבה תעשיית המוזיקה פוגעת במוזיקה עצמה. קונצרניות רדיו מודאגות רק מכמה הם יכולים להרוויח מהמוזיקה של היום. אבל זה המוח, המיומנות והכישרון של המוזיקאים שגורמים לנו לרצות להקשיב מלכתחילה. עד שלא נפטר מהטפילים העולים עליהם, אז אמנים לעולם לא יקבלו טלטלה הוגנת.
******
אלכסנדר בילט הוא עיתונאי מוזיקה ופעיל המתגורר בוושינגטון די.סי. הוא תורם קבוע ל-Znet ול-Disident Voice, והופיע גם ב-CounterPunch, Socialist Worker ו-MR Zine.
ניתן לצפות בבלוג שלו, Rebel Frequency, בכתובת http://rebelfrequencies.blogspot.com, וניתן להגיע אליו בכתובת [מוגן בדוא"ל]