בקידום פרוטקציוניזם, הלייבור האמריקאי עלול להעמיד את העובדים בארה"ב בסיכון
ליאו ג'רארד מאיגוד עובדי הפלדה המאוחדים הוא אחד ממנהיגי העבודה המתקדמים והבולטים ביותר באמריקה. פגשתי אותו בכנס של אוניברסיטת קורנל שהפגיש ארגונים סביבתיים ואיגודי עובדים יחד כדי למזג קונצנזוס צופה פני עתיד לגבי הצורך בעבודות ירוקות כמפתח לשינוי הבסיס התעשייתי ההולך ופוחת שלנו.
בלוג איגוד מדבר על כך שאנו נמצאים בזמנים הטובים ביותר ובזמנים הגרועים ביותר. הכי טוב כי סוף סוף יש לנו נשיא דמוקרטי רגיש לדאגות העבודה. הגרוע ביותר מכיוון שעובדים אמריקאים נקלעים לתקופות קשות כאשר האבטלה גדלה בגלל משבר פיננסי שלעבודה לא היה תפקיד בו. בין המגמות שצוינו: "30 שנים של שכר עומד ויורד בזמן שהפרודוקטיביות של העובדים טיפסה ב-75%; שכר נמוך יותר. מאשר ב-1973; אי שוויון מפהק".
עם זאת, למרות כל הפעילות והלוחמנות של האיגוד, הוא גם חיפש את מי להאשים במצב הזה. במקום להתמקד בפרקטיקות הדורסניות של וול סטריט או במימון מיקור חוץ של עבודה, היא הפנתה את הכעס שלה לעובדים בצד השני של העולם. סין הפכה ל"אויב". היא מחפשת פרוטקציוניזם מתוך אמונה שזה יכול להציל מקומות עבודה אמריקאים.
היעד שלהם הוא חברות צמיגים בסין שמייצרות את הצמיגים הזולים ביותר בשוק למכוניות ומשאיות קלות ומוכרות אותם באמריקה. האיגוד טוען שהיבוא שלו גונב משרות אמריקאיות ו"משבש את השוק" ופנה לגוף ממשלתי, ועדת הסחר הבינלאומית (ITC), בבקשה להטיל עליהם מגבלות.
בלומברג חדשות מדווחים: "הזינוק ביבוא הסיני היה גורם משמעותי שהוביל לבטלה של מפעלים", אמר ליאו ג'רארד, נשיא United Steelworkers, לכתבים. האיגוד מייצג כ-15,000 עובדי צמיגים ב-13 מפעלים, כולל אלה שבבעלות ברידג'סטון קורפ ו-Goodyear Tire and Rubber Co.
ה-ITC, שהוקם במסגרת חוקי הסחר שלנו, הסכים כעת, בהצבעה של 4-2, עם האיגוד ולאחר מכן המשיך עוד יותר והמליץ על מכסים נוקשים על כל הצמיגים המיוצרים בסין בתרופה שנשלחה לנשיא אובמה. אולי בלי לדעת, החלטת ITC גם מטילה מכסים על צמיגי Goodyear מתוצרת סין, ועלולה לפגוע גם בחברה אמריקאית. (1 מכל 6 צמיגים המיוצרים על ידי חברות אמריקאיות מיוצרים בסין!)
מסבירים בשירות החדשות: "לנשיא יש את ההחלטה הסופית אם לנקוט בפעולה או להתעלם מהמלצת הוועדה, וזה יגיע בספטמבר".
ג'רארד רואה בהחלטה ניצחון גדול, אבל ההיגיון לא הגיוני וממחיש את הדילמה של ניסיון להילחם בירידה הכלכלית שלנו בעידן של גלובליזציה על ידי נטילת מקלט במדיניות פרוטקציוניסטית שלעתים קרובות מובילה להתקפות נגד, במקרה זה, מהמדינה האחת. זה שמר על כלכלת ארה"ב בחיים על ידי רכישת שטרות האוצר והחוב שלנו.
ללא התמיכה הפיננסית של סין, היינו נמצאים במצוקה הרבה יותר קשה, אולי בדיכאון עמוק יותר. כולם יודעים את זה.
מה שהכי חושפני הוא שאף אחת מחברות הצמיגים בארה"ב לא הצטרפה לאיחוד במאבק הזה בסין. אם העסק שלהם היה בסיכון משיטות סחר טורפות מסין, הם היו מדברים, אבל הם יודעים שייבוא צמיגים מסין מהווה רק 11% משווי שוק הצמיגים בארה"ב.
סיבה נוספת לשתיקה של חברות אמריקאיות: הן הפסיקו מזמן לייצר צמיגים בעלות נמוכה יותר מה שנקרא "Tier 3" ובמקום זאת בחרו לייצר מוצרים פרימיום יקרים ורווחיים יותר שאינם באותה קטגוריה, ולכן, לא ישירות תַחֲרוּתִי. חלק מהחברות הללו מרוויחות גם בגלל שמייבאות את הצמיגים במחירי הכלכלה מהדרג השלישי מסין עבור רשתות ההפצה שלהן בארה"ב.
כאשר מותגים אמריקאיים יצאו מהשוק הזול יותר כביכול חלופי צמיגים דלי רווחים, סין נכנסה אליו, כולל עבודה דרך רשתות ההפצה האמריקאיות והסוכנות האמריקאית של היצרנים האמריקאים, שמעסיקים אלפי עובדים אמריקאים. הם משרתים צרכנים ארה"ב מודעים לעלות שאינם יכולים להרשות לעצמם מותגים במחירים גבוהים יותר. צרכנים אלה ייפגעו אם ה-Steelworkers ו-ITC ינצחו בצעד המוטעה הזה.
ומי אלה? הם אזור הבחירה של האיגוד עצמו, עובדים אמריקאים שמתמודדים עם רמות אבטלה גבוהות וכל מיני מצוקה כלכלית בגלל קריסת המערכת הפיננסית שלנו. למה להרוג אותם עוד יותר?
עצירת חברות סיניות מלייצר צמיגים בעלות נמוכה ומכירתם כאן לא תיצור מקומות עבודה חדשים באמריקה או תהפוך את הכלכלה.
אם כך, מדוע האיגוד תומך בכך? ברור לעשות משהו, להיתפס באופן סימבולי כלוחם למען חבריו על ידי נקיטת עמדת "קנה אמריקה" פופולרית למרות שאין צמיגים אמריקאים דומים באותה נקודת מחיר שמיוצרים כאן או אפילו נמכרים כאן.
התוצאה הסבירה היא שאם יוטל סנקציה על צמיגים מתוצרת סין, ייבוא של צמיגים מתוצרת ונצואלה ובמדינות אחרות יחליף אותם. מי ירוויח? לא עובדים אמריקאים!
במקום זאת, כוח העבודה הסיני עם 20 מיליון מחוסרי עבודה בגלל שהמשבר הכלכלי יתמודד עם אובדן מקומות עבודה כואב עוד יותר שכנראה יכעיס אותם, ואז יפעיל לחץ על ממשלת סין להכות בחזרה, אולי עם יותר לחץ על הדולר האמריקאי, או עסקים אחרים בארה"ב שם.
כמו שאומרים, מה שטוב לאווז טוב לאוזן.
רבים בסין כבר מתרעמים על בריונות כלכלית בארה"ב ומאשימים את וול סטריט במכירת הלוואות זבל ומוצרים פיננסיים נגועים שגרמו להפסדים כלכליים אדירים. (גם כשארה"ב מאשימה את סין במכירה של בוטנים נגועים או צעצועים מסוכנים.)
למען האמת, יש הרבה במה למצוא פגם מכל הצדדים.
צמיגים מתוצרת סין עומדים בתקני הבטיחות האמריקאיים. אם הצמיגים הזולים יותר הללו יעלו במחיר, סביר להניח שהצרכנים יחליפו אותם פחות, מה שיוביל לדאגות בטיחות אמיתיות.
אז, בואו נפסיק לצמצם את הבעיה הזו לשחור ולבן, נכון ולא נכון, כדי לעשות דמוניזציה ל"זרים" שאיתם אנחנו, נרצה או לא, במערכת יחסים כלכלית תלותית. בענף זה ישנן גם חברות בבעלות אמריקאית בסין וגם חברות סיניות שעושות עסקים באמריקה.
לעובדי הפלדה מגיע תמיכה במאבקם למען הוגנות כלכלית וחוקים חדשים שיעזרו להם להתארגן. הם ראויים לכבוד על התמיכה שלהם בכלכלה בת קיימא מבחינה סביבתית.
טקטיקת 'הצילו את הצמיגים' שלהם, לעומת זאת, היא השלכה לאחור, צעד בכיוון הלא נכון ועלול לפגוע בכל הצדדים ביחסים הכלכליים שלנו. אנחנו צריכים אחד את השני כדי להשיג יציבות כלכלית.
במקום להשיג מקומות עבודה לאמריקאים, אמצעי זה עלול לאבד אותם. 500 עסקים בארה"ב עלולים להיפגע אם ה"תרופה" הזו תצא לפועל. כמו כן, זכור, אותם מפעלי צמיגים בארה"ב שנסגרו לפני תחילת היבוא הסיני מסין.
עלינו לשאול: על מי באמת מגן הפרוטקציוניזם? כשהדברים כל כך גרועים, למה להחמיר אותם?
העיתונאי האמריקאי דני שכטר עורך את Mediachannel.org. הוא דיווח מסין וכותב בנושאים פיננסיים וצדק חברתי. הוא בוגר בית הספר לעבודה של קורנל, בית הספר לכלכלה של לונדון ועמית נימן בעיתונאות באוניברסיטת הרווארד.