הגברת הסקסונית לפני מספר ימים, ביום שני ה-24 בפברואר, אכלה הגברת (או יותר טוב "דאס מידכן", הילדה) "ארוחת צהריים של 40 דקות בפנטגון... עם ראמספלד וסגנו, פול וולפוביץ". היא "גררה צחוק מעורר הערכה כשאמרה שלאחר שגדלה ליד ברלין לפני נפילת החומה, 'יש לה קצת אירופה חדשה'". שמה של הגברת הוא אנגלה מרקל. היא ראש האיחוד הנוצרי-דמוקרטי השמרני בגרמניה ומנהיגת המיעוט בפרלמנט הגרמני. היא נולדה בהמבורג (אז ממערב גרמניה) ב-1954.
"היא הייתה בת כמה חודשים כשהובלה ממקום הולדתה,..., אל הקרקע של הטמפלין הקומוניסטית, שם קיבל אביה, הורסט קסנר, עבודה ככומר לותרני". (רוג'ר כהן, International Herald Tribune, 2-3 ביוני 2001). ההצדקה של קסנר לנסוע למזרח גרמניה הייתה שהוא ואשתו "לא רצו להסתובב בסירי הבשר של מצרים" (שם האוכל הטוב היה לפי התנ"ך), אבל הם הלכו לשם "כנוצרים שעוזרים לנוצרים אחרים. חלקם הולכים לאפריקה. אז למה לא יכולנו ללכת לחלק השני של המדינה שלנו", מוסיפה אשתו של קסנר, הרלינד קסנר, מורה לאנגלית. יש האומרים שקסנר היה "הגדולה האפורה של כנסיית ברנדנבורג". הוא עצמו מספר "כיצד בשנים שלפני בניית החומה תחב בכיסיו את צרורות השטרות, שבהם תמכה בו כנסיית מערב ברלין, והבריח אותם למזרח; פעמים רבות בשבוע, כדי לבנות סמינר כנסייה בטמפלין". (שפיגל כתב, מס' 3, מרץ, 2000, עמ' 21) אנג'לה הצטרפה לתנועת הנוער הקומוניסטית החלוצית והגיעה לדרגת מזכירה לתסיסה ותעמולה. בעניין זה, לאמה של אנג'לה יש דעה משלה: "קשה להסביר את הגישה שלנו במערב. אבל פשוט הילדים נהנו ביחד בקבוצות האלה".
עם זאת, לדברי תלמיד עמית, "אנג'לה כבר באותה תקופה הייתה שייכת לאיחוד הנוצרי-דמוקרטי. המועדון של הלא מנשקים”. היא נישאה למרקל, איש שקט, "לא בגלל שהיא אהבה אותו, אלא בגלל שכולם התחתנו". (שם עמ' 28) היא למדה פיזיקה והתגרשה ממרקל. חברה קרובה מאותה תקופה אומרת, "היא מפצלת גברים לשתי קבוצות. אלה ששיתפו פעולה בקלות בקריירה שלה ואלה שהיא מרגישה שהיא יכולה לנצל". ב-1998 נישאה ליואכים סאואר, פרופסור לכימיה. לבסוף, אנגלה מרקל התחילה את הקריירה ה"אמיתית" שלה. היא הפכה לבת חסותו של הקנצלר הלמוט קוהל, שנהג לקרוא לה "דאס מידכן". כשנשאלה מדוע תפסה את עינו של מר קוהל, ענתה: "הייתי מהמזרח, אישה וצעירה, ייצגתי שלושה מיעוטים בתוך המפלגה".
ואז הגיעה השערורייה הפיננסית של קוהל, קרנות המפלגה הדלוחות וקהל המועמד למקום בולט בהיסטוריה כקנצלר גדול הגיע לתחתית. זה היה ה-9-11 של מרקל! היא הפכה את האסון של קוהל לכלי שיחזק אותה במאמץ העז שלה להגיע לפסגה. היא גינתה את המנטור שלה במאמר ב- Frankfurter Allgemeine Zeitung והיא הייתה בדרכה לפסגה. אבל כדי להצליח באמת היא חייבת לקבל את אישור הקיסר; ארצות הברית. בחודשים הראשונים של 2001 היא מטיילת באמריקה ומשוחחת עם סגן הנשיא דיק צ'ני ומזכיר המדינה קולין פאוול. ב-24 באפריל 2001 אנג'לה מצולמת במשרדו של חבר הקונגרס הנרי הייד, יושבת על כורסת עור יוקרתית עם דגל אמריקה ברקע.
אין ספק, מרקל מאמינה ב"פטריוטיזם גרמני חדש" והיא אומרת, "זה חייב להיות נורמלי לשיר את ההמנון הלאומי, להרגיש גאווה שיש לו דגל", דגל גרמניה כמובן. אז "הטבילה" של אנגלה מרקל במים הקדושים של השילוח האמריקאי יצאה לדרך. דרך ההליך של הטבילה זו הגיעו רוב מנהיגי העולם לאן שהם נמצאים. במהלך הטבילות הללו בוחר הקיסר את נציגיו. לפיכך, מרקל התקדמה בהליך הזה עד כדי כך שהיא "גררה צחוק מעורר הערכה" מרמספלד ושות', תוך כדי ללקק את "ידיהם". כמובן שהיא התאמצה כדי להגיע לנקודה הזו.
כמה ימים לפני ארוחת הצהריים הקלילה עם רמספלד היא כתבה מאמר ב"וושינגטון פוסט", שכותרתו "שרדר לא מדבר בשם כל הגרמנים". הגברת צמאה לדם עיראקי. בני ארצה החלו לקרוא לה "עלמת הברזל". (מה שאומר שהיא נולדה עם "הפרעת תאצ'ר" בגנים שלה).
כמה מחבריה-פוליטיקאים אפילו מפחדים ממנה. (כי הם יודעים שאם הטבילה שלה בארה"ב תלך כמו שצריך, אז היא תוכל להטיל אימה על כל מי שמתחשק לה.) כבר היא מרגישה שהיא חזקה יותר מהלמוט קוהל. עם זאת, "גברת הברזל" הסקסונית עלולה להיות בצרות. העם הגרמני לא רוצה מלחמה. יש אנשים במפלגה שלה שחושבים שהיא משחקת "רולטה רוסית" על ידי ללקק את ה"יד" של ראמספלד. חוץ מזה, הגרמנים חושבים שהיא כבר "חיכלה את הקן של עצמה" בכך שהיא פועלת בניגוד לרצונו של העם הגרמני. עוד נראה.
הגברת האמריקאית פיליס קיסלינג היא אישה אמריקאית. ב-15 בפברואר 2003 היא הייתה בין המפגינים שהפגינו נגד המלחמה בעיראק מול שגרירות ארה"ב באתונה. פיליס קיסלינג, ארכיאולוג, היא אשתו של ג'ון בריידי קיסלינג, בן 45, דיפלומט בכיר המשרת בשגרירות ארה"ב באתונה. ב-24 בפברואר, שלח ג'ון בריידי קיסלינג מכתב לשר החוץ קולין פאוול. הדיפלומט כתב: "עלינו לשאול את עצמנו מדוע לא הצלחנו לשכנע יותר מהעולם שמלחמה עם עיראק היא הכרחית. בשנתיים האחרונות עשינו יותר מדי כדי לטעון בפני שותפינו בעולם שהאינטרסים האמריקאים הצרים ושכירי החרב גוברים על הערכים היקרים של שותפינו בעולם".
זה היה קטע ממכתב ההתפטרות של ג'ון בריידי קיסלינג. הוא היה בשירות החוץ 20 שנה. הוא שירת בשגרירויות ארה"ב מתל אביב עד קזבלנקה ועד ירוואן. ג'ון בריידי קיסלינג הוא מקליפורניה. הוא הגיע ליוון, לראשונה, בשנים 1979-80 כסטודנט לארכיאולוגיה. לג'ון ולפיליס יש בת, לינדה. רוב היוונים (שעבור מלחמת בוש השני בעיראק משמעותה יותר מ-90%) חשים כבוד רב ליושרם ואומץ הלב של בני הזוג קיסלינג. (סביר להשתמש ב-Kieslings במקום ב-John Kiesling). ההשוואה בין פיליס קיסלינג לאנגלה מרקל היא בלתי נמנעת.