זהו הראשון מתוך סדרה של "מכתבים פתוחים" לצעירים (נניח, בני 14 עד 25) של אמריקה. לצעירים שמהווים היום את התקווה של העולם להישרדות. הישרדות העולם? נשמע כמו הגזמה. לא כך, וזו הסיבה:
1. קיימת סבירות משמעותית לטעות מקרית ביחס לנשק גרעיני.
2. ארה"ב זרקה את פרוטוקול קיוטו (הסכם להתחיל להציל את כדור הארץ). בינתיים הקרח עלי אדמות נמס, במיוחד בקרחונים של נפאל.
3. ארה"ב הכריזה שבית הדין בנירנברג אינו חל על פושעים אמריקאים נגד האנושות.
כדי לשנות את זה, הצעירים בארה"ב צריכים לדעת מה קורה בעולם. סדרת ה"אותיות הפתוחות" הללו היא מאמץ, מחלק זה של כדור הארץ, לעזור להם להשיג את הידע הזה.
ב-21 בפברואר 2005 זכה סימור הרש בפרס מגזין ג'ורג' פולק על דיווחיו בניו יורקר על עינויים של עיראקים באבו גרייב. הרש ב-1969, לפני 35 שנים, חשף את הטבח ב-My Lai, כפר בדרום וייטנאם, שבו רצחו החיילים האמריקאים את כל תושביו. על הסיפור הזה הוא קיבל את פרס ג'ורג' פולק הראשון שלו. הנוכחי עבור אבו גרייב הוא החמישי שלו.
סיפור My Lai נחשף על ידי חייל אמריקאי צעיר, בשנות ה-20 המוקדמות לחייו, בשם רונלד רידנהור. סיפור אבו גרייב נחשף על ידי ג'וזף דרבי, חייל אמריקאי נוסף. מקרים אלה מצביעים על כך שצעירים באמריקה יכולים לשנות דברים. כמו כן, השווה את "ערכי המוסר" של שני הצעירים הללו ל"ערכי המוסר (הנוצריים)" של ברברה בוש ובנה ג'ורג' וו., או של רמספלד, מאשקרופט, של קונדוליזה רייס, מוולפוביץ וכו'.
אבל, מי היה ג'ורג' פולק? מדוע הוקם פרס לכבודו?
ג'ורג' וו. פולק נולד ב-1913 בטקסס. לאחר פרל הארבור, הוא לחם כטייס קרב באוקיינוס השקט, הופל פעמיים ולאחר שהייה של שנה בבתי חולים שונים חזר לארה"ב. לאחר המלחמה ככתב CBS הוא סיקר את משפט נירנברג, ב-1946.
בשנת 1947 הגיע פולק ליוון ככתב CBS. בספטמבר של אותה שנה נישא לרע קוקוניס, אישה יוונית. "כשרואים אותו יחד עם ראשו החזק והבלונדיני והיא חיה ברכות ואפלה, הם יצרו זוג מעורר קנאה, איחוד, אפשר לחשוב, מכל מה שהיה הכי אטרקטיבי בגזע הנורדי והים תיכוני", כותב קנת' מתיוס, חבר של בני הזוג, בספרו "זכרונות ממלחמת הרים" (לונגמן, 1972).
חודשים ספורים לאחר נישואיו, ב-7 במאי או ב-8 במאי 1948, נרצח ג'ורג' פולק מירי אקדח בחלק האחורי של ראשו. גופתו נמצאה ב-16 במאי, יום ראשון, צפה בנמל סלוניקי, 50 מטרים מקו המים. כיום, 57 שנים לאחר ההתנקשות, מקובל על כך שפולק נרצח על ידי ממשלת ארה"ב.
[הערה: סלוניקי, או "סלוניקי" ביוונית קלאסית, עיר בצפון יוון, נוסדה בשנת 315 לפני הספירה ונקראה על שם אחותו למחצה של אלכסנדר הגדול (המודל הרצחני של היטלר ו... של הוליווד). בערך בשנת 50 לספירה שלח פאולוס השליח לאחר ביקורו בסלוניקי שני מכתבים ל"תסלוניקים", המצויים כעת בתנ"ך.]
כפי שניתן לצפות, כל אמריקאי צעיר היום ישאל (או צריך לשאול): מדוע ממשלת ארה"ב שדדה את חייו של פולק, אזרח אמריקאי בן 35, כמה ימים לפני שהיה אמור לחזור לארה"ב. מלגה בהרווארד?
התשובה היא שפולק היה קורבן של מדיניות ארה"ב הקבועה (מבחינה היסטורית) של פתרון סכסוכים באמצעות אלימות (מלחמות עקובות מדם) במקום משא ומתן שליו וישר. הדוגמאות האחרונות: אבי בוש תוקף את עיראק בעוד שסדאם למעשה מתחנן בפני בוש לא לתקוף אותו. קלינטון תוקף את יוגוסלביה בעוד מילושביץ' מנסה להימנע משפיכות הדמים. בוש סון תוקף את עיראק בעוד סדאם, פעם נוספת, ניסה לשווא להימנע ממלחמה.
בשנת 1948, שנת הרצח של פולק, ארה"ב הציבה את היסודות לשלב שלאחר מלחמת העולם השנייה של המלחמה הקרה. פולק "היה הקורבן הראשון של המלחמה הקרה", כפי שאמר בזמנו IF סטון, אמריקאי גדול וישר. יוון הייתה תחת כיבוש נאצי מ-1941 עד 1944. בדצמבר 1944 תקפו הבריטים (בסיוע חיל האוויר האמריקני) את צבא ההתנגדות היווני, בעל בריתם נגד הנאצים, כדי למנוע את ניצחון השמאל בבחירות הקרובות. הקמת ממשלה על ידי השמאל היווני. הבריטים אילצו את צבא ההתנגדות להתפרק מנשקם ואז בעזרתם של אנשי הימין היוונים ומשתפי הפעולה היוונים לשעבר של הנאצים הם החלו להוציא להורג ולענה את חברי הרזיסטנס או כל יווני שלא היה "איתנו" ("אנחנו" להיות הבריטים והאמריקאים) בעשרות אלפים.
כצפוי העם לא יכול היה לשאת את הברבריות הזו יותר ובשנת 1946 הם מרדו. המרד המזוין הזה, עם הקומוניסטים כחלוץ, ידוע בעולם כ"מלחמת האזרחים" היוונית של שנות הארבעים. עד 1940 הבריטים (בהיותם שבורים) העבירו את ההנהגה לארה"ב, המעצמה האימפריאלית המתהווה. מנהיג המרד היה מרקוס, קומוניסט.
פולק הגן על ההתערבות האמריקנית ביוון, אך בשידוריו ובכתבותיו ביקר בחריפות את מדיניותה של ארה"ב שכוונתה להשתמש באלימות נגד המרד והייתה חריפה ביותר נגד הממשלה היוונית המושחתת שבשליטת ארה"ב. בהיותו אדם ישר, פולק, כמו מיליוני אמריקאים אחרים, חתר ליישוב שלום של הסכסוך ולסיום שפיכות הדמים. עבור האליטה האמריקאית זו הייתה טעות תמותה מצידו.
למעשה, "העיתונות האמריקנית היא שהדאיגה במיוחד את פקידי ארה"ב". ("American Intervention in Greece, 1943-1949," Lawrence S. Wittner, Columbia U. Press, 1982, p. 156). "בהודעה לדרו פירסון, בעל הטור האמריקאי, התלונן [פולק] על קבלת איומים ש'מישהו עומד להיפגע'" (Matthews, עמ' 185). כדי להגן על עניינו להסדר שלום החליט פולק לפגוש את מרקוס, מנהיג המורדים, בהרים הקרובים לסלוניקי ולראיין אותו. הוא הגיע לסלוניקי ב-7 במאי. כמה שעות לאחר מכן הוא נרצח.
"בספק לגבי התוצאה של כל חקירה של רצח פולק על ידי השלטונות היווניים, אגודת הסופרים בחו"ל (ארה"ב) יזמה אחת משלהם, בראשות הגנרל דונובן. החוקר הראשי שלו, (היה) קולונל ג'יימס קליס מחיל האוויר האמריקאי..." (וויטנר, עמ' 159).
אבל, מי היה האלוף ויליאם ג'יי דונובן, הידוע גם בשם "ביל דונובן הפראי"? "... דונובן היה איש הכוח של הכוח שהוביל להופעתה של אמריקה כמעצמת-על. רבים ממקורביו יראו אותו כאמריקאי הגדול ביותר בתקופתו... הוא הכניס את עקרונות המלחמה המודרנית לוושינגטון, תוך שהוא הגה שיטה רב-כיוונית של ניהול מלחמה בכל רמה של מאמץ אנושי". ("ווילד ביל דונובן הגיבור האחרון", אנתוני קייב בראון, Times Books, 1982, עמ' 11).
במהלך מלחמת העולם השנייה דונובן עמד בראש המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), "האם" של ה-CIA. ובאופן טבעי היה "נוכח ביצירת" ה-CIA. דונובן "ייסד שושלת של מרגלים אמריקאים שעדיין שלטה בקהילת המודיעין והמבצעים המיוחדים האמריקאית עד 1982". (בראון, עמ' 12). לכן, אם נניח שפולק נרצח על ידי ממשלת ארה"ב, אז סביר להניח שה-CIA היה מעורב בחטיבת ה"מבצעים המיוחדים" שלו. אם ה-CIA היה מעורב, סביר להניח שדונובן לפחות ידע מה קרה לפולק. הנחות אלו נתמכות על ידי העובדות הבאות:
– בשנת 1948 קולונל ג'יימס קליס, חוקר דונובן, מבין רשימה של עשרה חשודים, "בוחר" בגריגוריס סטקטופולוס (ראה להלן) כמסייע בהתנקשות בפולק. ב-1978, שלושים שנה מאוחר יותר, קליס הולך לקונסוליה היוונית בניו יורק ומגיש מרצונו תצהיר, בשבועה, שבו הוא קובע שסטקטופולוס היה חף מפשע ושה-CIA היה מעורב בטיוח על הרצח.
– בשנת 1948 התבקש קליס להיפגש עם קארל רנקינג, המטען האמריקאי באתונה, שאמר לו: "אני לא מבין למה אתה שובר את הגב בניסיון לחשוף מי הרג את הכתב הזה". (וויטנר, עמ' 159).
- אחיו בן ה-19 של פולק, וויליאם, היה ביוון במהלך משפט סטקטופולוס ו"שאל את דונובן בבוטות אם לא חשוב להגיע לעובדות. 'למה אתה שואל שאלות כל כך קשות ומסבך את הדברים כל כך?', השיב ראש המודיעין לשעבר בכעס. ״אתה לא מבין שאנחנו באמצע מלחמה? אתה צעיר חכם... אם תמשיך, אתה תהרוס לך את הקריירה'" (וויטנר, עמ' 160).
- באמצע שנות החמישים, מסר ואסוס צימבידארוס, עיתונאי יווני, מתווה של תסריט סרט על רצח פולק לספירוס סקורס, איל הוליווד היווני-אמריקאי ונשיא המאה ה-20-פוקס. דונובן הכיר את סקורס דרך עסקים משפטיים מלפני מלחמת העולם השנייה. שבוע לאחר מכן, פנה צימבידארוס לסקוראס. האחרון, החזיר לו את התסריט ואמר לו: "תשכח מזה. דונובן לא רוצה את זה. אין שום דבר שאני יכול לעשות ואני מצטער על הצרות שנתתי לך". (Kostas Papaioannou, "רצח פוליטי", פונטיקי, 1993, עמ' 10).
– בספר הביוגרפי של בראון בן 981 עמודים על דונובן שמו של "הקורבן הראשון של המלחמה הקרה", ג'ורג' פולק, אינו מופיע באינדקס של הספר! למה?
אז, כדי לטשטש את ההתנקשות בפולק, ארה"ב השתמשה בנציגויות היווניות המקומיות שלה. המוביל ביניהם היה ניקוס מושונדיס, ראש משטרת הביטחון של סלוניקי. כמו כל השוטרים בעולם, הוא היה מומחה בשימוש בעינויים ובאלימות. מושונדיס בחר בשני קומוניסטים של סלוניקי, אדם מוזנידיס וא' וזוואנס, כמבצעים הפיזיים של הרצח. גריגוריס סטקטופולוס (עיתונאי יווני וכתב של "המוניטור המדע הנוצרי" בסלוניקי) נבחר (על ידי קליס) כאביזר.
בגיליונות ה-18 באוקטובר 1948 של ה"ניו יורק הראלד" ושל ה"ניו יורק טיימס" יש ידיעה המאשרת שמוזנידיס מת חודש אחד לפני ההתנקשות בפולק. ואזוואנס היה רחוק עשרות קילומטרים ממקום הרצח בזמן המעשה.
סטקטופולוס עונה ברציפות במשך שישה שבועות על ידי מושונדיס בתוך תחנת משטרה. הוא גם איים שיהרוג את אמו של סטקטופולוס "ברחוב בסלוניקי". לבסוף הוא "הודה" ומושונדיס התחיל לאמן אותו ליומו בבית המשפט. הוא גם אמר לו שעליו לקבל את גורלו מתוך... פטריוטיות! סטקטופולוס ניסה להתאבד פעמיים, בעודו במעצר.
מושונדיס הפך חדר בתחנת המשטרה לתא כלא ושמר את סטקטופולוס שם ללא תקשורת במשך ארבע שנים. סוד חדר תחנת המשטרה נחשף במקרה ומושונדיס נאלץ לשלוח את סטקטופולוס לכלא רגיל כדי לעשות את תקופת החיים שאליו נידון.
סטקטופולוס נשאר בכלא 12 שנים. לבסוף הוא שוחרר באמצעות המאמצים עורך דין ימני בן 78, שלא יכול היה לשאת את העוול שנגרם לסטקטופולוס. כשסטקטופולוס הזכיר בפני עורך הדין שמושונדיס מדבר איתו על פטריוטיות וחובות כלפי המדינה, עורך הדין הימני והלאומני הזקן (אבל אנושי ישר) השיב: "אני מחרבן על מדינה מהסוג הזה!"
סטקטופולוס שוחרר בשנת 1960. במשך 38 השנים הבאות עד מותו הוא, אדם חף מפשע, נאלץ לחיות בין האנשים כאיש שעזר לרצוח את פולק. הוא לא יכול היה לשאת את זה. ב-1977 הוא פנה לבית המשפט העליון ביוון בבקשה לעמוד שוב למשפט כדי שיוכל להוכיח את חפותו. ערעורו נדחה. בשנת 1978 שלח קליס מכתב לבית המשפט העליון והעיד על חפותו של סטקטופולוס. התעלמו מהמכתב. ב-1965 התחתן סטקטופולוס עם תיאודורה זיסימופולוס. לאחר מותו מגישה אלמנתו ערעור נוסף לבית המשפט העליון, בשנת 1999. בית המשפט העליון דוחה את הערעור. בשנת 2002 הגישה האלמנה ערעור פעם נוספת. בית המשפט העליון דוחה את הערעור פעם נוספת.
הדחיות הללו מקבלות כעובדה שפולק נהרג על ידי, Mouzenidis, אדם שמת חודש לפני שהרג את פולק. לחשוב שהיוונים מנסים להמשיך את הטיוח בעצמם זה נאיבי. הטיוח מתבצע כעת על ידי האפיגונות של דונובן. מה שמראה איזו סוג של דמוקרטיה תהיה לעיראקים בעוד עשרות שנים אם בוש סון ינצח בעיראק כפי שעשה טרומן ביוון, בשנות הארבעים.
[הערה: פגשתי את סטקטופולוס פעמיים. עד היום יש לי רושם חי של בן אדם מנומס, עדין ועצוב ביותר.]
במהלך העשורים הבאים מאות (אם לא מיליוני) צעירים אמריקאים יטפסו לאקרופוליס כדי לראות את הפרתנון וכו'. אם בעודם שם למעלה הם ילכו לצד הדרומי של האקרופוליס (הצד שבו נמצא תיאטרון דיוניסוס) הם יראו כתם ירוק כ-3/4 קילומטר מהאקרופוליס. התיקון הזה הוא בית הקברות הראשון של אתונה. בבית הקברות הזה ישנו קבר עם הכתובת: GEORGE W. POLK, LIEUTENANT USN. אני מרגיש שביקורם של הצעירים האמריקאים בקבר הזה יהיה מחווה לפולק ולסטקטופולוס.
לבסוף, אמריקאים צעירים אלה צריכים להבין שלפני חצי מאה עינה מושונדיס בני אדם כ"קבלן משנה" של ממשלת ארה"ב. היום, בוש, רמספלד, וולפוביץ, קונדוליסה רייס וכו', עושים את אותו הדבר, רק שהם קוראים לזה "ביצוע קיצוני". כמו כן, הם צריכים להבין שמתישהו בית הדין של נירנברג צריך להתקיים גם עבור האליטות האמריקאיות. זה תלוי באמריקנים הצעירים האלה שזה יקרה.