זהו פוסט שפורסם מחדש בבלוג מאת מארק אי סמית' שהופיע ב'פובאר אנד גריל'.
קשר: http://fubarandgrill.org/node/1172
אתה חייב להפסיק להצביע - מאת מארק אי סמית'
נראה שהאסטרטגיות האקטיביסטיות הנפוצות ביותר, כמו הפגנות רחוב, הפגנות וכו', רק לעתים נדירות מביאות לשינוי בממשלה. יש רק טקטיקה אחת לא אלימה שהוכחה שהיא עובדת. לאחרונה שאלתי את הנשיא החדש של קבוצת אקטיביסטים מקומית שאסרה עליי לדבר, אם יורשה לי לדבר תחת ההנהגה החדשה. הסברתי שאני תומך בחרם בחירות. התשובה שקיבלתי הייתה:
"אז השאלה שלי היא - איך ההצבעה לא משנה שום דבר? אני יכול לראות בעצם לכתוב במישהו שאתה מאמין בו - אבל לא להצביע זה פשוט לוותר".
החלטתי לענות על השאלה בצורה הכי יסודית שיכולתי. זה מה שכתבתי, שאותו אני מפרסם כאן כשהשם של האדם הוסר:
דרום אפריקה סבלה שנים רבות של אלימות תחת משטר האפרטהייד. אנשים ומדינות רבות ברחבי העולם החרימו את האפרטהייד, אך ממשלת ארה"ב התעקשה לתמוך במשטר האפרטהייד, ואמרה שבעוד ארה"ב סולדת מהאפרטהייד, המשטר הוא הממשלה הלגיטימית של דרום אפריקה. אחר כך קיים משטר האפרטהייד בחירות נוספות. לא יותר מ-7% מתושבי דרום אפריקה הצביעו. פתאום הכל השתנה. ארה"ב או אף אחד אחר לא יכלו עוד לומר שלמשטר האפרטהייד יש את הסכמת הנשלטים. אז החל המשטר לעשות ויתורים. פתאום ה-ANC, שנחשבה בעבר לקבוצת טרור שמנסה להפיל ממשלה לגיטימית, הפכה ללוחמי חופש נגד ממשלה לא לגיטימית. זה עשה את כל ההבדל בעולם, משהו שעוד עשרות שנים של אלימות לא היו יכולים לעשות.
בקובה, כשהלהקה הקטנה, המרופטת והעייפה של פידל קסטרו הייתה בהרים, הדיקטטור בטיסטה ערך בחירות (בהצעת ארה"ב, אגב). רק 10% מהאוכלוסייה הצביעו. כשהבין שאיבד את תמיכתו של 90% מהמדינה, בטיסטה ברח. קסטרו אז, ביודעו שיש לו תמיכה של 90% מהמדינה, המשיך לחולל מהפכה אמיתית.
בהאיטי, כאשר המשטרים בחסות ארה"ב וארה"ב הסירו את המפלגה הפופולרית ביותר מהקלפי, במקומות רבים הצביעו רק 3%. ארה"ב נאלצה להתערב צבאית, לחטוף את אריסטיד ולמנוע סיוע לאחר רעידת האדמה כדי להמשיך לשלוט בהאיטי, אך איש שמכיר את המצב לא חשב שלממשלת האיטי הנתמכת על ידי ארה"ב יש את הסכמת הנשלטים או שהיא לגיטימית.
החרמת בחירות לבדה לא תדיח את האוליגרכיה, אבל זו הדרך הבלתי-אלימה היחידה המוכחת לעשות דה-לגיטימציה לממשלה.
הרבה אנשים כאן מתלוננים על החלטת סיטיזנס יונייטד. חלקם רוצים לתקן את החוקה כי אין ערעור על החלטת בית המשפט העליון (לגזרותיהם יש משקל זהה לזכות המלכים האלוהית), אבל קבלת מספיק מדינות לאשרור היא תהליך ארוך ולא תמיד מוצלח, כפי שאני אני בטוח שאתה נזכר מה-ERA. אבל נניח שהתאגידים הוציאו עשרה עד חמישה עשר מיליארד דולר על בחירות (הם הוציאו לפחות חמישה מיליארד על הקדנציה האחרונה, אז זה לא מופרך) וכמעט אף אחד לא הצביע. אתה חושב שהדירקטוריון שלהם יאפשר להם לעשות את זה שוב?
הנה כמה מהמקרים הנפוצים ביותר שבהם משתמשים פעילי מפלגות כדי לטעון נגד אי הצבעה:
1. לא להצביע זה לא לעשות כלום.
אם אתה עושה משהו לא בסדר, או משהו שהרס עצמי או פוגע באחרים, עצירה עשויה להיות רעיון טוב. אם האצלת כוחך לאנשים שאינך יכול לתת דין וחשבון הביאה להרס הכלכלה שלך, האם אתה באמת רוצה להמשיך לעשות זאת? אם הענקת הסמכות שלך לאנשים שאתה לא יכול לתת דין וחשבון הביאה למלחמות המבוססות על שקרים שהרגו למעלה ממיליון אנשים חפים מפשע, האם אתה באמת רוצה להמשיך לעשות זאת? אם מתן הסכמתך מהנשלטים לאנשים שאינך יכול לתת דין וחשבון הביאה לכך שהממשלה פועלת בשם תאגידים גדולים ובעלי ממון במקום בשם העם, האם אתה באמת רוצה להמשיך לעשות זאת?
2. אם לא נצביע הרעים ינצחו.
כבר הצבענו. מתי הטובים ניצחו? חוץ מזה, לעתים קרובות קשה להבדיל בין הטובים לרעים. נניח שגור ניצח, ואז מת מהתקף לב. אתה חושב שהדמוקרטים שהצביעו עבורו היו שמחים עם ג'ו ליברמן כנשיא? חוץ מזה, גור אכן זכה בהצבעה העממית. בית המשפט העליון עצר את ספירת הקולות והכניס את בוש לתפקיד. אז זה שהחבר'ה הטובים מנצחים לא אומר שהם יכולים להיכנס לתפקיד. קרי גם זכה בהצבעה הפופולרית, אבל לפני שמישהו הספיק לסיים את ספירת הקולות, הוא היה צריך להפר את שתי ההבטחות שלו, שהוא לא ייעתר מוקדם ושהוא ידאג שכל קול ייספר, כדי להחזיר את האיש הרע בחזרה. שוב בתפקיד. החוקה שלנו נכתבה כדי להבטיח שמי שבבעלותם המדינה תמיד ישלוט בה, כך שההצבעה הפופולרית יכולה להישלל על ידי מכללת הבחירות, הקונגרס, בית המשפט העליון, או על ידי המועמד הזוכה שמוותר, ואינה המילה האחרונה. גם אם היו לנו ספירת קולות מדויקת וניתנת לאימות, וכל מי שהצביע, הצביע לבחור טוב, זה לא אומר שהבחור הטוב הזה יוכל להיכנס לתפקיד אלא אם כן המכללה האלקטורלית, הקונגרס ובית המשפט העליון מאפשרים זאת. גם אז, הבחור הטוב עלול לחשוש שמדינת הביטחון עלולה להתנקש בו כפי שהם הרגו את JFK, או להודות או להפסיק להיות בחור טוב כדי לשרוד. לבית המשפט העליון, כמובן, יש את הסמכות החוקתית להתערב בכל תואנה, ועל החלטותיו, לא משנה כמה לא חוקתיות, לא רציונליות, חסרות תקדים, או אפילו מטורפות ממש, לא ניתן לערער, אז יש להן את המילה האחרונה.
3. אם אתה לא מצביע, אתה לא יכול להתלונן.
מה תועלת להתלונן? כשממשלים עוקבים של שני הצדדים אומרים לך שהם לא יאפשרו לדעת הקהל להשפיע על החלטות מדיניות, אתה יכול להתלונן כל מה שאתה רוצה וזה לא יועיל לך. אבל אתה לא צריך להצביע כדי לקבל את הזכות להתלונן. מגילת העצמאות היא רשימה ארוכה של תלונות נגד מלך של קולוניסטים שלא הורשו להצביע. הזכות להתלונן היא אחת מאותן זכויות בלתי ניתנות לביטול שאינן מוענקות על ידי ממשלות או מלכים. אם אתה מקבל יחס לא צודק, יש לך את הזכות להתלונן. הרבה אנשים שהצביעו לאובמה כועסים כעת על המדיניות שלו ומתלוננים בקול רם. לא היה אכפת לו פחות.
4. זוהי אחריותו וחובתו האזרחית של האזרח להצביע.
רק אם הממשלה שמקיימת את הבחירות הבטיחה את זכויות האזרח והאדם שלך. אם זה לא קרה, אם במקום זאת הפך להרס של זכויות האזרח והאדם שלך, "...זו זכותו של העם לשנות או לבטל אותו, ולהקים ממשלה חדשה, תוך הנחת יסודות על עקרונות כאלה ומארגן את סמכויותיו. בצורה כזו, שלדעתם ייראה הכי סביר שישפיע על ביטחונם ואושרם." -הכרזת העצמאות
5. הקול שלך הוא הקול שלך בממשלה.
בצורת ממשל דמוקרטית זה יהיה. בצורת ממשל דמוקרטית, כמו דמוקרטיה ישירה או השתתפותית, אנשים יכולים להצביע על דברים כמו תקציבים, מלחמות ונושאים חשובים אחרים, ולקבל קול בממשלה. בממשלת ה"ייצוגית" שלנו, אנשים יכולים להצביע רק לנציגים שאולי או לא יכולים להקשיב להם או לפעול למען האינטרסים שלהם, ושאינם יכולים לתת דין וחשבון במהלך כהונתם, שזו הפעם היחידה שבה הם מחזיקים בשלטון ונדרשים להם. לייצג את האינטרסים של בוחריהם. לחכות עד שמישהו יהרוג מיליון בני אדם במלחמה המבוססת על שקרים, הרס את הכלכלה ולקחת ממך את זכויות האזרח, ואז לנסות לבחור מישהו אחר, זה הרבה יותר מדי מאוחר כי עד אז לא ניתן לבטל את רוב הנזק הנכדים עדיין ישלמו על זה.
6. זה שהדברים לא הסתדרו כמו שרצינו בפעם הקודמת, והזמן שלפני כן, והזמן שלפני זה, לא אומר שהם לא יסתדרו הפעם.
יש האומרים שאיינשטיין הגדיר אי שפיות כחזרה על אותו ניסוי שוב ושוב וציפייה לתוצאות שונות.
7. אם לא נצביע, מסיבת התה, הטיפוסים של ברייוויק וכל המשוגעים יעשו, והם ינהלו את המדינה.
הם מיעוט, לא יותר מ-10% לכל היותר. מתוך כ-50% מהבוחרים שלנו שמצביעים, פחות מ-10% מצביעים למפלגות שלישיות. משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ניסה להושיב את המועמדים הזוכים לאחר חרם בחירות מוצלח שבו היה רק 3% אחוז הצבעה, אך איש לא חשב שהם לגיטימיים או לקח אותם ברצינות.
8. אין לך את המספרים להוציא חרם בחירות.
יש כבר יותר אנשים שלא מצביעים, שאו לא חושבים שהממשלה שלנו רלוונטית עבורם, לא חושבים שההצבעה שלהם חשובה, או שלא חושבים שמישהו בקלפי יייצג אותם או יוכל, שכן כל אחד מי שייצג את העם יהיה מיעוט קטן ללא ותק בממשלה, מאשר יש דמוקרטים או רפובליקנים רשומים. יש לנו מספרים גדולים יותר מכל אחת מהמפלגות הגדולות, אבל הן לא ויתרו אז למה לנו?
9. אנשים שלא מצביעים הם אדישים.
כשאתה מצביע, אתה נותן את הסכמתך מהנשלטים. על זה מדובר בהצבעה. אם אתה מצביע ביודעין עבור אנשים שאתה לא יכול לתת דין וחשבון, זה אומר שלא באמת אכפת לך מה הם עושים ברגע שהם נכנסים לתפקיד. כל מה שמעניין אותך הוא זכותך להצביע, לא אם אתה באמת תהיה מיוצג או לא אם הממשלה תבטיח את זכויותיך. לפני בחירות 08', כשאובמה כבר הצטרף למקיין בתמיכה בחילוץ שרוב האנשים התנגדו להם, והביע את כוונתו להרחיב את המלחמה באפגניסטן, התחננתי לכל פעיל שלום פרוגרסיבי שהכרתי לא להצביע לחילוץ ולמלחמה. לא היה אכפת להם והם הצביעו לאובמה בכל מקרה. זו אדישות. אבל זה יותר גרוע מזה. לאחר שלמדתי עד כמה הבחירות שלנו מזויפות, התחלתי לשאול פעילי יושרה בבחירות אם הם עדיין יצביעו אם מנגנון ההצבעה היחיד שאושר על ידי פדרלי הוא אסלת הדחה. בערך חצי רק צחקו ואמרו שכמובן שלא. אבל החצי השני התמרמר והאשים אותי בניסיון לקחת מהם את זכות ההצבעה היקרה. כשסיימתי לשאול את כל מי שיכולתי, הרצתי סקר מקוון וקיבלתי את אותן תוצאות. מחצית מכל המצביעים באמת כל כך אדישים שלא אכפת להם אם הקול שלהם יורחק באסלה, כל עוד הם יכולים להצביע. הם באמת לא יודעים את ההבדל בין קול בממשלה, לבין הצבעה לא נספורה או שגויה, בלתי ניתנת לאימות עבור מישהו שהם לא יכולים לתת דין וחשבון. הם מעולם לא טרחו לברר על מה ההצבעה אמורה להיות, ובכל זאת הם חושבים שהם לא אדישים כי הם שייכים למפלגה פוליטית ומצביעים.
10. אם אתה לא מצביע, אתה עוזר למפלגה השנייה.
לא, *אתה* כן. בהצבעה למפלגת אופוזיציה, צד שלישי, עצמאי, או אפילו כתיבה ב'אף אחד מהמעלים, אף אחד, מיקי מאוס, שמך שלך או יומא, אתה נותן את הסכמתך מהנשלטים להיות מנוהלים על ידי מי שמנצח , לא על ידי המועמד שהצבעת עבורו. אם יש 50% אחוז הצבעה, המועמד הזוכה יכול לטעון של-50% מהבוחרים היה מספיק אמון במערכת כדי להסכים למשילותם.
11. אם לא נצביע, הקולות שלנו לעולם לא ייספרו ולא יהיה לנו מינוף.
נכון, אם לא נצביע, הקולות שלנו לעולם לא ייספרו. אבל איך התקווה ש*ייתכן* *לפעמים* ייספרו את הקולות שלנו, מספקת מינוף? לבחירות שזה עתה נערכו בבריטניה הייתה אחוז הצבעה של 32% בלבד. במקום שבו אנשים הצביעו בכלל, מכיוון שממש צריך לספור את הקולות בבריטניה, הם זרקו מועמדים של מפלגות גדולות והצביעו למפלגות שלישיות (מפלגת הכבוד של ג'ורג' גאלווויי לאחד, מפלגת הפיראטים לשנייה) ובאדינבורו, בחור שרץ לבוש בתור פינגווין, שקורא לעצמו פרופסור פונגו, קיבל יותר קולות ממועמדים מובילים במפלגה. http://www.guardian.co.uk/
12. הבחירה היא כדורים או פתקים, אז זה לא פשוט.
המחלקה לביטחון המולדת השתמשה זה עתה בסמכות שהאצלת לממשלה כשהצבעת, כדי לרכוש 450 מיליון כדורים של תחמושת חלולה שאינה ניתנת לשימוש בלחימה על פי חוק ולכן יכולה לשמש רק נגד אזרחי ארה"ב. פתקי ההצבעה שלך אישרו את הכדורים האלה. יש אפשרות שלישית: לא להצביע, לא להילחם, אלא פשוט למנוע את הסכמתנו. יש לכך תוצאה של דה-לגיטימציה לממשלה שאינה מייצגת אותנו והוכחה שאין לה הסכמת הנשלטים. זוהי אופציה חוקית, לא אלימה ויעילה שנקראת אי ציות. אי ציות יכול ללבוש צורות אחרות, כמו אי תשלום מסים או יצירת מערכות חלופיות, אבל אלה לא יכולים לעשות דה-לגיטימציה לממשלה. מכיוון שממשלות שואבות את "סמכויותיהן הצודקות מהסכמת הנשלטים", מניעת הסכמתנו היא הדרך היחידה לעשות דה-לגיטימציה לא אלימה לממשלה שלא מצליחה לייצג אותנו.
13. אנשים מרושעים מוציאים מיליוני דולרים על דיכוי בוחרים כדי למנוע ממיעוטים את ההצבעה, ואנשים נלחמו ומתו למען זכות ההצבעה, אז ההצבעה חייבת להיות בעלת ערך.
אף אחד לא נלחם ומת עבור הצבעה בלתי נספורת. בעוד שתאגידים מוציאים מיליוני דולרים בדחיפה של חוקי זיהוי הבוחר וחוקי דיכוי בוחרים אחרים, הם מוציאים מיליארדים של דולרים למימון מערכות בחירות כדי להוציא את ההצבעה למפלגות הגדולות כדי שיוכלו לתבוע את הסכמתם של הנשלטים עבור הבובות הפוליטיות בבעלותם המלאה. אם הם לא היו רוצים שאנשים יצביעו, הפרופורציות הללו היו מתהפכות והם היו משקיעים יותר בדיכוי ההצבעה מאשר בהוצאת ההצבעה. מאמצי דיכוי הבוחרים נועדו לנסות להטעות את הבורים לחשוב שרק בגלל שמישהו מנסה לקחת מהם את קולו, הקולות הבלתי נספרים, הבלתי ניתנים לאימות, עבור אוליגרכים שלא ייצגו אותם, חייבים להיות בעלי ערך.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו