המוזרות של הרדיו הימני
אז בנסיעה הביתה מכתיבת מחזמר (מי היה מאמין שזה היה מתחיל ככה) השתעממתי עם NPR ועברתי לתחנה הימנית המטורפת. והם דנו, מכל הדברים, על ספרי קומיקס. החששות (בלשון המעטה) היו כדלקמן.
1) הסרט קפטן אמריקה נקרא "הנוקם הראשון" בשווקים באירופה. זו עדות לכך שהוליווד ליברלית ושונאת את אמריקה. העובדה שהם קראו לזה קפטן אמריקה באמריקה לא רלוונטית.
2) ספיידרמן הולך להיות גבר שחור הומו. זה כמובן עורר את זעמו של המארח כי אנשים לבנים הם האנשים היחידים שיכולים להיחשב כסופר. שינוי ספיידרמן נתפס כראיה כסוג של ניסיון שמאלני לעשות משהו - אני לא בטוח מה. לשכתב את היסטוריית הקומיקס?
איזו גברת כן התקשרה ודיווחה שרובוטריקים III, שבאמת ניסיתי לצפות בו, עשה את זה 45 דקות, נרדם פעם אחת, ואז יצא, הוא בעצם על התמיכה שלנו ב-Isreal ומכאן שהוא סרט הוליוודי נהדר. (הערה: הבחירה שלי הייתה בין זה לבין לארי קראון. אולי בחרתי בצורה גרועה, אבל הבחירות שלי לא היו כל כך חמות.)
אז הנה מה שמוזר. מדוע הוליווד היא העסק היחיד שהימין לא מניח שמטרתו להרוויח כסף? מה שנראה שהימין מתגעגע אליו הוא משהו שהם נוטים לקחת כמובן מאליו - הרווח בא לפני אנשים. אני חושב שיש כאן השוואה מעניינת שהימין מבלה שעות ארוכות בה: האוניברסיטה.
הטיעון הקלאסי הוא שמורים שמאלנים מדרבנים ילדים עניים להאמין בכל מיני דברים מטורפים בתוך כיתות עם שמות מוזרים כמו לימודי שחורים ואידאולוגיות פוליטיות כמו תיאוריה קווירית ופוסט מודרניזם. את זה מובילים אנשים כמו דיוויד הוריביץ - דמות שאין לי חשק להרבות עליה בעיקר בגלל שהוא פשוט לא כל כך מעניין.
כעת, למען ההגינות, נראה שיש ראיות לטיעון הזה. אני מתאר לעצמי שרוב האקדמאים לא מצביעים לרפובליקנים, מחוץ לבית הספר לעסקים. זה אותו טיעון שהימין משתמש בו כדי לבקר את מה שכונה בעבר "תקשורת": עיתונאים נוטים להצביע לדמוקרטים.
עם זאת, יש שתי בעיות עיקריות בטיעון זה. 1) דמוקרטים הם לא מה שרוב אנשי השמאל היו מכנים "שמאל". השמאל שאני מכיר, מלא באנשים כמו קאמי, ברטרנד ראסל, ג'ון דיואי, נועם חומסקי, הווארד צין, כריסטופר הדג'ס, ובל נשכח שליוג'ין דבס אין שום דבר במשותף עם המפלגה הדמוקרטית. המפלגה הדמוקרטית היא אגף נוסף של המפלגה היחידה שיש לנו באמריקה שמשרתת את מעמד העסקים. לאחרונה גילינו שיש קיצוניות אפילו יותר מטורפת של המסיבה הזו שנקראת מסיבת התה. אבל אין מקבילה להם בשמאל - אין מפלגה שמזכירה מרחוק הווארד צין.
הבעיה האחרת, שפחות שנוי במחלוקת היא שאמנם מורים או עיתונאים עשויים להישאר במידה מסוימת, אבל הם לא מנהלים את התוכנית. האוניברסיטה עצמה בנויה על מודל תאגידי וכל מי שבילה זמן באוניברסיטה ראה את המבנה הזה וראה את עלייתם של נשיאים יוצאים מהמחלקות העסקיות. אני לא יכול לחשוב על הפעם האחרונה שבה נשיא יצא מתחום כלשהו הקשור למדעי הרוח, אם כי אני בטוח שיש חריגים בולטים ואשמח לשמוע עליהם.
יתרה מכך, וזה הטיעון הגדול ביותר, אם השמאל היה מייצר רדיקלים זורקי פצצות, הרבה סוציאליסטים ליברטריאנים (מונח שהוא למעשה אוקסימורן באמריקה) המאמינים שיש להביס את הקפיטיליזם היו בטלוויזיה. אם רוב האנשים שמנהלים את העולם הולכים לקולג' והמכללה מייצרת רדיקלים שמאלניים, זה היה נובע באופן הגיוני שהאנשים שמנהלים את העולם יהיו שמאלנים. ובכן, הם לא.
עכשיו רק הערה קצרה: שמאל וימין הם מונחים ערכיים ויש כל מיני מקום לוויכוחים לגבי מה גורם למישהו לשמאל או לימין או לאמצע, אבל אני חושב שזה ברור שמערכת אחת של ערכים עסקיים, איך שלא תרצו לקרוא להם הם השולטים העולם. ואני בספק אם האנשים שמנהלים את העולם באמת מבינים אם ספיידרמן הוא הומו או שחור. עם זאת, נראה היה שלמאזינים לתוכנית הזו היה אכפת, מאוד - והם הצביעו.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו