טחון הצנע: עצב ותקווה
סאמוסיומן 12
חנויות סגורות במרכז קרלובסי; אוגוסט 2012
לעתים קרובות אנו משתמשים במילים ברשלנות כדי שיהיה קשה לתפוס את העומק והרוחב של הייאוש, ובעיקר את חוסר הרחמים של האסון ההומניטרי הזה, שמבחינת הכפר הזה, אמבלוס, הולך ומחמיר מחודש לחודש. כל היבט בחייך מושפע, פיזית ורגשית. אם אאלץ לבחור רק מילה אחת כדי לתאר את האווירה בכפר באוגוסט 2012 זה יהיה דיכאון. יש כאן עצב עמוק ומוחשי.
אבל באמבלוס, סאמוס אנחנו לא באמצע המערבולת שמכריעה כל כך הרבה, באתונה בפרט ובערים הגדולות האחרות של סלוניקה ופטראס. כל מבקרי הקיץ האתונאים בכפר מציינים את הנקודה הזו ללא היסוס, ומצביעים לא רק על הגנים שלנו ועל הטבע שלנו (המספק גם מזון ובעיקר דלק לחורף), אלא גם על היחסים החברתיים של עזרה הדדית ואמון שנראה כמו התאדו באתונה. אלו תצפיות חשובות אך אין להגזים בהן. אחרי הכל, כפי שציין לאחרונה שכן, 'העגבניות שלנו לעולם לא יספיקו כדי למלא את המכוניות שלנו בבנזין או לשלם עבור חשבונות החשמל והמיסים החדשים שלנו".
יתרה מכך, בהיותו בפריפריה היוונית במזרח האגאי, על אי שבו עובדים מפוצלים בתיירות או חקלאות בקנה מידה קטן, אין כאן כרגע מעט כדי להרים את תחושת חוסר התקווה והעצב. הרבה לפני המשבר הנוכחי, כפרים הרריים כמו אמבלוס מתו אט אט בכל רחבי סאמוס כתוצאה מהמעגלים האינסופיים של הגירה מונעת עוני, והותירו מאחור אוכלוסייה מבוגרים ופגיעה גדלה. כמובן, אירוניה גדולה כאן, שלעולם לא מוכרת על ידי האליטות הפוליטיות שנחושות להעביר את האשמה למשבר על מהגרים ופליטים 'בלתי חוקיים' היא שבמשך עשרות שנים מואטה משמעותית המוות האיטי של יוון הכפרית על ידי בעלי ניצול גבוה. עבודה של מהגרים. תחילה האלבנים ועכשיו הפליטים. הם אלו שקוטפים את רוב הענבים, הזיתים ומטפלים בחוות על צלע ההר. וכמו מאיה, ידידתנו האלבניה בכפר ההררי השכן, כעת הם סותמים את החורים שהותירה מערכת רווחה שנעלמת במהירות (ולא מספקת לחלוטין). מאיה ובתה הצעירה בתמורה לקומה העליונה של הבית, גינה קטנה ו-200 יורו לחודש מספקים טיפול במשרה מלאה (24/7) לחקלאי מבוגר המתגורר בקומת הקרקע. בקר היום בכל בית חולים ביוון ותראה שחלק ניכר מהטיפול ה"משפחתי" בחולים מתבצע על ידי אנשים בדיוק כמו מאיה. הם צעירים, מתאימים, מסוגלים וחסרי תיעוד, זולים וניתנים לניצול.
הפוטנציאל לשינוי מעורר השראה המבוסס על הצרכים של תושבי האי הוא די עצום כאן. המעמד הפריפריאלי שלנו יכול לעזור במקרה זה, שכן ההזנחה של המרכז פירושה שהאחיזה של אתונה אינה חזקה, וגם זה לא צפוי להשתנות בעתיד הקרוב, שכן כל מה שאתונה יכולה להציע תחת ממשלת הקואליציה התומכת בצנע הוא יותר כאב, יותר קיצוצים ויותר נטישה. שוב ושוב, דיונים ושיחות חושפים תודעה פוליטית רחבה שתופסת רבות מהנושאים היסודיים שיש להתייחס אליהם כאן. אף אחד (לפחות מניסיוני בכפר) לא חולק על הדעה שמה שצריך ביוון הוא מהפכה: שהעשירים והחזקים הם במידה רבה בוגדים, ממזרים וגנבים; שחלק גדול מהמדינה רקוב עד היסוד; שאנחנו האנשים יכולים לעשות הרבה יותר טוב וכן הלאה. יוון מלאה במיליונים שיספרו לכם בפירוט רב על בעיותיה ועל אלו של הקפיטליזם באופן כללי יותר. זה היה החינוך שסיפקה הטרויקה. אלה כעת סוגיות של הסכמה רחבה.
אבל למרות התבונה הפוליטית של הרבים בסאמוס, יש מעט מאוד פעולה פרוגרסיבית בשטח. חבר פלסטיני שהתגורר לאחרונה 10 חודשים באמבלוס וביקר בקיץ הזה חש שהיעדר הפעילות בסאמוס, ההיעדר היחסי של ויכוחים, יוזמות והתנגדות נובע מהעובדה שהאנרגיות של רוב העמים מופנות כעת אך ורק לעבר הישרדות פיזית ונפשית וששאלות רחבות יותר אלו של טרנספורמציה חברתית מעניינות רק את אלה שיודעים מאיפה מגיעים הארוחה הבאה והמשכורת שלהם. יתרה מכך, הוסיף ראג'ה, בהשוואה לחוויה הפלסטינית בגדה המערבית ובפלסטין 48 (ישראל) יוון עדיין נמצאת בתקופת ה'טראומה' המוקדמת של השלמה עם הרס חייהם וחברה. זה ישתנה לדבריו, וההתאמה מחדש לצנע תכלול, כי היא חייבת, פיתוחים אורגניים כדי להבטיח הישרדות. אלה, הוא מאמין, כמו בגדה המערבית יובילו עם הזמן לצורות חדשות מתמשכות של סולידריות ועזרה הדדית קולקטיבית שבה הישרדות כבני אדם תהיה קרש מרכזי של ההתנגדות. (מייקל לאבלט ואני דנים בזה באריכות בכתבה שלנו קולות מהגדה המערבית (סימניות 2011).
מסורות ואידיאולוגיות מאתגרות
אני מודע לכך שחלק גדול מהשמאל במקומות אחרים בעולם נראה מלא הערצה לזרמים הרדיקליים שעוברים בחברה היוונית ודוחקים בציבור שלהם לקבל השראה מההתנגדות היוונית. אולי אם הייתי גר באתונה אולי הייתי חולק חלק מהאופטימיות הזו. אבל לגבי סאמוס והאזורים הכפריים העצומים של יוון אני לא כל כך משוכנע ומרגישה שלעתים קרובות מדי צופים אוהדים של החברה היוונית מבלבלים בין תודעת הצנע והישרדות למשהו גדול ומתקדם יותר. כאשר ההכנסה שלך נחתכת או פשוט מתאדה; כאשר נטל המס משבש את העניים ואת מעמד הפועלים; כאשר אתה רואה על בסיס יומיומי שהעשירים והעשירים נותרים חופשיים לבזוז ללא עונש; כשאתה רואה את חילוץ השחרורים המהולל עבור יוון לא מספקים דבר לאנשים אלא הכל לבנקים……. אין זה מפתיע שמספרים עצומים כאן רואים שהם חיים תחת מערכת חברתית וכלכלית המיועדת רק למעטים.
אבל ככל שהמשבר העמיק, לפחות כאן בסאמוס, ההבנה המעמיקה הזו לא ניזונה לסוג הפעולות הקולקטיביות הדרושות. במקום זאת אנו ממשיכים לראות מעמיק דיכאון וחקירה אינסופית של אסטרטגיות אינדיבידואליסטיות בין אם מדובר בגידול סוגים חדשים של גידולי פירות, או הכנת מרמלדות ומוצרים מלאכותיים אחרים למכירה. בנושאים כמו עמידה בעלויות דלק ומסים, אלה עדיין, למרות היותם בעיות נפוצות מנוהלות על ידי יחידים או בתוך משקי בית. כפי ששיחה לאחרונה עם חבר קרוב באמבלוס המחישה הבעיות הפיננסיות הללו לא רק שולטות במוחך במשך רוב הזמן, אלא הן פוגעות בצורה יוצאת דופן ברווחה. עיניה של מריצה היו מלאות דמעות כשהיא סיפרה לי שהיא אכולה לחלוטין מהחרדות האלה וכל כך פוחדת מהימים הבאים. היא דיברה על כך שאפילו ילדים צעירים בכפר הופכים כעת לדיכאון למרות כל המאמצים של ההורים להגן עליהם מפני זוועות כאלה. למרות שהייתה מודעת לכך שהבעיות שעומדות בפניה היו משותפות לרוב כאן, היא הרגישה מבודדת נואשות באומללותה.
כשחקרו את זה עוד יותר עם שכנתנו אנג'לה ובנה כריס, שביקרו בכפר מאתונה, הם היו נוטים בדעותיהם שמעט ישתנה בעתיד הקרוב בטענה שתושבי הכפר, כמו יוונים רבים היו הרבה יותר מדי אינדיבידואליסטים. מונעים רק על ידי אינטרס אישי צר. כריס תיאר כיצד כצעיר שגדל באמבלוס הוא היה מתוסכל כל הזמן מגישות כאלה. הוא דיבר על איך הוא יכול לגייס תמיכה מועטה או ללא תמיכה במגוון יוזמות שלדעתו ישפרו את החיים של הצעירים כאן. כל מה שהוא קיבל הוא אמר היו הערות שליליות על כך שהם לא יביאו הרבה תועלת ישירה לעצמם אז למה לטרוח.
אף על פי כן, הוא הודה כי ככל שהמשבר נמשך, אינדיבידואליזם כזה עלול להישחק לאט ככל שהתברר יותר ויותר כי משקי בית ומשפחות בודדים לא יוכלו לספק את צרכיהם בעצמם. והוא הוסיף, הוא חשב שהעצב המוחשי של הכפר הוא סימפטום להבנה ההולכת וגוברת שהוחמרה בכך שלא ידע לשנות את המצב ולציניות מושרשת עמוקה שאנשים מעולם לא פעלו בחוסר אנוכיות. כלומר, אם עשית משהו, זה היה בעיקר מונע ממה שאתה עצמך / והמשפחה היית מרוויח לעצמך. אף על פי כן, כריס אכן הודה שהקמת קבוצת כבאים מתנדבים פעילה בכפר בה היו מעורבים כ-20 צעירים בכפר אכן מעידה על יוזמה קולקטיבית חיובית עם פוטנציאל רב להצביע על דרכים חדשות לעשות דברים.
עיוותים ודינמיקה
העובדה היא שאנו חיים בתקופות של שינויים וסערה. זה מתמשך וכל שיפוט והערכות יהיו מותנים בהכרח. לדוגמה, זה נכתב באוגוסט שהוא החודש שבו אנשים לוקחים כאן חגים וכאשר בעלי הכרמים עסוקים בקצירת יבוליהם ובהכנת יין. אמבלוס אופייני לכפרים ועיירות רבות באי, כאשר אוכלוסייתו כמעט הוכפלה באוגוסט כתוצאה ממבקרים משפחתיים. התור הזה מוביל לעלייה בפעילויות חברתיות ובאמבלוס יתקיימו לפחות 3 ריקודים/קונצרטים כל הלילה במהלך אוגוסט. מורל הכפר ללא ספק מתחזק על ידי נוכחות אורחי הקיץ ומפגשים משפחתיים.
יחד עם זאת יש תחושה גדולה שאוגוסט הספציפי הזה הוא כמו לחיות כמה שבועות של הפוגה מודעים לכך שענני סערה של צנע חדש מחכים בסתיו. במדינה שבה לרבים כל כך אין כלום, גלי הקיצוצים הבאים בפנסיות ובמשכורות והטלת מסים חדשים, גורמים לכך שסביר להניח שששת החודשים הקרובים עומדים להיות נפיצים ומי יודע אילו שינויים יבואו בעקבותיו. .
למרות שיש הרבה מה למחוא כפיים על 16 השביתות הכלליות שהתרחשו במהלך השנתיים האחרונות ואינספור פעולות התנגדות אחרות בכל רחבי הארץ, עלינו להיזהר מאוד לא להגזים במשמעותן או לחשוב על כך שאיזושהי להט מהפכני תוסס כאן. לא ניתן להתעלם מהאנוכיות והאינדיבידואליזם שאליהם מתייחסים כריס ואמו, ויש לה שורשים היסטוריים ארוכים ועמוקים הקשורים לקליינטיזם. יתרה מכך, המשבר מזין תכונה משותפת נוספת, זו של רחמים עצמיים יווניים. תשמעו שוב ושוב כיצד ההיסטוריה היוונית המודרנית אינה אלא טרגדיה. שלמרות היותו עם 'מיוחד' - דעה ממש מדכאת אך רווחת - בגלל היותה של יוון ערש הציוויליזציה [המערבית], המדינה ואנשיה מושמצים ומבודדים כעת. אני מקשיב בלב שוקע לאנשים שחשבתי שהם יודעים טוב יותר, איך אף אחד באירופה לא סבל כמו היוונים. בבסיס זה עומדת תחושה עמוקה של לאומנות, על גבול יהירות המאופיינת בהערות כמו שיש לנו את הפירות הטובים ביותר, היין הטוב ביותר, שמן הזית הטוב ביותר, פירות הים הטובים ביותר וכן הלאה בעולם! ולא פחות מכך, אף אחד לא אוהב חופש יותר מהיוונים וזו הסיבה שהיחסים בין המדינה לאוכלוסיה כה עמוסים.
אלה התחושות שמפלגת שחר הזהב הפשיסטית פונה אליהן בהצלחה מסוימת. אבל אפילו בקרב אלה שלעולם לא יתמכו ב"שחר הזהב" דעות כאלה מזינות תחושות של השלמה, מות קדושים ובידוד. כעת יש צורך נואש בסיפור נוסף שיספר את האופן שבו האליטות הפוליטיות היווניות תמרנו במשך דורות את ההיסטוריה העתיקה המפוארת של יוון כאמצעי לשליטה ואינדוקטרינציה חברתית. העבר המהולל הזה עם כל המטען של ה'מיוחדות' והעליונות היוונית שלו מתפרסם באופן פעיל במערכת החינוך הממלכתית. זה כאילו מתבקשים מהילדים לפצות על הכאוס והעיוותים של יוון המודרנית על ידי עברה העתיק ומורשתה, ומכאן לנחם את רוב האוכלוסייה שלמרות תנאיהם הירודים והמתדרדרים צריכה להתגאות להיות יוונית ולהרגיש אישית מועשר בידיעה שהם קשורים ישירות לאפלטון וסוקרטס ולשאר הכוכבים הארכאיים שלו. התהליכים והאידיאולוגיות הללו הם בהכרח ריאקציוניים. זה אומר למשל שלצעירים רבים ביוון יש מושג מועט או בכלל לא על ההתנגדות ההרואית לפלישה ולכיבוש הנאצים של מלחמת העולם השנייה ולתנועות העממיות בהרים שראו נשים זוכות להצבעה בפעם הראשונה ומעלה. כולם יצרו מערכת חברתית ורווחה שאפשרה לרבים לשרוד את אחד העיסוקים המרושעים והאלימים ביותר של אותה מלחמה. ללאומיות צרה היו גם השפעות מעוותות על פני הפוליטיקה היוונית, למשל, עם מפלגה קומוניסטית (KKE) שכל כך בטוחה בצדקתה שהיא לא יכולה ללמוד מאיש. לעתים קרובות יש חוסר ידע מפתיע של זרמים מתקדמים ומהפכניים מעבר ליוון, ששוב מגיע כאשר אתה חושב שאתה 'מיוחד' ויכול ללמוד מעט מאחרים.
Need For Vision
יותר ברור לי מהחיים כאן, שכעס וגועל פשוט לא מספיקים. כמובן שחשוב להיות ברור לגבי מה אנחנו נגד אבל בהקשר הנוכחי הזה של פחד ועצב אנחנו צריכים נואשות שתהיה לנו גם תקווה. למרות כל הרדיקליות וההתנגדות המהוללת של יוון, יש כל כך מעט דיונים על מה אנחנו רוצים, על מה אנחנו חולמים ועל מה שווה להילחם. אנו זקוקים נואשות לכמה חזונות משכנעים של דרך חדשה לחלוטין לארגן את החברה, כזו שאינה מסתמכת על צמיחה בלתי מוסמכת לכלכלה בריאה ושאינה מציגה 'עבודות' כגורם המפתח כדי לקבוע אם יש לך רמת חיים סבירה. כל התנאים המוקדמים נמצאים כאן כדי שחזון כזה יופיע עם קריסת המערכות הישנות.
מעולם לא הרגשתי דחיפות כזו לספק דוגמאות מוחשיות בין אם מתנועות חסרי הקרקע בברזיל, הישגי הבריאות של הקובנים, המפעלים ללא בוסים בארגנטינה, היוזמות השונות של ראשי הכפר הרדיקליים של ספרד, בנקי הזרעים. של הנשים בהודו, המאבקים נגד הפרטת החשמל בדרום אפריקה, איגודי אשראי, שיתופי דיור ועוד ועוד. אנחנו בשום אופן לא מובסים. לאנשים כאן, כמו בכל מקום אחר, יש כישרונות ויכולת אדירים ואנחנו יודעים שיכולנו להשיג כל כך הרבה ביחד. אבל כדי שתהיה פעולה אנחנו צריכים את ה'מזון' שמעורר השראה וממריץ: שמבטיח צדק וביטחון; שהוא בהשראת הדדיות, כבוד וצחוק ואשר מונע על ידי אנושיות ולא על ידי רווח. אלא אם כן נדע ונתלהב ומונעים ממה שיכול להיות, לעולם לא נראה את סוגי הפעולות שיביאו סוף לעינוי הזה. זהו אחד האתגרים העומדים בפנינו כיום לצד תכנית חינוכית המתמודדת באופן פעיל עם לאומיות צרה אך עמוקה ורווחת.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו