המאבק המאובדי על כוח המדינה הוא נגד הדיקטטורה של מעמדות מנצלי המיעוטים. להנהגה הריאקציונרית יש קשרים עמוקים עם כוחות הגמוניים הודיים וצבא קבע המורכב מהצבא המלכותי לשעבר. יש לה גם שליטה פוליטית רבת עוצמה על מערכת המשפט. כך היא שומרת על דיקטטורה של הפרולטריון המדוכא. המאובדי שואפים לרסק את המדינה הזו לחלוטין ולהקים סוג חדש של דיקטטורה פרולטרית על מעמדות מנצלי המיעוטים תוך בניית בסיס כלכלי שיחליף את ההקשר הסמי-פיאודלי והחצי-קולוניאלי הקיים. יתרה מכך, והכי חשוב, מתכוונים המעובאדי להבטיח השתתפות רציפה ופעילה של ההמונים בענייני המדינה ובכך להימנע מהידרדרות לקפיטליזם בירוקרטי טוטליטרי, כפי שהיה גורלן של מדינות פרולטריות קודמות. יישום זה של דמוקרטיה המערב המונים שונים של הפרולטריון הוא חדשני, שכן פרולטריון זה מקיים בו-זמנית דיקטטורה על מעמדות מנצלי המיעוטים. אמיתותה של ההשערה הקומוניסטית תתממש, תיראה שהיא נכונה, ברגע שהמהפכה הזו תושלם והמדינה כבר לא קיימת, לאחר שקמלה בתהליך המהפכני.
המאובדי מפעילים תהליך מסוג חדש, שתוצאתו היא מימוש של הקומוניזם שיהיה חדשני, מכיוון שההשערה שלו לא הגיעה עד כה לרמת התפתחות כזו - זהו הקומוניזם של המאה ה-21. ישנם שורשים היסטוריים של התפתחות זו, התחלות להימשך עד להשלמה בקמילת המדינה. אלה הם הדיקטטורה הפרולטרית בקומונה של פריז (שנמשכת רק 72 יום), פיתוח הדיקטטורה של הפרולטריון של לנין בצורה של מערכת סובייטית במשך שבע שנים לאחר המהפכה הסוציאליסטית של אוקטובר, וה-GPCR שבוצע מ-1966 עד 1976 בהנהגה של מאו. ישנם מרכיבים מרכזיים משלושת אלו שהמאובדי שואפים לחזור עליהם ולהמשיך בהתפתחותם. כל אחד מהם היה התגלמותה של מדינת מעבר בעקבות ניפוצה של דיקטטורה בורגנית ותהליך לא הושלם המבוסס על אקסיומטיקה מרכזית.
המאובדי מובילים קדימה את האקסיומטיה: תקופה הדרושה למהפכה חברתית מתמשכת ולאופן הייצור כולו, שבסופה לא יהיה צורך בדיקטטורה הפרולטרית, שנכפתה בקיום מדינת מעבר בראשות מפלגת חלוץ. כמובן שזה עומד בסתירה ישירה לאנרכיזם מלכתחילה, ובקמילת מדינת המעבר נמצאת גם הסתירה הישירה של הדוגמטו-רוויזיוניזם המוביל לקפיטליזם הביורוקרטי הטוטליטרי שהתרחש ברוסיה ובסין. ביישומו הייחודי של "ריכוזיות דמוקרטית" בסתירה האחרונה, המאובאדי חזו בקומוניזם של המאה ה-21. נכון לעכשיו, המאובדי לא ניפצו את המדינה והדיקטטורה המעברית על מעמדות נצלנים רחוקה מלהיות מותקנת. מה שניתן לראות מהריכוזיות הדמוקרטית שפועלת במקביל לדיקטטורה של הפרולטריון למניעת דוגמטו-רוויזיוניזם ניכר בפעולות ובתוכנית הנוכחית שלהם.
המאובדי פועלים בעידן חדש ובתנאים הקונקרטיים של נפאל. התוכנית שלהם היא לקיים שלב ראשון של מהפכה דמוקרטית בורגנית, דיקטטורה דמוקרטית משותפת של מעמדות מדוכאים שונים, לאומים, אזורים, מגדר וקהילות תחת הנהגתו של הפרולטריון. ביטוי מוקדם היה 'מועצת העם המהפכנית המאוחדת' (URPC), מעצמה מדינתית מרכזית עוברית לתיאום ולהנחות את כוח העם המקומי, שהיא חזית מאוחדת מהפכנית רחבה של מעמדות, לאומים, אזורים, נשים ואחרים תחת הנהגת ה-CPN (מאואיסטית). מדי יום בחדשות איננו שומעים דבר מלבד זעקות הריאקציונרים על כך שהמאובדי עומדים להקים דיקטטורה, שבאמצעותה הם מתכוונים ליצור פחד מכך כקומוניזם דוגמטי-רוויזיוניסטי של העבר. כאילו הם לא דיקטטורים פרלמנטריים קפיטליסטים בעצמם. הריכוזיות הדמוקרטית של המאובדי היא סתירה ישירה של תעמולה זו. זה מה שהם רוצים להתקין בגיבוש החוקה החדשה.
הזעקה הריאקציונרית של "דיקטטורה!" אולי טיפשי, אבל טיפשי באותה מידה הוא לחשוב שהמאובדי הם רוויזיוניסטים מסוג כלשהו שהם קומוניסטים הממלאים את התפקיד של אחת ממספר מפלגות מתחרות במה שעתיד להיות דמוקרטיה פלורליסטית מתמשכת, הכוללת את המעמדות הנוכחיים שהיו ב כוח לדורות קודמים. המטרה שלהם היא שכל זה יסתיים, כולל כל מעצמת מדינה שהם עשויים להיות מפלגת החלוץ שלה. ריכוזיות דמוקרטית היא אמצעי למטרה זו ואינה כרוכה בהשתתפות של מה שהם מזהים כמעמדות מנצלים. מדינת המעבר שנחזתה היא למעשה דיקטטורה על מעמדות מנצלים שתהיה כרוכה בו זמנית בתהליך של שליטה, פיקוח והתערבות של ההמונים על המדינה על פי עקרון המהפכה המתמשכת. המפלגה הקומוניסטית מאובאדי אמורה לקיים יחסים דיאלקטיים של תחרות פוליטית דמוקרטית בשירות העם. כל מי שתהליך זה יחרוג מהגבולות שנקבעו באופן חוקי על ידי המדינה הדמוקרטית יהיה נתון לדיקטטורה דמוקרטית כולל מר פרצ'אנדה או ד"ר בהטראי.
אולם לפני שמשהו מכל זה יכול להתרחש, הוא ניפוץ המדינה הריאקציונרית עם נטרול מנהיגיה, צבא קבע ומערכת המשפט שלה. כיצד שמרה המדינה הריאקציונרית על הדיקטטורה שלה על הפרולטריון, ואיך שוב יכפה אותה הפרולטריון דיקטטורה על מעמדות המנצלים? דיקטטורה בכל מקרה היא האמצעי לחיסול מעמדות האויב באמצעות שימוש בכוח ודיכוי, המתבצע בעיקר באמצעות כוח מזוין, כליאה וסמכות אחרת. זה אקסיומטי במהפכה שיש את חיסול הצבא הקבוע הריאקציוני ובמקומו הקמת העם החמוש. המאובדי נוהגים באופן מפורש בעקבות הכתבה של מאו בתכנון הקמת צבא העם של המאה ה-21 על ידי פיתוח המונים חמושים מודעים כדי שילמדו להשתמש בזכותם למרוד. אנחנו ממש עכשיו בצומת של נטרול המעובאדי את הצבא הלאומי של נפאל. בכך יגיע קץ הכוח הריאקציוני על העם והשפעתו על הרשות השופטת.
אם המאובדי ירסקו את המדינה, כתיבת החוקה החדשה עם הנהגת המעובדי תעסוק בארגון תחרות פוליטית בגבולות החוקתיים של מדינה דמוקרטית אנטי-פיאודלית ואנטי-אימפריאליסטית. זו תהיה הקמת דיקטטורה של הפרולטריון על מעמדות המדכאים ודיקטטורה על כל נטייה דוגמטית-רוויזיוניסטית במפלגה עצמה. זו תהיה חוקה של מדינה שעתידה לקמול. וגם זה יהיה סופו של המעובדי. עם חוקה מסדירה כזו ועם הפרולטריון בשלטון יכולה להיות השתלטות על אמצעי הייצור בשם החברה. העסק של רפורמת קרקעות, פיתוח כלכלי למען העם ועוד אלף מטרות של פוליטיקה אמנציפטורית עשויים לקוות להימשך. אנו עשויים לקוות לראות קומוניזם אמיתי קיים בתקופתנו.
מרקס: "בין החברה הקפיטליסטית לקומוניסטית מסתתרת תקופת ההפיכה המהפכנית של האחד לשני. מקבילה לכך היא גם תקופת מעבר פוליטית שבה המדינה אינה יכולה להיות אלא הדיקטטורה המהפכנית של הפרולטריון".
אנגלס: "המעשה הראשון שבזכותו המדינה באמת מהווה את עצמה כמייצגת החברה כולה - ההשתלטות על אמצעי הייצור בשם החברה - זהו, בו בזמן, המעשה העצמאי האחרון שלה. מדינה."
לנין: "ברוסיה... המכונה הבירוקרטית נופצה לחלוטין, הושחתה עד היסוד; השופטים הוותיקים כולם נשלחו לארוז, הפרלמנט הבורגני פוזר - וניתן ייצוג נגיש הרבה יותר לפועלים ולאיכרים; הסובייטים החליפו את הביורוקרטים, והסובייטים שלהם הוסמכו לבחור את השופטים. עובדה זו לבדה מספיקה לכל המעמדות המדוכאים כדי להכיר בכך שהכוח הסובייטי, כלומר הצורה הנוכחית של הדיקטטורה של הפרולטריון, גדול פי מיליון. דמוקרטית מהרפובליקה הבורגנית הדמוקרטית ביותר".
מאו: "דיקטטורה לא חלה בשורות העם. העם לא יכול להפעיל דיקטטורה על עצמו, וגם חלק אחד בעם חייב לדכא אחר. פורעי חוק בעם ייענשו על פי חוק, אבל זה שונה ב עקרון מהפעלת דיקטטורה לדיכוי אויבי העם. מה שחל בעם הוא ריכוזיות דמוקרטית".
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו