זה משהו שכתבתי לפני כמה שנים, אבל עדכנתי אותו אתמול, עכשיו כשבחירות 2008 הן בעבר ולא בעתיד.
יחסי מין פוליטיים בהסכמה
האם אי פעם הרגשה שהממשלה שלך דופקת אותך? מבחינה משפטית, כמובן, זה משהו שאסור לעשות אלא אם כן אתה נותן את הסכמתך. ללא הסכמתך זה לא מערכת יחסים בהסכמה והופך לאונס. אז השאלה שלי היא האם נתת את הסכמתך או לא?
"כמובן שלא", אומרים לי חבריי בכעס. "מדוע שנסכים לכך שהעבודות שלנו יועברו למיקור חוץ, הבתים שלנו ייתפסו, עתיד ילדינו מושכן כדי לשלם עבור מלחמות המבוססות על שקרים, ולאפשר לתאגידים גדולים להרעיל את המזון והמים שלנו?"
"אני לא יודע למה הייתם מסכימים לדברים כאלה," אני אומר להם, "אבל אני לא כל כך מודאג מההיגיון שלכם - אני רק רוצה לדעת אם הסכמתם או לא נתתם".
"לא!" הם עונים בכעס. "לא הסכמנו!"
ואני שומע את ההדים שלהם בכל מקום שאני הולך.
"לא הסכמנו!" צועקים פעילי השלום.
"לא הסכמנו!" לצעוק את ה-9/11 Truthers.
"לא הסכמנו!" צועקים את המצומצמים והעצורים, צעירים ומבוגרים.
אני שומע אותם, אבל אני לא בטוח שאני קונה את זה. אם הם לא הסכימו, איך יכלו דברים כאלה לקרות? מה אם הם באמת היו מסכימים אבל עכשיו מתביישים בזה ומנסים להעמיד ממשלה תמימה לחלוטין לאונס?
עכשיו אני לא מדבר על הסכמה משתמעת, אני מדבר על הסכמה מתקנת. לא רק הכישלון להתנגד או להגיד לא, אלא הפעולה של להגיד, "כן! אני רוצה את זה! תדפוק אותי! קח אותי על כל מה שיש לי! אני שלך!"
אתה מבין, הממשלה שלנו אולי תוקפנית בחו"ל, אבל כאן בבית היא לא אנס. זה תמיד שואל אותך בצורה ברורה ומנומסת אם אתה רוצה להיות דפוק. והתהליך בו הוא שואל נקרא שיטת הבחירות. כל ארבע שנים הממשלה שלנו שואלת אותנו אם אנחנו רוצים להידפק, וכל ארבע שנים אנחנו אומרים כן. היא אפילו מתקיימת מדי שנתיים בחירות מחוץ לשנה, וברוב המקומות מתבקשים האזרחים לתת את הסכמתם, לפחות להידפק על ידי השלטון המקומי והממלכתי, מדי שנה או כמה פעמים בשנה.
"אבל לא אמרנו כן," אנשים אומרים לי. "הצבענו לא!"
אה, אבל יש לנו ספירת קולות סודית במדינה הזו, אז איך אתה יכול להוכיח שאמרת לא? כאשר הקולות נספרים בסתר, זה אותו דבר כמו כאשר קיום יחסי מין בדלתיים סגורות. זו המילה שלך נגד שלהם והם אומרים שאמרת כן.
"לא", הם אומרים לי, "מקרה שכל העניין נתפס בקלטת ואנחנו יכולים להוכיח שאמרנו לא". ודאי, יש תקליטורים עם קלטות הסקר, ספרי הפנקס והקלפיות בפועל, המוכיחים שהאזרחים לא הסכימו. אבל אבוי, תקופת ההתיישנות נגמרה ומאוחר מדי להגיש כתב אישום עכשיו. "למה לא הבאת את הראיות האלה בזמנו?" אני שואל.
"כי זה נמנע מאיתנו", הם מייללים. "הממשלה לא הייתה נותנת לנו את ההוכחה עד שבילינו שנים בבית המשפט כדי לאלץ אותם לשחרר את הרישומים".
"אתה אומר לי", אני אומר, "ששתת איתם כמה משקאות, עלית לחדר שלהם, הם שאלו אותך בנימוס אם אתה רוצה להתבאס, ואמרת לא, ברור וברור, אבל שהם אנס אותך בכל מקרה, ושכאשר ניסית להשיג את הקלטות כדי להוכיח זאת, הם לא יתנו לך אותן עד שיהיה מאוחר מדי בשבילך להגיש כתב אישום?"
"אה", הם מגיבים, "חשבנו שכל עוד יש תיעוד שניתן לאימות של מה שקרה, זה יהיה בטוח לחלוטין".
אם לא הייתי רואה את הראיות במו עיניי, אני לא חושב שהייתי מאמין שהיה אונס כלשהו. אנשים מטומטמים מתפתים כל כך בקלות שבדרך כלל אין צורך לאנוס אותם. אבל ראיתי את הראיות והן אכן נאנסו.*
בשנת 2000 האנשים אמרו בבירור לא, אבל בית המשפט העליון לא ראה שהראיות (ספירת הקולות, הטיהורים הבלתי חוקיים של הבוחרים, דיכוי הבוחרים והקלפיות ומכונות ההצבעה המזויפות) קבילות, ולכן הוצב נשיא שלא נבחר בניגוד לרצונו המפורש של העם. זה אונס. אבל עד שהממשלה פרסמה את הראיות, היה מאוחר מדי לעשות משהו בנידון.
ב-2004 האנשים שוב אמרו בבירור שלא, אבל הפעם הממשלה הפכה כל כך מיומנת במניעת הראיות עד שלא הייתה צורך בהתערבות של בית המשפט העליון. שוב נסתרה הראיות והנשיא הבלתי נבחר הוצב לכהונה שנייה. ושוב עד שהאנשים הצליחו להוכיח שהם נאנסו, נגמרה תקופת ההתיישנות ולא ניתן היה לתקן את הנזק.
בבחירות 2008 לא היה צורך להתערב בבחירות. מכיוון שלשני המועמדים היחידים עם סיכוי כלשהו לזכות היו רישומי הצבעה וסדר יום כמעט זהים, אנשים יכלו להצביע איך שהם רוצים והתוצאה תהיה זהה. אז שוב הממשלה שאלה אותך בנימוס אם אתה רוצה להתבאס, ושוב הלכתם איתם, שתיתם כמה משקאות ביחד, ואז נכנסתם לתא ההצבעה שלהם ואמרתם לא. ושוב אתה טוען שנאנסת ושלא הבנת את זה עד שהיה מאוחר מדי לעשות משהו בנידון.
ובכל זאת אנשים עדיין מתעללים בי כשאני מציע שהם לא ילכו הפעם לבחירות.
"אם לא נצביע, לא נוכל להתלונן", הם אומרים.
מה תועלת להתלונן?
"אם לא נצביע, הרעים ינצחו", הם אומרים לי.
האם הטובים מנצחים כשהם מצביעים?
"זו החובה והאחריות האזרחית שלנו להצביע", הם טוענים.
בבחירות מזויפות עם ספירת קולות חשאית עבור מועמדים שלא יכולים לתת דין וחשבון? תן לי הפסקה!
"הפעם זה אולי יהיה אחרת", הם אומרים.
בֶּאֱמֶת? האם קיבלנו חוקה חדשה שהבטיחה לנו את הזכות לספירה וספירה מדויקת של הקולות שלנו? האם ביטלנו את מכללת הבחירות? האם תיקנו את החוקה כדי לומר כי יש לספור את כל הקולות לפני השבעת המועמדים לתפקיד וכי בית המשפט העליון אינו יכול לשלול את זכותו של איש לספירת קולו? האם הוצאנו מחוץ לחוק את הסורקים האופטיים, מכונות ההצבעה האלקטרוניות והטבולטורים המרכזיים כפי שעשה בית המשפט העליון של גרמניה מכיוון שהם מסתירים תהליכי בחירות מהציבור ולכן אינם עולים בקנה אחד עם הדמוקרטיה? האם הקמנו בחירות במימון ציבורי וגישה שווה לקלפי כדי שלמועמדים של צד שלישי יהיה מגרש שווה? האם הרווחנו ייצוג יחסי? מה שונה הפעם?
ובכן, בפעם הראשונה שמישהו אומר לי שהם נאנסו, אני נוטה לתת להם את הספק. אבל אני אשאל איך זה קרה ואם נראה לי שהם עסקו בהתנהגות מסוכנת, אציע להם להיות זהירים יותר בעתיד.
בפעם השנייה שמישהו אומר לי שהם נאנסו, והם מסבירים שזה קרה בדיוק באותו אופן כי הם התעלמו מהעצות שלי, אני מתחיל להרגיש שהם אשמים לפחות חלקית בעצמם.
אבל כשזה קורה בפעם השלישית, אין לי יותר סימפטיה. אלא אם כן נהנית מזה בשתי הפעמים הראשונות, לא היית נותן לזה לקרות בפעם השלישית. זה לא אונס - זה יחסי מין פוליטיים בהסכמה, אז אל תבוא לבכות אליי.
--------
ההוכחות:
עד לפשע: ביקורת אזרחית על בחירות אמריקאיות מאת ריצ'רד הייז פיליפס (כריכה קשה עם CD ROM, Canterbury Press, מרץ 2008)
כיצד ה-GOP גנב את בחירות 2004 של אמריקה והאיים את 2008 מאת בוב פיטראקיס והארווי וסרמן (כריכה רכה - 21 בספטמבר, 2005)
מה קרה באוהיו: תיעוד דוקומנטרי של גניבה והונאה בבחירות 2004 מאת בוב פיטראקיס, סטיב רוזנפלד והארווי וסרמן
האם ג'ורג' בוש גנב את הבחירות של אמריקה ב-2004? מאת בוב פיטראקיס, סטיב רוזנפלד והארווי וסרמן (כריכה רכה - 30 במאי 2005)
האם הבחירות לנשיאות 2004 נגנבו?: סקרי יציאה, הונאה בבחירות והספירה הרשמית מאת סטיב פרימן וג'ואל בלייפוס (כריכה רכה - 19 ביוני 2006)
נפרץ! גניבת בחירות בהייטק באמריקה - 11 מומחים חושפים את האמת מאת אבי ולדמן דלוזייר וויקי קארפ (כריכה רכה - 5 בספטמבר, 2006)
עוול עליון: איך בית המשפט העליון חטף את בחירות 2000 מאת אלן מ. דרשוביץ (כריכה קשה – 2001)
בחירות פגומות: דיון בבוש ו' גור, בית המשפט העליון והדמוקרטיה האמריקאית מאת רונלד דוורקין (כריכה קשה - ספטמבר 2002)
נזק בלתי הפיך: בית המשפט העליון של ארה"ב וההחלטה שהפכה את ג'ורג' בוש לנשיא מאת רנטה אדלר (כריכה רכה - יולי 2004)
Fooled Again: The Real Case for Electoral Reform מאת מארק קריספין מילר (כריכה רכה - יוני 2007)
Loser Take All: Election Fraud and The Subversion of Democracy, 2000-2008 מאת מארק קריספין מילר (כריכה רכה - 1 באפריל, 2008)
בית משוגעים חמושים: מי מפחד מאוסאמה וולף?, בית הזונה המשפטי הטוב ביותר בטקסס, התוכנית לגניבת בחירות 08', No Child's Behind Left, וחקירות אחרות מאת גרג פאלסט (כריכה רכה - אפריל, 2007)
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו