להלן ראיון לעיתון האנטי-סמכותי בבילוניה של יוון. סופיה Papagiannakh שלחה לי שש שאלות על בעיות ואפשרויות עירוניות. מתחת לראיון מתאר קצר מאוד אך אינפורמטיבי של תנועות אקולוגיות בארץ.
מהן היתרונות שהערים יכולות להציע?
ערים יכולות להציע יחסים חברתיים וחומריים מגוונים ומספקים. הם יכולים וצריכים להציע מגוון עשיר של אפשרויות סגנון חיים עבור אנשים לבחירה, כולל מתי ואיפה אנשים רוצים לעבוד ולגור. ערים הן גם מיקומים המציעים צורות מרוכזות של גיוון תרבותי וחברתי ולכן, באופן פוטנציאלי, יכולות להציע כמעט אינסוף אפשרויות להשיג צרכים ורצונות חברתיים אנושיים. אנשים בוחרים לעתים קרובות לגור באזורים עירוניים בגלל הנוחות שהערים מציעות, והנוחות הזו צריכה להיות נבונה והגיונית מבחינה סביבתית.
אולם למרבה הצער, רוב הערים שאנו מאכלסים כיום מציעות את התכונות החיוביות הנ"ל בצורה מוגבלת ומעוותת. קבלת ההחלטות של אנשים לגבי היכן ואיך לחיות מוגבלת על ידי המעמד והגזע שלהם. המרחב החברתי והציבורי נשלט לרוב על ידי אינטרסים פרטיים ופעילות מסחרית לעשיית רווחים. תחושת הקישוריות החברתית, העזרה ההדדית והחמלה שהערים יכולות להציע נחלשות בעוד תחושת הבידוד החברתי, הפיצול וחוסר העניין באינטרסים חברתיים וחומריים משותפים מתחזקת. ולבסוף, הנוחות של חיי העיר ניתנת לעתים קרובות בעלויות סביבתיות גבוהות, למשל מאות חנויות שמוכרות כולן וריאציות קטנות על אותם מוצרים, בזבוז הפרסום הנלווה, וגם אמצעי תחבורה פרטיים על צורות ציבוריות יותר, כך ערים הפכו לצרכנים של כמויות עצומות של אנרגיה וליצרניות של כמויות מופרזות של פסולת, מה שמתורגם לערים שהן מקורות עיקריים לגזי חממה.
במקום זאת, כיום ערים רחוקות מלממש את הפוטנציאל הזה. למה אתה חושב שזה קורה?
אני חושב שהמקור העיקרי לבעיות הללו הוא היעדר שליטה בקבלת החלטות שיש לאנשים בחיי היום-יום שלהם, ושהנישול הזה של הכוח מושרש במוסדות המגדירים של החברה, כפריים או עירוניים: בכלכלה, בפוליטיקה, בתרבות/בקהילה שלנו, ומוסדות קרבה. יש לנו כלכלה שמפיצה עושר וכוח כלפי מעלה ולא כלפי מטה; מוסדות פוליטיים המשרתים את האינטרסים של העומדים בראש ולא של אלה שנפגעו יותר מכל; קהילה שמוציאה אחרים שלא כדין במקום לחלוק משאבים חומריים ולהתייחס תרבותית ואינטימית זה לזה; וקרבה שמחברת היררכיות בין מגדר מדכא, גידול ילדים וטיפול, ולא ליחסים חברתיים מאוזנים ומשתחררים. אני מאמין שכל הכוחות המדכאים הללו שלובים זה בזה באופן אינטימי וכי לזכות בחברה חדשה פירושו לשנות את המוסדות המגדירים הללו בשלמותם. עלינו לשאוף לעשות שיפורים בערים של היום, אבל אם נשאיר את המוסדות המדכאים המגדירים של החברה ללא פגע, הם תמיד יאיימו להחזיר את המאמצים המתקדמים שלנו. הרציונל הזה הוא שגורם לי להאמין שמהפכה - שינוי המוסדות המגדירים של החברה - היא הכרחית.
האם יתכן שמרכז עירוני מיושב כבר יהפוך למקום ליברלי והוגן יותר או שצריך לתכנן מראש ולבנות מרכזים כאלה מאפס?
אם אתה מתכוון ב"תוכנן מראש ונבנה מאפס" לשחזור הפיזי המילולי של הסביבה הבנויה שלנו, מכיוון שאנשים בנו את העיר מלכתחילה, אני מניח שזה אפשרי, עם זאת, כנראה לא העיקרון המארגן הרציונלי או המושך ביותר, במיוחד שכן, אם אכן התרחש מאמץ כזה לבנייה מחדש והותיר על כנו יחסי מעמדיים, פוליטיים, קהילתיים וכו', כך שמבנים ורחובות חדשים היו קיימים עם זאת מבלי לחלק מחדש את השליטה בקבלת ההחלטות, כך שלאנשים יהיו חסרי מעמדות ועצמיים חדשים. ניהלו יחסים על הדברים שהשפיעו עליהם, אז לא יהיה שינוי קטן מלבד תשתית חדשה. עם זאת, אם אתה מתכוון, על ידי שינוי של "מרכז עירוני שכבר מיושב", הבניין של תנועות שנלחמות כדי לבצע שיפורים בתנאי החיים העירוניים כיום, כך שנוכל להשיג יותר כוח קבלת החלטות קולקטיבי על המוסדות המגדירים שמשפיעים עלינו - בכלכלה ובפוליטיקה וכו' — אז כן, אני גם חושב שזה לא רק אפשרי אלא הגיוני ביותר. ברגע שנשיג סדרה של ניצחונות שמשאירים את מאזן הכוחות לטובת השליטה בתנועה שלנו, נוכל לקבוע באופן קולקטיבי כיצד לארגן מחדש את המרחב החברתי והיחסים החומריים בעיר כדי לשרת בצורה הטובה ביותר את המטרות שלנו.
כיום, לפחות ביוון, אזורים כפריים מזכירים יותר עותקים קטנים ורעים של הערים הגדולות במקום להציג דרך חיים חלופית (מאוזנת והוגנת יותר). כיצד ניתן להסביר זאת?
אני לא מכיר את ההיסטוריה של הפיתוח העירוני והכפרי ביוון, אבל אני כן חושב שמה שאתה אומר על יוון המודרנית עולה בקנה אחד עם הנטייה של מוסדות החברה לייצר מחדש יחסים חברתיים וחומריים דומיננטיים. לעשות זאת באזורים כפריים פירושו לקיים יחסים מעמדיים ופיסול פוליטי דומים כמו שיש בערים, אולם עם פחות אנשים ולכן פחות מרוכזים, וכך בקנה מידה קטן יותר. אנשים עשויים להאמין שרק בגלל שהם עוברים מהמרכז העירוני החוצה לפריפריה הכפרית שהם מתקרבים יותר לטבע ומתרחקים מהפערים החברתיים והחומריים המרוכזים של העיר, הם משיגים אורח חיים מאוזן והוגן יותר. אתה אומר.
זוהי גם דרך למפתחים להרחיב את השוק שלהם לאזורים פחות מפותחים. עם זאת, ובאופן מהותי יותר, אני חושב, פרברים והעתקים כפריים קטנים יותר של ערים הם דרך נוספת להרחיב, מהמרכז העירוני לפריפריה הכפרית, את הדרכים להסתיר בצורה מבנית את האינטרסים החברתיים והחומריים המשותפים שלנו כדי להגביר ולהגדיל את האינטרסים האישיים. תרבות לתפיסה עצמית שמקלה על אי אינטראקציה עם אחרים או אכפת להם מהם. בקיצור, אני חושב שדפוס ההתפתחות הזה שאתה מזהה, מצד אחד הוא הרחבה ושעתוק של יחסים חברתיים וחומריים דכאניים דומיננטיים, ומצד שני, אולי גם משמש כ"שסתום שחרור" כדי לדכא את האפשרות להגדיל את החברתיים. מתחים במקומות עירוניים.
כלפי חברה אחרת, מלבד ההתמודדות עם האלימות של המדינה, האדישות ההמונית והאינטרס האישי, אני חושב שיש עוד גורם שמונע מאיתנו לפעול והוא המאמץ הנוסף שעלינו להשקיע כדי לעדכן את עצמנו כל הזמן לגבי ההחלטות שיש. נוצר עבורנו בלעדינו ומשפיע רבות על חיינו. איך נוכל להתמודד עם זה?
אני חושב שהבעיה הספציפית הזו נעוצה במידה רבה ביחסי מעמדות שבהם אנשים עובדים שעות ארוכות, ויותר קשה, תמורת מעט שכר ועבור פחות שליטה על חייהם. זה משאיר אותנו עם מעט אנרגיה או עניין, במיוחד לקחת חלק בהחלטות שלעתים קרובות מנותקות מהאפשרות לשפר את חיינו באופן ישיר, למשל, עלייה בשכר, יותר חופש מהעבודה, תנאים טובים יותר בעבודה, ושליטה רבה יותר על תהליך ייצור. אני חושב שאלו הדברים שבאמת חשובים לאנשים. אם מתעוררת עניין של מישהו והוא רוצה להגיע למפגש תנועה, לעזור בארגון אירוע או להשתתף במרחב חברתי, זה טוב לנו ולהם. עם זאת, כולנו עובדים קשה וממושך בעבודה שלנו כמו קודם, מרוויחים מעט כסף כמו קודם, ויש לנו שליטה קטנה באותה מידה על החיים שלנו, ועכשיו אנחנו גם הולכים לפגישות נוספות ומתארגנות, שלא לדבר על לאחר שוויתר על הדברים הקטנים שהסבו לנו הנאה והפכו את אומללות חיי היומיום לנסבלים, כמו חברות מסוימות, בידור פופולרי או תחביבים.
יש ערך חברתי אדיר במאבק עם אחרים כדי לשנות את העולם. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להשיג רווחים אמיתיים. אנחנו צריכים לבנות תנועות שרוצות לזכות בחלוקה מחדש מאסיבית של העושר וכוח קבלת ההחלטות. אנחנו צריכים להתחיל בקטן, כן, אבל אנחנו בונים, ונאבקים על עוד ניצחונות שבסופו של דבר כדור שלג יגיעו ליותר ויותר, וזה אמור לתרגם, בסופו של דבר, לאנשים שיש להם יותר זמן, אנרגיה ותשוקה בלקיחת שליטה בקבלת ההחלטות שלהם. חיים.
לאחר שבילית של 3 שבועות באתונה, האם אתה מרגיש אופטימי יותר לגבי העתיד אם לשפוט מהצעדים שנעשו לקראת ארגון עצמי ושליטה בקבלת החלטות?
השהות שלי כאן ביוון הותירה אותי מאוד אופטימית ומלאת אנרגיה. לא מעט בגלל כל האירוח של המארחים שלי ושל חברים חדשים רבים, אלא בגלל שמה שראיתי על תנועות חברתיות כאן השאיר בי את הרושם שיש לך הרבה מהמרכיבים הדרושים לשינוי חברתי מוצלח - מרכיבים שאנחנו מנסים לבנות בתוכם האנשים בארה"ב שפגשתי כאן עוסקים בבנייה רצינית של תנועה ומוסדות ודנים בגלוי בתקלות והבדלים בתנועה, כמו גם בצרכים. והכי מעורר השראה, לאנשים שפגשתי יש את הרצון לנצח. זה משפיל להיפגש עם אנשים כאן, 6 חודשים לאחר המרד בדצמבר האחרון, שכיום באמת תוהים איזה סוג של חברה אמנציפטורית חדשה אפשרית והם להוטים לדון בזה. כמובן, אתה לא חף ממכשולים משלך כאן, למשל שכיחות הימין והניאו-ליברליזם, שלא לדבר על עמדות השמאל הישנות והעדתיות. אני אשקול את הביקור שלי כאן במשך זמן מה ואני מקווה ללמוד עוד על יוון ולחזור בעתיד הלא רחוק.
לבסוף, היה זה כבוד להיות מוזמן לכאן, ל-B-Fest, אחד הכנסים הכי מעוררי השראה שהשתתפתי בהם. אני רוצה להודות לכל מי שאיפשר את זה. אני מקווה לקחת את האנרגיה וההשראה שאספתי כאן בחזרה לארה"ב, המדינה ההרסנית ביותר בעולם המודרני, ולפעול לשינוי שם בתקווה שזה יפתח אפשרויות חדשות ומשנות לכולם בכל מקום. עם זאת, זה ייקח זמן, ולעת עתה אני מקווה לעבוד איתך בדרך זו או אחרת בסולידריות ולמען שחרור.
---
תנועות עממיות ביוון בנוגע לנושאים "אקולוגיים":
· מגוון גדול של תנועות עממיות עירוניות בשתי הערים הגדולות אתונה וסלוניקה שתבעו את המרחב הציבורי, מגינות על מרחבים עירוניים חופשיים וירוקים וכמובן לוחצות באופן פעיל (או אפילו מייצרות בפועל) יותר, טוענות לניידות בת קיימא באמצעות אופניים, ציבוריים. מסלולי תחבורה או הולכי רגל, הקמת סקוואט ומרכזים חברתיים ברחבי ערים אלו. בשנים האחרונות התנועות הללו הפכו חזקות ומתואמות למדי, מתחרות על החלטות השליטים ודורשות לקבל ולממש את ההחלטות שהם עצמם מקבלים. אין ספק, אנטי-היררכיה ודמוקרטיה ישירה גם כאן נפוצות ומוכרות.
· תנועה עממית הנלחמת נגד ייצור חשמל באמצעות פחם ותובעת תכנון אנרגטי גנרי המרוכז בצרכינו ובהרמוניה עם הטבע. התנועה נקראת "אזרחים לאנרגיה" פרושה ברחבי הארץ בתיאום ארצי ומבוססת על עקרונות אנטי-היררכיה ודמוקרטיה ישירה. באמצעות אקטיביזם ומאבק המוני התנועה הצליחה לגרום לשר הפיתוח להבטיח ביטול הדרגתי של פחם ומקורות אנרגיה לא נקיים אחרים, אך עדיין יש עוד דרך ארוכה עד שיוון תאמץ תכנון אנרגיה פרו-סביבתי (הפקת אנרגיה במדינה המדינה עדיין מבוססת על פחם).
· לאחרונה חסמה תנועת חקלאים מסיבית את כל הדרכים המרכזיות של יוון ואף פלשה לאתונה במאבק שהיה קשור באופן שטחי לעוד סובסידיות, אך נגע עמוקות להישרדותם הכללית של החקלאים והאוכלוסייה העירונית, שדוכא בכאב על ידי מונופולים מתווכים וקביעות מחירים. למרות שאיגודי החקלאים עדיין נשלטים על ידי מפלגות פוליטיות עדתיות, שהורסות את הסולידריות ביניהן והנחו אותם להפסיד בכל הקרבות הפוליטיים ב-20 השנים האחרונות, התנועה האחרונה הולידה יוזמת חקלאים אנטי-בירוקרטית ודמוקרטית ישירה, המתחרה במפלגות הפוליטיות ודורש המצאה מחדש של היחס בין חקלאות לטבע. היוזמה התקיימה פגישה ארצית רחבה בפברואר והכל מראה שהיא מקווה שהיא תפתח נקודות מבט חדשות במאבקם של החקלאים ביוון.
· מאז שימוש מוגזם ו/או רע במים גרם לאומה – רחבת היקף הקטינה דרמטית את אספקתה, בעוד שהתעשייה הכבדה והחקלאות מילאו תפקיד מכריע בזיהום שלה, הכוח הריבוני של המדינה וההון מנסה לשלוט באלימות במאגרי המים המתוקים של המדינה ( כלומר הטיות נהרות, סכרים וכו'). זה הוליד תנועות עמים שדרשו שליטה על מימי המקומות שבהם הם חיים. תנועות אלו מנסות לתאם את פעולותיהן ולשנות את התנאים הקיימים. התנועות העיקריות לכיוון זה הן התנועה נגד הסטת נהר אצ'לוס והוועדה להגנת נהר ארכטוס.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו