ראיון של רייצ'ל בוטרויד עם הפמיניסטית Meglimar Melero מ-Insumisas Collective ורשת Feminist Spider שדן היום בתנועה הפמיניסטית בוונצואלה.
האם תוכל לספר לנו משהו על הקולקטיב שלך, אינסומיסאס והעכביש הפמיניסטי?
מ"מ: העכביש הפמיניסטי הוא מרחב קהילתי לדיון בו משתתפים קולקטיבים ותנועות חברתיות רבות. אנו ב-Insumisas משתתפים כקולקטיב בתוך המרחב הזה בדרכים שונות. העכביש הוא עדיין לא מה שאפשר לתאר כתנועה פמיניסטית עם מיליטנטים.
לדוגמה, אנו ב-Insumisas עורכים אירועים רבים במדינת קארבובו, אנו משתתפים ב-Mission Sucre עם הסטודנטים-חברים שלנו, עם חברים מהקהילות, חברים שמאורגנים במועצות הקהילתיות. בעצם מה שאנחנו מנסות לעשות זה לבצע סוג של חינוך פוליטי ביחס לפמיניזם וסוציאליזם דרך תהליכי התארגנות הנשים במועצות הקהילתיות, כלומר בכל שיטות שאפשר לקדם ולבנות ועדות שוויון וצדק בין המינים.
ונצואלה חגגה את יום האישה הבינלאומי ב-8 במרץ. האם תוכל להתייחס למשמעות היום ולמה הוא חשוב בוונצואלה?
מ"מ: אני חושבת שיש צורך להגות מחדש את יום האישה הבינלאומי מנקודת המבט החשובה של היותה אישה ממעמד הפועלים. אנחנו צריכים להחזיר את היום מהקפיטליזם, שניסה למסחר אותו. עכשיו זה יום על קניית פרחים ואומר, "אוי, תראי כמה נשים נהדרות". אני חושב שעלינו להציל את המשמעות החינוכית שלו, את מסר המאבק והמרד שלו, את תפיסת ההשתתפות והארגון שלו, בעצם אופיו המהפכני, לא?
ב-8 במרץ חגגנו את היום (בוונצואלה) ואווירת ההתלהבות הייתה מוחשית, ממש לוחמנית. נדמה היה לי, בהיותך במוקד הצעדה עם כל הנשים האחרות, ממיסיון מדרס דל באריו ונשים עובדות אחרות מכל רחבי הארץ, אפשר ממש להרגיש את רוחה של האישה המאורגנת פוליטית, האישה שמשתתפת בקהילה, האישה שבאמת מאמינה בתהליך המהפכני הזה.
בקיצור, אני חושבת שהיום באמת חשוב ברמה הגלובלית לנשים ממעמד הפועלים, וחשוב להחזיר ליום את האופי המקורי שלו, שהוא זה של מאבק המעמדות. כי מבחינה היסטורית, היום הזה התחיל להיות מונצח בגלל מאבקי הנשים של מעמד הפועלים, מדרישות העבודה שלהן.
האם תוכל להגיב מעט על הפוליטיקה של ממשלת בוליבריה ביחס לנשים? האם שמת לב לשינוי במונחים של מדיניות הממשלה הזו ושל ממשלות קודמות?
מ"מ: הודות לתהליך המהפכני אפילו נלקחת בחשבון השתתפות נשים, ברור שאנו אסירי תודה לתהליך המהפכני, כי כנשים, יש לנו יותר השתתפות והזדמנויות גדולות יותר, לא רק מבחינת תפקידנו אלא גם בפועל , כי יש לנו את כל המקרים האלה של כוח והשתתפות עממית.
המהפכה יצרה לנו הנשים את המרחבים להתארגן, ולהגיב, לדיון ולשקף את המציאות שלנו בתוך החברה הקפיטליסטית, שבה אנחנו עדיין חיים, לא? אני חושב שלמועצות הקהילתיות יש שוויון מגדרי, כמו גם מרחבים אחרים כמו הוועדות הפדרליות הממשלתיות, המפלגה, ומתוך הכרה שתנועות חברתיות יכולות ליצור מדיניות. כל אלו הם כלים להשתתפות בהם מכירים נשים ומנסים להניע קדימה את השתתפותן של נשים.
מה היית אומרת לפמיניסטיות במדינות אחרות שמבקרות את הפמיניזם של ונצואלה על היותה מעמדית מדי, בניגוד להתמקדות בנושאים ספציפיים לנשים?
מ"מ: אני חושב שזה באמת קשור לביצוע תיקון היסטורי של הפמיניזם. מה קרה לפמיניזם כתנועה עולמית?
אני חושב שנשים ממקומות אחרים בעולם, במיוחד מהמערב, צריכות להרהר באריכות על מה שקרה להצעה המרקסיסטית-פמיניסטית, סוציאליסטית-פמיניזם; מה קרה להצעות האלה במדינות שלהם? כי נניח שהיו לנו כמה זרמים שהתנתקו ונשארו בתוך הזירה של פשוט להעלות דרישות ליברליות. הם לא מתארגנים לקראת הטרנספורמציה או ההתגברות על הניצול או הפטריארכיה, הנתפסת כמערכת הפונקציונלית המשלימה לקפיטליזם.
הפמיניזם סבל, ממש כמו השמאל העולמי, סטיות אידיאולוגיות שאי אפשר להסתיר. אני חושב שמה שאנחנו מנסים לעשות בוונצואלה זה לשחזר את כל החומר הזה ואת ההצעות הפמיניסטיות האלה, מרקסיסטי-פמיניזם עם תודעה מעמדית. כי בלי פמיניזם, סוציאליזם לא יכול להתקיים, ובלי סוציאליזם, פמיניזם אמיתי לא יכול להתקיים.
ונצואלה מפורסמת בתחרויות היופי שלה. כקולקטיב פמיניסטי יש לך עמדה ביחס לזה?
מ"מ: לתרבות התקשורת הייתה השפעה ממש עמוקה על החברה, וברור שיש תרבות, לא רק בוונצואלה אלא במדינות אחרות באמריקה הלטינית ובאירופה, שמבקשת לשווק את גופן של נשים. זה הופך נשים לחפץ שנקנה ונמכר, הוא עושה דה-הומניזציה של נשים לחלוטין, הוא הופך אותן לסחורה.
אני חושב, במובן הזה, המאבק צריך להיות על פתיחת מרחבים נוספים בתקשורת המשקפים כמה אנחנו כנשים מגוונות, בכל מובן, ושאנחנו הופכים להיות יותר מודעות. זו אסטרטגיה פוליטית מוצלחת כי (בוונצואלה) יש תקשורת אלטרנטיבית, שלאט לאט מתחילה לקדם את העובדה שקיים סוג אחר של אישה, אישה שבונה דברים, יוצרת דברים ויש לה מה לתרום. לא האישה הסטריאוטיפית שנמכרת על ידי הקפיטליזם.
העכביש הפמיניסטית מארגנת סדנאות מנקודת מבט מגדרית לחוק העבודה החדש שאמור לעבור בממשלה במאי השנה. מהן ההצעות העיקריות שפותחו באמצעות סדנאות אלו?
מ"מ: אנחנו כפמיניסטיות סוציאליסטיות, ביחס לדיונים סביב חוק העבודה החדש, מודאגות ומודאגות בנושא הנשים וסביבת העבודה. אנחנו מודעים לכך שיש לנו כנשים תנאים מסוימים בסביבת העבודה שלנו, בין אם אנחנו בשכר ובין אם אנחנו עובדים כחלק מהכלכלה הבלתי פורמלית, המורכבת מהרבה נשים.
זה מסוג הנושאים שדנו עליהם בסדנאות. ניסינו לכוון את הדיון כיצד להסדיר את סביבות העבודה שלנו ומה אנחנו יכולים לעשות למען המסה העצומה של נשים בתוך הכלכלה הבלתי פורמלית, כמו נשים שמוכרות מוצרים בקטלוג, מוכרי רחוב, מספרות וכו'. זה הכל. עבודה עקיפה.
עיסוקנו העיקרי הוא כיצד להסדיר ולהבטיח את זכויות העבודה לאוכלוסיית הנשים העובדות. מכיוון שהעבודה שלנו גם היא מעל ומעבר ליום העבודה, העבודה שלנו כוללת גם את העבודה האינטלקטואלית והפרודוקטיבית שנשים מבצעות בבית. יש לנו הרבה אתגרים, בעיקר בגלל שהרבה אחריות נופלת על כתפיהן של נשים, הרבה אחריות חברתית.
חשוב לציין שהאחריות הללו אינן רק אחריות של נשים, אלא הן למעשה אחריות חברתית; לדאוג לילדים, לחולים, לזקנים, לחינוך. אלו הן אחריות שנפלה באופן היסטורי על כל אחת מאיתנו כנשים. עלינו ליצור, להעריך ולחבר את הרעיון של משימות אלה כאחריות חברתית, כך שתחומים אלה יהפכו למרחבים קולקטיביים של עבודה וחינוך. זה בעצם המוקד של ההצעות שלנו לחוק העבודה החדש.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו