שר החוץ ג'ון קרי אמר שאדוארד סנודן צריך "לחזור הביתה ולחזור לכאן ולעמוד במערכת המשפט שלנו ולטעון את טענותיו". נראה שלקרי יש דעה גבוהה על משרד המשפטים ובתי המשפט בארה"ב בכל הנוגע לבעיות ביטחון לאומי. אני לא יכול לדמיין לכל החיים למה. קרי הוא בור להפליא או שהוא לא הגון כשהוא מציע שסנודן יורשה "לטעון את הטענה שלו" אם יחזור לארה"ב. איש מחוץ למערכת המשפט העונשית לא יראה אותו שוב, ברגע שכף רגלו דרכה כאן, בהנחה שלא ניתנה לו עסקה מוקדמת. הוא יכול אולי לנסות להסביר את עצמו לסוהרים, בהנחה שהם לא תקעו אותו בבדידות. הנה כמה סיבות שמר סנודן לא יהיה חכם לבטוח בעצמו במערכת הזו, בהתחשב בהאשמות נגדו:

1.  דיווח מיוחד של האו"ם מצא כי ארה"ב אשמה בטיפול אכזרי ובלתי אנושי לצ'לסי (בראדלי) מאנינג, שהייתה אחראית לוויקיליקס ולגילויים של הרג ארה"ב של עיתונאים לא חמושים בעיראק. מאנינג הוחזק בבידוד ומבודד 23 שעות ביממה במשך חודשים ארוכים, הוחזק עירום וכבול למיטה, והיה נתון לטכניקות של מניעת שינה, שלושת צורות העינויים הידועות, בתואנה מופרכת שהוא היה. מתאבד (הפסיכיאטר שלו לא הסכים).

2.  חוק הריגול שבמסגרתו סנודן צפוי להישפט הוא חוק פאשיסטי מהתקופה שבה הנשיא וודרו וילסון (כמו אובמה חוקר החוקה) ניסה לקחת את ארה"ב למלחמה, ושימש לביטול זכות התיקון הראשון של האמריקאים למחות על פעולה זו. הוא שימש לכליאת אלפים באופן שרירותי והוא מלא בהוראות לא חוקתיות. בעשורים האחרונים נעשה שימוש נגד חושפי שחיתויות רק שלוש פעמים, אבל ברק אובמה אוהב את זה עד מוות. זו מבוכה שזה עדיין בספרים וזה משקף רע מאוד על אובמה ועל אריק הולדר שהם החיו את זה מחדש ככלי נגד הלשנות (שהיא לרוב שירות ציבורי).

3. ג'ון קיריאקו, שחשף עינויים של ה-CIA תחת בוש-צ'ייני, נמנע על ידי חוק הריגול מפנייה לחבר המושבעים כדי להסביר את הכוונות מאחורי מעשיו ולכן נאלץ לערוך עסקת טיעון. אף אחד מקציני ה-CIA שביצעו את העינויים או הממונים עליהם, שהורו על כך, לא נענש, אבל קיריאקו נמצא בכלא. משפחתו נמצאת בסכנה לאבד את הבית בגלל היעדר הכנסה. הציבור האמריקני היה ראוי לדעת על העינויים במקום שאובמה יקבור אותו כפי שהוא קבר כל כך הרבה דברים אחרים שגויים במערכת.

4. פקיד ביטחון לאומי כמו סנודן אינם מכוסים בהגנות לחושפי שחיתויות בממשלה הפדרלית, כפי שגילה תומס דרייק.דרייק עזר להביא לידיעת הציבור את ההתעללות של הסוכנות לביטחון לאומי שבסופו של דבר הפך סנודן לשקופות יותר. אבל הוא נאלץ לטעון לעסקה באשמת שימוש לרעה במחשבים ממשלתיים. הוא איבד את הקריירה שלו ואת הפרישה שלו, בגלל שניסה להודיע ​​לנו שכאשר עמדה בפני בחירה בין מערכת מעקב ללא הבחנה לבין מערכת מעקב שהייתה ממוקדת, ממשלת ארה"ב הפכה ללא אבחנה. חסר הבחנה הוא בלתי חוקתי.

5. לא רק שארצות הברית עינתה את מאנינג, פקידים אמריקאים תרגלו בהזדמנויות רבות מעצרים שרירותיים וכליאה ועינויים. לרוב מדיניות אלו נחקקו בחו"ל, כמו באבו גרייב, באגם, גואנטנמו ואתרים שחורים במדינות כמו פולין. אבל מעצר שרירותי, רציחות משמחות, ובידוד ממושך נהוגים כולם גם בבית, בארצות הברית גולאג עצום של 2.4 מיליון אסירים, 4/5 שניות מהם שחור או חום. רביעית מכל האסירים בכלא בעולם כולו של 7 מיליארד בני אדם נמצאים בארצות הברית. בכל זמן נתון 80,000 אסירים אמריקאים נמצאים בבידוד 23 שעות ביממה. אבו גרייב לא היה עודף צבאי ברמה נמוכה. זה היה פשוט הטרנספורמציה לעיראק של האידיאלים של חברה כלואה, הקדשה למשמעת ולחקור את מי שנופלים לידיה של המערכת. אתה לא מקבל את התוצאות האלה - רביעית מהאסירים בעולם ועיר קטנה ששווה אנשים בבידוד במקרה. ההתעללות הללו היא מערכתית, והוחמרה בעקבות הפרטת בתי הכלא. התפיסה של ג'ון קרי שיש משפט הוגן לבוא לסנודן במערכת הפגומה באכזריות הזו היא מוזרה.

קרי הוא אדם מבריק ומושכל ויודע את כל זה. אני מצביע בעד לא הגיוני. הוא רק מנסה להסיט את הפופולריות הברורה של סנודן בציבור ומנסה נואשות להשאיר את רשת הגרירה חסרת הצדק של ה-NSA על כולנו במקום. אני זוכר כשהוא השווה את הצבא האמריקאי בווייטנאם להמוני המונגולים. הוא צריך לחלוץ את הנעליים השחורות הגדולות והמבריקות מדי פעם. הוא ימצא שם רגלי חימר עכשיו.