בחיפושיו לכאורה למועמדות הדמוקרטית לנשיאות, הגנרל ווסלי קלארק מבקר בצדק את הנשיא בוש על כך שהוא מנהל פלישה "מנע" לעיראק, ובמיוחד על היותו "לא מוכן" לכיבוש שלאחר הפלישה של המדינה. כמה דמוקרטים נמשכים למפקד העליון לשעבר של נאט"ו כקול סמכותי נגד המהומה בעיראק, וכאלטרנטיבה "פרגמטית" לנשיאות בוש הרת אסון.

עם זאת, לדמוקרטים הללו יש כנראה זיכרונות קצרים. רק לפני ארבע שנים ניהל הגנרל קלארק מלחמה נגד יוגוסלביה שהיו לה מניעים רעועים דומים והשלכות ספירליות שלאחר המלחמה. קלארק הלבין את התערבות קוסובו ב-1999 כקמפיין "הומניטרי" להצלת האלבנים הקוסוברים מ"הטיהור האתני" הסרבי, למרות שזה למעשה עזר לתדלק את הגירוש הכפויים. הגנרל מזכה את הפצצת נאט"ו על ערים סרביות על כך שהביאו לנפילתו של נשיא יוגוסלביה סלובודן מילושביץ', למרות שהדמוקרטים הסרבים התנגדו בקול רם שהיא מערערת ודחתה את ניצחונם הסופי. קלארק טוען שכיבוש נאט"ו שלאחר המלחמה הביא "שלום" לקוסובו, אך ברור שהוא לא היה מוכן ל"טיהור האתני" האלים שהתרחש במשמרתו, שהקל במידה רבה על ידי החלטותיו, מתחת לאפם של חייליו.

ראשית, התערבות נאט"ו החמירה את המצב הרע בקוסובו. מלחמת האזרחים הנבזית בין ממשלתו הלאומנית הסרבית של מילושביץ' לבין המיליציה של צבא השחרור של קוסובו (KLA) במחוז בעל הרוב האלבני התחממה בשנים 1998-99. כ-2,000 בני אדם נהרגו, כולל אזרחים משני הצדדים. קולות בממשל קלינטון זעקו לא רק על "הענישה" של מילושביץ', אלא על סילוק (מנע) כוחות סרבים מקוסובו כדי למנוע ממנו לבצע טיהור אתני. בלחץ מערבי הציע מילושביץ' לסגת מקוסובו, אך שיחות השלום התקלקלו.

שעות לאחר תחילת הפצצת נאט"ו על יוגוסלביה ב-24 במרץ 1999, החל מסע הטיהור האתני הסרבי, שגירש מאות אלפי אלבנים ויצר משבר פליטים עצום. מנהל ה-CIA ג'ורג' טנט חזה בפברואר ש"מקל בקן" של נאט"ו יכול לעורר בדיוק טיהור אתני כזה. הואשם בכך שהוא "לא מוכן", הגנרל קלארק הגן על המלחמה כ"דיפלומטיה כפייה", ואמר "זו הדרך בה רצו מנהיגי נאט"ו". ההפצצה לא הייתה כתגובה לגירושים האתניים, אלא נתנה למילושביץ' את התירוץ וההצדקה להם. אסון קוסובו היה נבואה המגשימה את עצמה, בדומה לנשיא בוש שפלש לעיראק כדי להוציא "טרוריסטים" פנטומים, ובתוך כך יוצר עבורם מטרה ושדה קרב חדשים.

שנית, הפצצת נאט"ו הרחיקה אזרחים סרבים שהובילו את האופוזיציה למילושביץ'. ערים שהצביעו בכבדות נגד מילושביץ' היו בין אלה שנועדו להפצצה. מטוסים אמריקאים הפילו פצצות מצרר על שוק צפוף בניס. תשתיות אזרחיות, כמו רכבות, אוטובוסים, גשרים, תחנות טלוויזיה, מפעלים אזרחיים, בתי חולים ותחנות כוח, נפגעו שוב ושוב מפצצות נאט"ו. תחמושת אורניום מדולדלת הותירה אחריה אבק רדיואקטיבי סביב מטרות, ומפעלים כימיים מופצצים שיחררו ענני עשן רעיל. ההערכות של מקרי מוות אזרחים בהפצצה נעות בין 500 ל-2,000, כאשר הוושינגטון פוסט מעריך 1,600 (המספר נמצא בכתובת www.counterpunch.org/dead.html) ההרוגים האזרחיים הללו נשכחים במידה רבה על ידי אלה שחשים שהפצצות הוטלו על ידי דמוקרטים הנשיא הם איכשהו אצילים יותר מאלה שהופלו על ידי נשיא רפובליקני.

האופוזיציה הדמוקרטית הסרבית גינתה בחריפות את ההפצצה כמערערת ומעכבת את מאמציה להדיח את הנשיא מילושביץ' וכמחזקת את מדינת המשטרה שלו. לא הפצצת נאט"ו, אלא המהפכה הלא-אלימה ברובה של הסרבים, היא שהפילה את מילושביץ' באוקטובר 2000, והחליפה אותו במנהיג הדמוקרטי, וויג'יסלב קוסטוניצה, שהתנגד למלחמת נאט"ו. באותה מידה, עיראקים רבים ששנאו את סדאם חוסיין מתחו ביקורת על בגידות וסנקציות של ארה"ב - תחת ממשלי בוש וקלינטון כאחד - על חיזוק ידו של סדאם. רבים מאותם סונים ושיעים שדוכאו על ידי סדאם קוראים היום לארה"ב לסגת מעיראק, כדי להחזיר את ריבונותם.

שלישית, כאשר חיילי נאט"ו כבשו את קוסובו ביוני 1999, לאומנים אלבנים שחררו תוכנית משלהם של טיהור אתני. הם תקפו וגירשו לא רק אלפי סרבים מקהילות ששרדו בקוסובו במשך מאות שנים, אלא גם רומא (צוענים), טורקים, יהודים וכל מי שאינו אלבני אחר. התקשורת המערבית הגדירה את ההתקפות הללו כ"נקמה" או "נקמה" על טיהור אתני סרבי. אבל למיליצית KLA, כמו עמיתיה הימניים הלאומנים בבוסניה, הייתה מטרה מזמן של מדינה טהורה מבחינה אתנית. במקום לפגוע בלוחמי KLA, נאט"ו הזמין אותם להצטרף לכוח המשטרה החדש של חיל ההגנה של קוסובו. בחודשים שלאחר תחילת הכיבוש של נאט"ו, קוסובו הפכה ל"טהורה" אתנית הרבה יותר ממה שמילושביץ' הפך אותה אי פעם, כאשר אחוז המיעוטים האתניים נמוך מאי פעם בתולדותיה. אמנסטי אינטרנשיונל ציין כי נאט"ו של הגנרל קלארק "לא היה מוכן להפרות המסיביות של זכויות אדם" תחת הכיבוש שלאחר המלחמה. רוב הביקורות בתקשורת האמריקנית על המלחמות ביוגוסלביה לשעבר מתארות התערבויות של ארה"ב ושל נאט"ו כמאמצים עם כוונות טובות לעצירת "טיהור אתני". אולם התפיסה באזור הבלקן שונה בהרבה. ארה"ב מעולם לא הטילה פצצה אחת כדי למנוע מהכוחות הקרואטים טיהור אתני של סרבים או מוסלמים בוסנים (למעשה, הפצצות ארה"ב גיבו את הכוחות הקרואטים שעות לפני שגירשו בכוח את הסרבים מקרואטיה ב-1995). הזיכרון של נאט"ו ביוגוסלביה לשעבר אינו של "שומר שלום" נייטרלי, אלא של צבא שלקח צד עם המטהרים האתניים הקרואטים והאלבנים נגד המטהרים האתניים הסרבים. הסכמים שלאחר המלחמה (עם מעורבותו של קלארק) רק טבעו את המחיצות האתניות דה-פקטו של בוסניה וקוסובו, אשר חיפשו זמן רב על ידי המיליציות הלאומניות שלהן.

כמו בעיראק ובאפגניסטן, ההתערבויות של ארה"ב ביוגוסלביה לשעבר הותירו מאחור מקבץ חדש של בסיסים צבאיים ארה"ב, כולל קמפ בונדסטיל רחב הידיים במגזר האמריקני קוסובו. יחד, שורה זו של בסיסים קבועים בארה"ב המשתרעת מהונגריה ועד פקיסטן יוצרת "תחום השפעה" אמריקאי חדש באזור הסטרטגי שבין האיחוד האירופי ומזרח אסיה. הגנרל קלארק בוודאי היה מודע לכך שנוכחות ארה"ב בקוסובו לא תהיה זמנית, ומשתמש בסיכוי של חוסר יציבות אתנית כדי להצדיק זאת, בדיוק כפי שהנשיא בוש עושה כדי להצדיק נוכחות ארוכת טווח בעיראק. מוקדם יותר השנה, כשאחד משלל "גנרי הכורסה" של חדשות הכבלים העריך בקרירות את התקדמות הפלישה לעיראק, קלארק מעולם לא ערער על הנחת היסוד שצבא ארה"ב צריך להדיח את סדאם, ולא את העם העיראקי, או שארה"ב צריכה. יש נוכחות קבועה באזור המפרץ.

למלחמת קוסובו ב-1999 היו מקורות ותוצאות דומים למלחמת עיראק ב-2003. בבחירות 2004, האם אנו עומדים בפני הסיכוי הנוראי להצביע למלחמה פגומה אחת על פני אחרת? רחוק מלהוות אלטרנטיבה "פרגמטית" לנשיא בוש, עלייתו של קלארק תהיה כישלון של תנועת השלום שעשתה התקדמות כזו בהתארגנות קהילתית בשנה האחרונה. כדי לא להרחיק את הפלח הגדול של ציבור הבוחרים הנמרץ מהתנועה, מומלץ לדמוקרטים לא למנות מנהיג עם דם על הידיים.

ד"ר זולטן גרוסמן הוא עוזר פרופסור לגיאוגרפיה באוניברסיטת ויסקונסין - או קלייר. ניתן לראות את כתבי השלום שלו ב www.uwec.edu/grossmzc/peace.html והוא יכול להגיע אליו zoltan@igc.org

---