[תרומה ל- פרויקט חברה לדמיון מחדש מארח ZCommunications.]

 

 

המערכת השיתופית היא בסיסית לארגון ולמבנה של כלכלת פרוט (תיאוריית הניצול המתקדם). זהו ביטוי של דמוקרטיה כלכלית בפעולה - מפעלים שיתופיים מעניקים לעובדים את הזכות לבעלות על הון, ניהול קולקטיבי וכל ההטבות הנלוות, כגון חלוקת רווחים. חברה שוויונית למעשה אינה אפשרית ללא מחויבות למערכת השיתופית.[ii] המחויבות היא לא רק לסדר כלכלי אלא גם לאתיקה ותרבות שיתופית. חיבור זה בוחן חלק מהראיות המדעיות לכך שלבני אדם יש נטייה לשיתוף פעולה ובפרט לשיתוף פעולה כלכלי. העדויות מגיעות מתחום מחקר חדש ומרגש המכונה נוירו-כלכלה. לאחר מכן נפנה לאותן תובנות שמספקות מחקרים סוציולוגיים.

 

נוירו-כלכלה

 

נוירו-כלכלה היא חקר היסודות הנוירו-פיזיולוגיים של קבלת החלטות כלכליות. התחום חדש ומספק תובנות בלתי צפויות לגבי התנהגות כלכלית אנושית. התיאוריה הכלכלית הקלאסית מחייבת אנשים לבצע חישובים מורכבים כדי למקסם את היתרון האישי או התועלת שלהם. תוֹעֶלֶת, עם זאת, הוא מושג מעורפל באופן מוזר. מצד אחד ניתן לה ערך מספרי המרמז על ספירה של משהו אך מצד שני הוא מופשט לחלוטין ואינו מעוגן לשום דבר בעולם האמיתי שניתן לספור. הופעתה של הנוירופיזיולוגיה הובילה לרעיון שהתועלת היא באמת תחליף למטבע כימי כלשהו בתוך המוח, כאשר רוב העניין התמקד במולקולות סרוטונין, כי ידוע שאלו אחראיות לחוויית ההנאה.

 

מתברר כי מגוון רחב של מולקולות של רגש[iii] פוגעים בחישובי עלות-תועלת נפשיים שאמורים להתרחש בתוך המוח ויש להם השפעות בלתי צפויות. לדוגמה, ב'ניסוי שיתוף', אדם א' התבקש לחלוק סכום כסף עם אדם ב'. ניסויים אלו הדגימו התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם התיאוריה הניאו-קלאסית. נראה שאנשים שמים ערך גבוה להוגנות. בניסוי המשך, אנשים A ו B הוצבו באותו תרחיש ניסיוני כמו קודם, אבל הם קיבלו (בלי ידיעתו) מתן תוך-אף של אוקסיטוצין. אוקסיטוצין הוא נוירופפטיד הממלא תפקיד מפתח בהתקשרות ושייכות חברתית בבעלי חיים וגורם לעלייה ניכרת באמון בבני אדם. בניסויים אלו ההשפעה של אוקסיטוצין הייתה להגדיל את כמות הכסף ש A נותן B. הנסיינים הגיעו למסקנה ש"אוקסיטוצין עשוי להיות חלק מהפיזיולוגיה האנושית המניעה שיתוף פעולה."[iv] ראוי להוסיף שאינטראקציות כאלה המתווכות הורמונליות אינן מוגבלות למערכות יחסים אנושיות, אלא עשויות להיות מעורבות גם ביחסים בין אדם לחיה. [v]

 

אוקסיטוצין אינו הנוירוכימיקל היחיד שמקדם שיתוף פעולה. תצפיות אחרונות על הבונובו monkeys in the jungles of the Congo reveal fascinating contrasts with chimpanzees.[vi] Bonobos are matriarchal and show little aggression compared to the patriarchal chimps. Chimps respond to strangers with aggression, while bonobos demonstrate curiosity. When under stress, chimp tribes degenerate into fighting while bonobos respond to stress by engaging in collective sexual activity. Scientists have concluded that bonobos demonstrate higher levels of trust both with each other and with strangers. Of most interest, however, from a neuro-economics point of view, is the ability of the monkeys to perform a simple task requiring cooperation in retrieving some bananas that are out of reach. Although both species are intelligent enough to work out a solution (for example, by one climbing on the shoulders of the other or by one holding a ladder for the other), the chimps fail because they cannot trust one another. On the other hand, bonobos have no trouble cooperating to retrieve the bananas.[vii]

 

מסתבר שבמידה רבה ניתן לתאם את ההבדלים הללו עם גן בודד - מה שנקרא 'גן חברתי' הפועל באמצעות נוירופפטיד הנקרא וזופרסין. לקופי בונובו יש את הגן החברתי, לשימפנזים אין. ומעניין במיוחד - לבני אדם יש את אותו גן וזופרסין כמו לבונובו. ניתן להגדיר הון חברתי במונחים של אמון ואמפתיה ותכונות התנהגות אלו משמנים את גלגלי האינטראקציה החברתית והכלכלית על ידי עידוד שיתוף פעולה בין זרים. כעת אנו יודעים שאוקסיטוצין ווזופרסין הם היסודות הפיזיולוגיים של אמון ושהם משפיעים על רמות שיתוף הפעולה.

 

ניהול הון חברתי

 

עלינו להפריך מיידית כל תפיסה לפיה אמון, אמפתיה ושיתוף פעולה נקבעים בעיקר על ידי גנים. גנים מייצגים פוטנציאלים. How those potentialities are expressed depends entirely on the choices people make in the context of their genetic endowment and social environment. It is therefore extremely interesting to learn that measures of trust vary greatly from country to country. In one survey,[viii] an aggregate measure of trustworthiness ranged from a low 3% in Brazil to 65% in Norway. In a ranking of some 42 countries, Australia came in 8th position just ahead of India, Switzerland and the USA (see Figure 1 in Zak[ix]). It is possible to measure other social and economic indicators in the same countries and determine how these correlate with trust. The data suggest that low aggregate trust is correlated with low levels of investment and with poverty. Zak also claims that governments can increase aggregate trust by adopting policies which promote education, civil liberties and communication and which decrease income inequality.

 

מסקנה זו נתמכת על ידי ספר פורץ דרך שראה אור זה עתה, אשר סוקר 30 שנות מחקר על ההשפעה השלילית של אי-שוויון בהכנסה על כמעט כל המדדים החברתיים. הכותרת אומרת הכל - רמת רוח: מדוע חברות שוות יותר כמעט תמיד מצליחות יותר.[x] זה לא משנה אם התמ"ג הממוצע לנפש (ה הלכה למעשה מדד הרווחה בכלכלה ניאו-קלאסית) נמוך מאוד או גבוה מאוד. זה פער between rich and poor that is important.[xi] The effect appears to cross cultures because countries as diverse as Indonesia, Vietnam, Finland and Japan all have better indicators than the UK and USA. The rich in more equal countries are happier than the more rich in less equal countries.[xii] The evidence obliges us to turn the אפקט טפטוף על ראשו - העשירים נהנים מחיים טובים יותר על ידי הגדלת הכנסת העניים.

 

ההבדלים שנחשפו, אפילו בין דמוקרטיות שוק עשירות, בולטים. כמעט כל בעיה חברתית וסביבתית מודרנית - בריאות גופנית לקויה, מחלות נפש, היעדר חיי קהילה, אלימות, שימוש בסמים, השמנת יתר, שעות עבודה ארוכות, שיעורי נשירה מבתי הספר, מאסר, אלימות והריונות בגיל ההתבגרות - גרועה יותר בחברה פחות שוויונית. [xiii] בדומה למחקר של Zak, נמצא כי אמון ושיתוף פעולה יורדים עם הגדלת אי השוויון והמחברים מציעים שאמון נמוך הוא גורם מפתח מכיוון שאמון נמוך/מתח גבוה מובילים לרבות מהתוצאות העניות האחרות. בסופו של דבר ה מפלס רוח הוא ספר אופטימי. החדשות הטובות הן שזה בקלות במסגרת היכולת של ממשלות לנהל רמות של אי שוויון ולכן רמות אמון. רבות מהבעיות החברתיות האחרות מגיבות בהתאם, מבלי לדרוש את תוכניות התיקון היקרות המנסות לתקן את ההשפעות השליליות של אי שוויון גבוה. במידה זו, לסוציאליסטים המוקדמים ולג'ורג' אורוול הייתה אינטואיציה מדויקת - הגדלת השוויון החומרי עוזרת לפתור בעיות חברתיות רבות לכאורה.

 

בסופו של דבר הרבה מזה הוא השכל הישר, אבל איכשהו זה זכה להתעלמות על ידי ממשלות ברחבי העולם שנועדו לקדם את האג'נדה הניאו-ליברלית. בפרט, ראוי לציין את ההשלכות השליליות של ביטול הרגולציה בשווקים. ניאו-ליברלים טוענים שהרגולציה מעוותת את יתרונות היעילות של שוק חופשי באמת. עם זאת, היעילות של שוק תלויה גם באמון בין המשתתפים בו. דה-רגולציה בשילוב עם חוסר אתיקה של סוחרים הורסים בסופו של דבר שוק מכיוון שהתנהגות לא ישרה מתחילה לשלוט.

 

זה מומחש על ידי ניסוי מעניין עם קבוצת שימפנזים.[xiv] המטרה הייתה לקבוע אם שימפנזים יכולים ללמוד לסחור באמצעות כסף. שימפנזים בטבע סוחרים בשירותים אחד עם השני, אבל לא, כמו בניסוי הזה, סחורות לסחורות עם כסף כמתווך. התוצאות הוכיחו שהחיות יכלו ללמוד לסחור באמצעות אסימונים פשוטים כמטבע שניתן להמרה לחטיפים - אבל רק כל עוד שופט אנושי נשאר כדי לשמור על כנות המסחר. בהיעדר פיקוח אנושי, העסקאות החלו להחמיר מכיוון שהשימפנזים לא תמיד החזירו אסימונים שהציעו בני גילם. "חוסר אמון", בעיות בתקשורת וקושי בשמירה על ניקוד מחשבתי היו שלושה הסברים שהוצעו להתמוטטות בסחר בשימפנים. אולם מסקנה נוספת שאפשר להסיק מהניסוי הזה היא שניתן לגרום לשוק לתפקד בצורה נאותה גם אם למשתתפים יש אתיקה לקויה, כל עוד הוא מוסדר היטב. יהיה מעניין לחזור על אותו ניסוי עם בונובו.

 

התיאוריה הכלכלית העכשווית שמה דגש רב על תחרות בשוק החופשי כדי להשיג יעילות. ההצדקה לתפקיד התחרות מגיעה מתיאוריות ביולוגיות של אבולוציה המדגישות את הישרדות החזקים ביותר. כעת אנו יודעים הרבה יותר על בני הדודים הפרימטים הקרובים ביותר שלנו וגילינו שתחרות היא רק חצי מהסיפור. לחלק מהפרימטים יש תחושה של משחק הוגן ויכולת מולדת להתנהגות שיתופית. העדויות מצביעות על כך שגם לבני אדם יש נטייה גנטית ופיזיולוגית לשיתוף פעולה, ובהתחשב ברצון, עסקים וממשלות יכולים לטפח נטייה זו לקידום כלכלה שיתופית. רחוק מלהיות חולשות, אמון ושיתוף פעולה הם חוזקות כלכליות.

 

ככל שאנו מבינים יותר את שיתוף הפעולה האנושי וכיצד לחזק את שיתוף הפעולה, הכנות והאמון, כך החברה שלנו הופכת למצליחה יותר מבחינה כלכלית.[xv]

 

האתיקה של שיתוף פעולה

 

המהות של הטיעון האוטופי (ושל הנאיביות שלו) היא שניתן ליצור חברה טובה יותר ללא מאמץ אינדיבידואלי וקולקטיבי מתמשך. זה מנוגד לחלוטין לטיעון הפסימי הפושט כיום בחברות קפיטליסטיות מוכות משבר, שטוען כי לא משנה איך בני אדם נאבקים ליצור חברה טובה יותר, הם תמיד יופלו על ידי חמדנות ואנוכיות. שני הטיעונים מסוכנים, הראשון בגלל שהוא לא תואם את המציאות, השני בגלל שהוא מחולל חוסר תקווה. אסור שהחזון שלנו של אגודה שיתופית תיפול לאף אחת מהמלכודות. לבני אדם יש פוטנציאלים רבים, מגס ועד עדין, מאנוכי לאלטרואיסטי. ישנה חשיבות עליונה להבין את המדע שמאחורי כל האפשרויות הללו ולעודד את העדין ולרסן את הגולמי.

 

ראינו שחברה שיתופית חייבת להיות בנויה על אמון ואמפתיה, כי אלה נדרשים כדי לקיים קשרים שיתופיים. קשה מאוד לבסס אמון ואמפתיה בתרבות המעודדת באופן פעיל אינטרס אישי ואי שוויון גדול של עושר. מצד שני, אגודה שיתופית יכולה להיבנות בה יש מאמץ רציונלי כלשהו הן מצד יחידים להתמודד עם אנוכיות אישית והן מצד החברה כולה לקדם שוויון חברתי. במידה שהסוציאליסטים המסורתיים מפנים עורף למוסר האינדיבידואלי והשמרנים מסרבים להכיר במאבק שוויוני, כך קשה יותר להקים חברה שיתופית. בחלק זה אנו עוסקים במאבק אתי ובחלק הבא במאבק השוויוני.

 

סרקר מקדם שתי מערכות אתיות משלימות, ערכים אנושיים קרדינליים ו ניאו-אתיקה. הם נדונים בתורם.

 

עקרונות אנושיים קרדינליים

 

סרקר מייחס חשיבות רבה לרמה גבוהה של מוסר בחיים האישיים והקולקטיביים. עסקים שיתופיים דורשים לא רק דירקטורים ומנהלים ישרים אלא גם ממשל מדינה המנוהל על ידי עובדי ציבור ופוליטיקאים ישרים.[xvi] במילים אחרות, המוסר הוא סינוס קוו לֹא של אגודה שיתופית. נדרשת מערכת מקובלת של עקרונות מוסריים אך כאן אנו נתקלים במכשול. השמרנים נוטים לחפש הדרכה מוסרית מכתבי הקודש הדתיים, ובמקרה הרע, להטיל דוגמות הדוחות את המוח הרציונלי. סוציאליסטים מסורתיים, שאינם רוצים להיכנע לדוגמה דתית, נוטים לדחות את כל העקרונות המוסריים כיחסיים. אז איזה סוג של קוד מוסרי נדרש כדי לקיים חברה שיתופית וכיצד ניתן לקדם אותה? סרקר טוען למושג של ערכים אנושיים קרדינליים, ערכים שחורגים מכל תרבות או דת אחת.

 

מעניין לציין את הופעתם של בתי דין בינלאומיים שונים, המונעים על ידי הכרה הדרגתית כי הערכים האנושיים הקרדינליים חייבים לקבל עדיפות על פני התרבות והמנהגים המקומיים. נכון, רק ההפרות הקשות ביותר, כמו פשעים נגד האנושות, מגיעות היום לבתי המשפט הבינלאומיים, ואמנם לעתים קרובות מסיבות פוליטיות, אך עם זאת, להופעתה ההדרגתית של מערכת ערכים מוסרית מקובלת בינלאומית יש חשיבות עצומה. לא ניתן להצדיק מעשי אלימות, הונאה וגניבה שבוצעו בחפים מפשע מתוך האינטרס הלאומי. בהרחבה הגיונית ליחידים, מעשי אלימות, הונאה וגניבה למטרות רווח אישי הן גם ראויות לגינוי מוסרית. רוב התרבויות ברחבי העולם מקבלות את אלה כעקרונות מוסריים - אכן קשה לדמיין חברה בת קיימא בלעדיהם.

 

סרקר מקדם קבוצה של עשרה עקרונות המכילים ערכים אנושיים קרדינליים.[xvii] שלושת הראשונים עוסקים בהימנעות מאלימות, הונאה וגניבה כמתואר לעיל. לפעול על פי עקרונות המוסר הקרדינליים, אומר סרקר, זה מעלה ולפעול נגדם הוא חטא. הרעיון המרכזי בסגולה הוא "לשרת את האינטרס הקולקטיבי, להאיץ את מהירות הגוף הקולקטיבי..." לעכב את המהירות של הגוף הקולקטיבי הוא חטא.[xviii] שימו לב ש'מהירות הגוף הקולקטיבי' אליו סרקר מתייחס היא התנועה הקולקטיבית מגס לעדין המובלעת בהגדרתו לקידמה. סגולה וחטא, טובים ורעים, מוגדרים אפוא בהתייחסות לקידמה חברתית קולקטיבית ולא במונחים של רעיונות דתיים רווחים.

 

לעקרונות האנושיים הקרדינליים חמישה מאפיינים חשובים: 1) הם מערכת טבעית של מוסר במובן זה שבלעדיהם, הרצף ההתפתחותי הטבעי של התרחבות ותחכום הנפש אינו יכול להתרחש; 2) הם אינם מטרות בפני עצמן אלא האמצעי להתקדמות אינדיבידואלית וקולקטיבית; 3) במיוחד הם מספקים את הבסיס הדרוש להתפתחות רוחנית; 4) התרגול שלהם בונה אמון ולכן את איכות שיתוף הפעולה בחברה; 5) הם שוויוניים כי הם מועילים לכולם - התרגול שלהם, מעצם הגדרתם, אינו כולל עניין קבוצתי או מעמדי.

 

מבין עשרת העקרונות, לאחד יש חשיבות מיוחדת מכיוון שהוא כולל את האחרים: אי אובייקטיביות.[xix] אובייקטיפיקציה היא השימוש באנשים (או בעצם כל דבר חי ודומם) כאובייקטים למטרותיו האישיות ללא התחשבות ברווחתם. ניצול מוגדר באופן דומה.[xx] עיקרון זה מופיע בניאוהומניזם כהבחנה בין ערך השירות ו ערך קיומי. להכיר בערך הקיומי של אדם זה להכיר בכך שהשמחות והצער שלו חשובים לו לא פחות מהשמחות והצער שלי חשובים לי. לכן אנו עשויים לתאר את אי-האובייקטיביות כ- עקרון אמפתי. זה מצריך יכולת להכניס את עצמך לתודעתו של הזולת - להרחיב את התודעה מעבר לגבול האגו המוגבל שלו.[xxi]

 

איכות הסביבה החדורה עם העיקרון האמפתי הופכת אקולוגיה עמוקה,[xxii] שתכונתו המשמעותית היא הכרה בערך הקיומי של עולם הטבע בנוסף לערך התועלת שלו עבור בני אדם. הון חברתי מוגדר במונחים של אמון ואמפתיה הטמונים בקשרים חברתיים. כעת ברור שבניית ההון החברתי מקבל ציווי מוסרי.[xxiii]

 

התרגום המעשי של עקרונות אתיים לתוצאות חברתיות טובות מתבצע על ידי מערכת המשפט של החברה.[xxiv] החוק מגדיר את הפשע ואת העונשים המתאימים. ככל שהפער בין פשע לחטא גדול יותר (האחרון מוגדר ככזה שמונע התקדמות חברתית), כך תתמודד החברה עם יותר בעיות. במילים אחרות, הקידמה החברתית תלויה בצמצום הפער בין המוסר לחוקיות. כמובן הבדלים באקלים ובנסיבות מקומיות

---