מקור: פלפל אדום

מסרים של חוסר שביעות רצון מפוזרים ברחבי פורומים פופולריים בקרב סטודנטים באוניברסיטה בבריטניה; על כמות הכסף שהם משלמים, עם עומס העבודה שלהם, עם הגבלות הקשורות ל-Covid-19, ושלל סיבות אחרות. כעת, חוסר שביעות הרצון הזה מופנה באכזריות כלפי מרצים שהצביעו בעד השביתה בקדנציה זו - ומכל הסיבות הלא נכונות.

השביתות של השנה הן הדוגמה האחרונה לעלייה בלוחמנות העובדים במגזר. הפעולה האחרונה התרחשה בשנים 2019-20 כאשר ה איגוד האוניברסיטה והמכללות (UCU) עובדים מיוצגים שביתה במשך ארבעה שבועות (לא רצופים) בסך הכל, בניסיון לכפות את ידי הנהלות האוניברסיטאות בכמה נושאים.

כעת, שנתיים לאחר השביתה האחרונה ועם הגבלות קוביד-19 שהוסרו כמעט לחלוטין ברוב הממלכה המאוחדת, UCU שוב בחר לפעולה, ואוניברסיטאות רבות - כולל אוניברסיטאי קולג' בלונדון (UCL), שם אני השלישי סטודנט לתואר ראשון - עברו את הרף הדרוש כדי להודיע ​​על שביתה כחוק. זה פתח שרשרת אירועים, שכולם מנבאים סיכויים קודרים עבור המרצים שלנו.

צוות מול תלמידים?

לאגודת הסטודנטים של UCL יש פרסם הצהרה– במראה של איגודי סטודנטים רבים ברחבי הארץ – בטענה כי בעוד שהם תומכים בדרישות המרצים, '[בשעה] זה, שביתות רק יפגעו יותר בסטודנטים. נדרש דיון ומשא ומתן בונים, ברמה הלאומית, כדי להתגבר על המחלוקת הפנסיה״. סטודנטים הביעו מורת רוח מתוצאות ההצבעה במספר נקודות: "למרצים שובתים לא אכפת מרווחתם של תלמידיהם העמוסים מדי"; "[המרצים] קיצצו את עבודתם [כמעט] בחצי בהרצאות מקוונות בשכר זהה" ולכן אין להם זכות שביתה; וסטודנטים 'משלמים על שירות שאנחנו לא מקבלים'. חלקם הלכו רחוק יותר, איימו לדחוק את המרצים מקווי הכלונסאות, או שהספיקו להגיב לתוצאה של ההצבעה ב'פאק אוף' פשוט.

רטוריקה כזו רק משחקת לידיה של הנהלת האוניברסיטה ועושה שירות רע הן לסטודנטים והן לעובדי ההוראה כאחד. האוניברסיטאות רוצות שיפנו אותנו נגד צוות ההוראה שלנו מכיוון שכסטודנטים, אנחנו יכולים לספק מספיק לחץ נגדי כדי לסכל לחלוטין את מאמץ השביתה - אנחנו עולים על מספרם בכמעט 10:1, ב-UCL לפחות. ההנהלה רוצה שנדאג רק לעצמנו, ובכך נהפוך לבובות במשחק הגדול והקורפורטיביסטי שלהם.

שביתה היא לא מפעל שעובדי האוניברסיטה מתייחסים אליו בקלות ראש. לרוב המרצים אכפת מאוד מהסטודנטים שלהם, אך לאור הרתיעה האיתנה של הנהלת האוניברסיטה לעסוק באופן בונה עם האיגוד במספר נושאים, נסיגת עבודתם היא המוצא האחרון.

אם אנחנו דואגים רק לעצמנו, אנחנו הופכים לבובות במשחק גדול יותר, תאגידי

חשוב גם להדגיש שצוותי ההשכלה הגבוהה סבלו בדיוק כמו סטודנטים במהלך המגיפה: 78 אחוז מהמרצים דיווחו על עלייה בעומס העבודה על פני המגיפה, ורבים מרגישים מוגזמים. אם כבר, היה לנו קל יותר לעבור ללמידה מקוונת, כי אנחנו היינו רק הנמענים של זה - הם היו צריכים לארגן שיטות הוראה חדשות לגמרי מאפס בפלטפורמות שהם לא הכירו.

הסיבות שלהם לשביתה הם אינספור. הצוות קיבל בעקביות עסקאות שכר מתחת לאינפלציה (למעשה קיצוץ בשכר) עם פנסיה קיצוץ ב-35 אחוז לפי UCU. מזדמנות במגזר נפוצה, כאשר חוזה אפס שעות וחוזה לתקופות קצובות נפוץ יותר ויותר. זה בלי לדבר על פערי גזע, מגדר ונכות מערכתיים. יש להם את כל הזכות לכעוס ולהשיב מלחמה.

דחיית השכלה גבוהה משווקת

נכון, התלמידים לא מקבלים את החינוך שהם משלמים עבורו. אפילו אני מסכים עם זה; אבל המרצים הם רק הגורם המתווך לאיכות החינוך. הגורם הבסיסי המערכתי לבעיות שאנו כסטודנטים מתמודדים ניתן לייחס לניהול האוניברסיטאות.

קח, למשל, את האוניברסיטה שלי. UCL דיווחה נטו רווחים של 200 מיליון ליש"ט ב-2019/20, עלייה של 20 מיליון ליש"ט לשנה מאז 2016. הרעיון שאוניברסיטאות אינן יכולות להרשות לעצמן את הדרישות של UCU הוא מגוחך. כאשר סטודנטים מטופלים יותר ויותר כמו פרות מזומנים, סטודנטים בינלאומיים אפילו יותר, יש לשאול שאלות אמיתיות לגבי מי מרוויח מהכסף שנשפך להשכלה גבוהה. הסטטוס קוו הנוכחי מוכיח בבירור שזה לא הצוות ולא התלמידים.

בסופו של דבר זה מסתכם בכך: אם השביתה תצליח, המורים יציבו סוף סוף נדבך מרכזי בצרכיהם ובחייהם, ואנחנו – וכל תלמיד אחרינו, לצורך העניין – נזכה לחוויה חינוכית טובה יותר. תוצאה. אולם אם השביתה תיכשל, חזרנו לנקודת ההתחלה.

מה יש לעשות, אם כך? אני יכול להגיד לך רק מה אני מרגיש עכשיו, בתור סטודנט בעצמי: צא לשם ותעשה קצת רעש, לא כלפי צוות המורים, אלא כלפי ההנהלה. הדרך היחידה שבה פועלת שביתה היא אם הלחץ המופעל על מוסד חזק מספיק כדי לגרום לו לנבול, והמורים זקוקים מאוד לתמיכה כדי שזה יקרה. לסטודנטים יש תפקיד פעיל בעיצוב המוסדות שלהם ולהודיע ​​להנהלה שלא ניקח יותר את התנאים המזיקים שנכפים עלינו. בידינו מוצב כוח גדול מהעושר שנצבר באוניברסיטאות על חשבוננו. הסולידריות מנצחת.

תיס מילאן הוא סטודנט לתואר ראשון ומארגן באוניברסיטת קולג' בלונדון.

---