במשך חצי מאה, יפן אפשרה למיעוטים אתניים, בעיקר קוריאנים, לנהל את בתי הספר שלהם תוך סירוב להכיר בבתי הספר הללו על ידי שלילת הזכות לתלמידיהם לגשת לבחינות כניסה באוניברסיטאות לאומיות. המחלוקת התרכזה בעיקר בזכויותיהם של בוגרי בתי ספר פרו-צפון קוריאנים. הסוגיות הגיעו לרתיחה לאחרונה כאשר משרד החינוך הרחיב את הזכות הזו לשלושה בתי ספר בינלאומיים תוך שהוא ממשיך לחייב בוגרי בתי ספר אתניים לערוך בחינה מקדימה לקביעת הזכאות לגשת לבחינה הרגילה. הנושא היה זה זמן מרכזי בתנועה לזכויות מיעוטים אתניים ביפן. Eriko Arita הוא כותב צוות ב-The Japan Times. מאמר זה הופיע ב-The Japan Times ב-12 באפריל, 2003.
המהומה האחרונה בשאלה האם יש להעניק לתלמידים בבתי ספר למיעוטים אתניים אסייתים גישה שווה לאוניברסיטאות לאומיות, הדגישה את המידה שבה מוסדות כאלה הובחנו בתוך מערכת החינוך של המדינה.
על רקע מחאות של בתי הספר באסיה, משרד החינוך החליט ב-28 במרץ לשקול מחדש את תוכניתו לאפשר לבוגרי בתי ספר בינלאומיים שהוסמכו על ידי שלושה ארגוני חינוך מערביים לגשת למבחני כניסה לאוניברסיטאות ללא צורך בבחינת מבחן נפרד, הנקרא "דייקן".
גורמים במשרד החינוך, התרבות, המדע, הספורט והטכנולוגיה אמרו שהם יחזרו לשולחן השרטוט וישקלו להרחיב את הפטור לבתי ספר אתניים אחרים.
מורה ותלמיד בחטיבת הביניים והבוגרים של טוקיו, יחד עם אמהות לתלמידי בית הספר וצוות האגודה הכללית של תושבי קוריאה ביפן (צ'ונגריון), הגישו עצומה למשרד ב-28 במרץ חתומה על ידי 4,086 אנשים אשר גינה את הוויתור על דייקן רק לבתי ספר בינלאומיים מערביים.
לי אוק רים, תלמידת תיכון שנה ג', הסבירה שכמה מחבריה רוצים להיכנס לאוניברסיטאות לאומיות, למרות שיותר ממחצית מהאוניברסיטאות הפרטיות והעירוניות מאפשרות לתלמידי כל בית ספר לזרים לגשת למבחני הכניסה שלהם ללא תנאי מוקדם .
"בגלל שבית הספר שלנו לא מוסמך, גם החברים שלי שרוצים ללכת לאוניברסיטאות האלה צריכים ללמוד למבחן המיון", אמרה והסבירה שזה נטל ללמוד גם לדייקן וגם לבחינת הכניסה בפועל.
קוון דאל אין, מורה בבית הספר, אמר שכ-40 אחוז מבוגריו ממשיכים ללמוד באוניברסיטאות יפניות או בבתי ספר מקצועיים, וחלקם נרשמים באוניברסיטאות לאומיות לאחר שעברו את הדייקן.
המבקרים טענו בדרישת הדייקן כדוגמה אחת למדיניות המפלה של הממשלה נגד בתי ספר אתניים, במיוחד בתי ספר קוריאנים פרו-פיונגיאנג. בתי ספר באסיה פועלים בינתיים לביטול הרגולציה במשך שנים.
פקידי המשרד מכחישים שהצעד מפלה, וטוענים שתלמידי בתי ספר בינלאומיים ואתניים צריכים לקחת את הדייקן מכיוון שאין דרך אחרת להוכיח שהם השיגו את רמת ההשכלה המינימלית הנדרשת בבתי ספר יפניים.
אבל קוון טוען שלמרות שתלמידיו לומדים את השפה, הגיאוגרפיה וההיסטוריה של חצי האי הקוריאני, תוכן השיעורים ושעות השיעור במקצועות כמו מתמטיקה, מדעים ואנגלית זהים בעצם לאלה שבבתי ספר יפניים.
"גם התלמידים שלנו לומדים יפנית, תוך שימוש בחומר כמו ספרות יפנית", אמר. "לא צריכה להיות בעיה בתוכנית הלימודים של בית הספר שלנו."
לפי משרד החינוך, כ-21,000 תלמידים לומדים בכ-120 מוסדות חינוך לזרים ביפן המסווגים כ"בתי ספר שונים", כאשר כ-11,000 מהם הולכים לבתי ספר קוריאנים פרו-פיונגיאנג.
הספקנים משערים כי ההחלטה הראשונית של המשרד להסתער בדייקן הגיעה בתגובה לסערה הציבורית על הודאת צפון קוריאה בספטמבר כי היא חטפה אזרחים יפנים, אך פקידי המשרד הכחישו כל קשר בין שני הנושאים.
פרופסור מאוניברסיטת קיוטו, נאוקי מיזונו, אחד מ-1,436 מחנכי ועובדי אוניברסיטאות לאומיות שהגישו ערעור במחאה על התוכנית המקורית של המשרד, טען כי המשרד ניסה לשמור על מדיניות המפלה שלו כלפי בתי ספר קוריאנים באמצעות ניצול סוגיית החטופים.
מיזונו, מומחה להיסטוריה קוריאנית מודרנית, אמר שהממשלה דיכאה בתי ספר קוריאניים מאז שהוקמו לאחר מלחמת העולם השנייה.
"לממשלה יש השקפה שלילית על מה שמלמדים בבתי ספר קוריאניים אתניים, מאמינה שהחינוך שהם מספקים הוא אנטי יפני", טען מיזונו.
לדברי מיזונו, המשרד פרסם הודעות למושלי המחוז ב-1965, בהן אמר כי אין לסווג את בתי הספר הפרו-פיונגיאנג אפילו כבתי ספר שונים - סיווג שהוחל על מוסדות כמו בתי ספר לבישול ולנהיגה - לאחר שיפן ודרום קוריאה חתמו על אמנת הנורמליזציה באותה שנה.
אבל בתחילת שנות ה-1970, ממשלות המחוז יצאו נגד מדיניות המשרד והכירו בכל בתי הספר הקוריאניים כבתי ספר שונים בתגובה לקריאות הציבור, לפי מיזונו.
עם זאת, עד 1998, תלמידי בתי ספר תיכוניים קוריאניים אתניים לא הורשו לקחת את הדייקן, המיועדים למועמדים לאוניברסיטה שעזבו בתי ספר תיכוניים מבלי לסיים את הקורס, ונאלצו ללמוד בבתי ספר תיכוניים יפניים במשרה חלקית בזמן שלמדו בבתי ספר קוריאניים. מבחן הקבלה, הוא אמר.
נראה שרוב הציבור תומך ברעיון להעניק לבתי ספר אתניים גישה שווה למוסדות להשכלה גבוהה. המשרד קיבל את הערות הציבור על תוכנית הסרת הרגולציה הראשונית שלו, אך 12,779 אנשים התנגדו לה, ואמרו שגם בתי ספר אתניים באסיה צריכים לקבל הסמכה, בעוד שרק 390 הביעו תמיכה.
אבל משקיפים טוענים שחלק מהאנשים מתנגדים להארכת ויתור הדייקן, במיוחד לבתי הספר הפרו-פיונגיאנגים, תוך שהם מציינים סיבות כמו הקשרים ההדוקים של המוסדות עם צ'ונגריון, שחלקם טוענים כי היו צד לחטיפות.
אחרים טוענים שבתי ספר אלה צריכים לפעול לפי תוכנית הלימודים של המשרד אם הם רוצים לקבל פטור מהדייקן.
עם זאת, האמנה בדבר זכויות הילד, שיפן אישרה, קובעת כי לא תישלל מילדים המשתייכים לקבוצת מיעוט את הזכות לתרבות ולשפתם. מאז 1998, ועדות שונות של האו"ם ציינו את חששותיהן לגבי חוסר השוויון בגישה למוסדות להשכלה גבוהה המשפיעים על ילדים קוריאנים ביפן.
קוון מבית הספר התיכון והתיכון הקוריאני טוקיו אמר שהוא רוצה שהמשרד יבדוק את תוכנית הלימודים של בית הספר שלו ויעריך אם הוא יכול להיות זכאי לפטור דייקן.
"ביקשתי מפקידי המשרד לבקר בבית הספר שלנו ולבחון את תכנית הלימודים", אמר. יאסוקו איקנובו, מזכיר הפרלמנט לחינוך, הבטיח לעשות זאת מתישהו בחודש הבא.
לין טונג צ'ון, יו"ר איגוד בתי הספר הזרים במחוז היוגו ויו"ר לשעבר של מועצת המנהלים של בית הספר הסיני של קובי, אמר שיש לדון בנושאים פוליטיים בין ממשלות, ולא להיות גורם המשפיע על חינוך הילדים.
"אם ממשלת יפן לא תעניק את הזכות (ויתור על דייקן) לבתי ספר אתניים, הקהילה הבינלאומית תראה את יפן כמפלה (חלקים אחרים של) אסיה", אמר לין. "זה יהיה חיסרון גדול עבור העם היפני."
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו